ביגפוט
ביגפוט (מאנגלית: כף רגל גדולה), הקרוי גם סאסקואץ', מתואר כיצור גדול בעל טביעות רגל ענקיות החי במרחבים נטושים במערב ארצות הברית (יער פייארה סן פרנסיסקו שבנוודה, קליפורניה) ודרום-מזרח קנדה. מדענים מתייחסים לסיפורים על ביגפוט כשילוב של פולקלור, זיהוי שגוי של בעלי חיים (כגון דובים) ומתיחה. אין ראיות מוצקות המצביעות על כך שייצור זה אכן קיים.
[עריכה] תיאור
גובהו של ביגפוט מתואר לרוב בין 2.1 ל-2.7 מטרים. כתפיו גדולות ומבנה גופו חזק, בעל עיניים גדולות וזוג גבות עבות, ראש גדול ושמוט. גופו של ביגפוט מכוסה בשיער פרוע קצר בדומה לזה של קוף, וצבעו בדרך כלל שחור או חום כהה.
[עריכה] ההיסטוריה של ביגפוט
הפעם הראשונה בה טען אדם לבן שפגש בביגפוט, הייתה בשנת 1811, סמוך למקום בו נמצאת כיום העיר יָאסְפֶּר במדינת אלברטה בקנדה. היה זה סוחר בשם דייוויד תומפסון שמצא עקבות רגל מוזרות בשלג. אורכן היה שלושים וחמישה סנטימטרים, רוחבן עשרים סנטימטרים והיו בעלות ארבע אצבעות בלבד.
ב-1884 הופיעה בעיתון "הדֶיילִי קוֹלוֹנִיסְט" בוויקטוריה, שבמחוז קולומביה הבריטית, כתבה שסיפרה על לכידתו של ה"סָסְקוָּאץ’". בעיתון נטען כי צוות עובדים של הרכבת לאורך נהר פְרֶייזֵר הבחין בייצור. הצוות עצר את הרכבת, החל לרדוף אחריו, ולבסוף תפס אותו לצד הרי הרוקי. הייצור קיבל את השם "ג'אקו" והיה בעל מראה דומה לגורילה. גובהו היה 1.40 מ' בלבד ומשקלו חמישים ושבעה קילוגרמים. היה לו גב שחור והוא דמה לאדם מלבד פרט אחד, כל גופו, מלבד כפות ידיו ורגליו, היו מכוסות בשיער באורך של שני סנטימטר. היה לו כוח פיזי עצום. הוא לקח ענף ושבר אותו על ידי כיפוף בלא קושי, באופן ששום בן-אדם לא יכול. תיאורו של ג'אקו דמה מאוד לשימפנזה, בשונה מתיאורי ביגפוט האחרים, ולכן היו שטענו שג'אקו הוא לא יותר משימפנזה שנלקחה לאמריקה על ידי מלח מאפריקה וברחה לו. כמובן, קיימת האפשרות שכל הסיפור לא היה יותר ממתיחה. עיתוני האזור נהגו להדפיס סיפורי מתיחה רבים כדי לשעשע את קוראיהם.
שמועות לגבי ביגפוט המשיכו להסתובב בסוף המאה התשע-עשרה. ב-1910 נרצחו שני כורים, וראשיהם נמצאו כרותים. היו שטענו שביגפוט היה אחראי לכך, למרות שלא היו ראיות לכך שהרוצח לא היה אנושי. שמו של מקום הרצח, עמק נַהָנִי בקנדה, השתנה לשם "עמק הֶדְלֵס" (שמשמעותו "חסר ראש"), בגלל התקרית.
בשנת 1924 התרחשו מספר התפתחויות בעניינו של ביגפוט. חוטב עצים קנדי בשם אלברט אוֹסְטְמַן טען שבזמן שחיפש זהב במפרץ טוֹבֵּט, הוא נלקח על ידי משפחה של גדלי רגל. לטענתו, האב והבת שמרו עליו בזמן שהאם והבן הכינו ארוחה. לדבריו, המשפחה הייתה צמחונית ואכלה שורשים, עשב וקליפות עץ. לאחר שבוע ברח אוסטמן. הוא לא סיפר לאיש את הסיפור עד שנת 1957, מחשש שאנשים יחשבו שהוא מטורף.
בתקרית השנייה של 1924, מעורבת קבוצת כורים ליד הר סנט הלנס במדינת וושינגטון בארצות הברית. הכורים טענו שהבחינו בביגפוט, ירו בו וייתכן שגם הרגו אותו. באותו הלילה טענו שהביתן שלהם הותקף בידי חבריו של היצור שהרגו. גדלי הרגל זרקו אבנים על הבניין וטיפסו על הגג. ההתקפה נמשכה עד השחר. ביום שלמחרת נטשו הכורים את המכרה. כיום נקרא המקום קניון אֶייפּ. שנים לאחר מכן טען כורה אחר שהוא היה זה שזרק אבנים על הביתן כבדיחה.
גם התקרית השלישית התרחשה בהר סנט הלנס, כאשר מחפש זהב התלונן בפני שומר יערות שהוא התעורר באמצע הלילה כאשר אבנים החלו להיזרק לעבר הביתן שלו. כאשר הציץ החוצה הוא ראה גדלי רגל צועקים כמו חבורת קופים. האיש הסתתר מתחת למיטתו עד הבוקר. כאשר יצא החוצה ראה עקבות רגליים גדולות מקיפות את ביתו.
העניין בביגפוט החל בארצות הברית בשנת 1958, כאשר נהג דחפור בשם ג'רי קְרוּ מצא עקבות רגליים ענקיות מסביב לאתר עבודתו במחוז הוּמְבּוֹלְדְט בקליפורניה. קרו יצר יציקה של העקבות. עיתונאי מקומי פרסם את הסיפור על קרו והעקבות ואף הראה תמונה של העקבות. הסיפור פורסם בעיתונים נוספים בכל רחבי המדינה. תמונת העקבות היא שנתנה את השם ליצור זה, ביגפוט - רגל גדולה.
בשנת 1967 רוג'ר פטרסון ובוב גימלין טענו שצילמו את ביגפוט במצלמת וידאו. הם הקרינו את סרטם, שכלל מספר שניות בהם נראה יצור דמוי קוף ענק, כנראה נקבה, נע לאורך קרחת היער ליד מפרץ בלוף בצפון קליפורניה. אף על פי שהצילום לא היה ברור לגמרי, לא היה ספק שהיצור בסרט לא היה בעל חיים מוכר. ייתכן כי הסרט הראה ביגפוט אמיתי או אדם מחופש באופן מתוחכם. מעולם לא הוכח שהסרט מזויף, למרות שהיו צופים שחשדו לגבי אופן ההליכה הבלתי טבעי של היצור.חוקרים מסוימים חקרו את הגרסה המקורית של הסרט,והגיעו למסקנה שלא ייתכן שהביגפוט בסרט מזויף,כיוון שאף התחפושות הטובות ביותר שהיו קיימות בהוליווד באותם ימים לא אפשרו זיוף כל כך משכנע.לעומת זאת, הייתה למדענים סיבה להיות ספקנים משום שהיו בעבר שתי תרמיות ידועות של סרטים המציגים את ביגפוט, וכן נוצרו עקבות רגליים מזויפות רבות מרגלי עץ ומגפיים. חברה אחת אף הפיקה ערכה של רצועות פלסטיק גדולות שניתן לשים על הרגליים וכך להתל בחברים ובבני המשפחה.
העדות האמינה ביותר לקיומו של ביגפוט נותרה עקבות הרגל הענקיות הרבות שנמצאו. גודלן הממוצע נע בין ארבעים סנטימטרים לארבעים וחמישה סנטימטרים אורך ובערך שבעה-עשר סנטימטרים רוחב.
שאלה נוספת שנבדקה היא מה אוכלים גדלי הרגל, אם הם אכן קיימים. לפי סיפורו של אוסטמן הם אוכלים ירקות, אבל הדיאטה שהוא תיאר נראית בלתי מספקת ליצורים בגודלם. אדם אחר טען שראה משפחה של גדלי רגל חופרת סביב ערימת אבנים ואוכלת חיות קטנות שמצאו תחתן. חוקרים שבו למקום מאוחר יותר ומצאו שלושים חורים שנחפרו. משקלן של חלק מהאבנים שהוזזו הגיע למאה ושלוש-עשרה קילוגרמים.
עד היום לא ידוע האם ביגפוט אכן קיים. למרות העקבות הרבות והמספר הרב של התצפיות שנערכו, איש מעולם לא מצא גופה של ביגפוט. קיומו ממשיך להיות חידה עבור בני האדם.
פורסם באתר "הידען":
האיש שיזם את המתיחה המצליחה בדבר קיומו של "ביגפוט" מת בחודש שעבר, בגיל .84 רק עם מותו גילו בני משפחתו של ריי ואלאס שהיצור המסתורי היה המצאה. "האמת היא שביגפוט פשוט מת", אמר בנו מייקל.
השמועות על קיומו של ביגפוט צצו באוגוסט ,1958 כשמפעיל דחפור שעבד בחברת הבנייה של ואלאס בקליפוניה גילה טביעות רגליים עצומות ליד הציוד שלו. מקומון טבע את השם "ביגפוט" בכתבת שער שפירסם על התופעה המסקרנת. עתה מגלים בני המשפחה שוואלאס ביקש מחבר לגלף בשבילו רגליים באורך יותר מ-30 ס"מ, והוא ואחיו וילבור השתמשו בהן ליצירת העקבות.
עד אז לא היתה לאמריקה מפלצת משלה, והגילוי הלהיב רבים. ואלאס ניצל את ההתלהבות, הקליט קולות של ביגפוט, הדפיס פוסטרים של המפלצת יושבת עם חיות אחרות וסיפק סרטים ותצלומים של היצור אוכל צפרדעים ואיילים. מרק קורבינסקי, עורך מגזין," "strange נזכר שוואלאס הודה בפניו שאחד התצלומים של ביגפוט היה תרמית: "ריי אמר לי שהסרט היה מתיחה, והוא ידע מי היה בחליפה של ביגפוט". לדברי בנו מייקל, אמו הודתה שהיא צולמה לבושה בחליפת המפלצת, ושאביו נעזר בכמה אנשים בסרטים
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מריוס כהן, תעלומת ביגפוט, פורסם ב"גליליאו", באתר ynet
