ביגפוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונה מסרטם של פטרסון וגימלין, שצולם ב-20 באוקטובר 1967. מדענים טוענים שהסרט מתעד אדם מחופש.
איור, מתוך ספר ההרפתקאות "ביגפוט"
שכיחות דיווחים על נוכחות ביגפוט באמריקה הצפונית

ביגפוט (מאנגלית: כף רגל גדולה), הקרוי גם סאסקואץ', מתואר כיצור גדול בעל טביעות רגל ענקיות החי במרחבים נטושים במערב ארצות הברית (יער פייארה סן פרנסיסקו שבנוודה, קליפורניה) ודרום-מזרח קנדה. מדענים מתייחסים לסיפורים על ביגפוט כשילוב של פולקלור, זיהוי שגוי של בעלי חיים (כגון דובים) ומתיחה. אין ראיות מוצקות המצביעות על כך שייצור זה אכן קיים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

גובהו של ביגפוט מתואר לרוב בין 2.1 ל-2.7 מטרים. כתפיו גדולות ומבנה גופו חזק, בעל עיניים גדולות וזוג גבות עבות, ראש גדול ושמוט. גופו של ביגפוט מכוסה בשיער פרוע קצר בדומה לזה של קוף, וצבעו בדרך כלל שחור או חום כהה.

השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאסקוואץ' היא מילה באחת השפות הילידיות האמריקאיות (האלקומלם) אולם מקורה מודרני יותר. היו סיפורים שונים על יצורי פרא ששוכנים ביערות. ביניהם גם סיפורים על יצורים דמויי אדם או קוף. בשנות העשרים של המאה העשרים החליטה מורה קנדית לקבץ את כל הגרסאות השונות של השיפורים וליצור מהם נוסח אחיד ולתת להם גם שם אחיד. השם שבו היא בחרה היה מילה בשפת האלקומלם‏[1].

השם ביגפוט הופיע לראשונה בעקבות טביעות הרגליים שהתגלו בשנת 1958 (ר' בהמשך).

ההיסטוריה של ביגפוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעם הראשונה בה טען אדם לבן שפגש בביגפוט, הייתה בשנת 1811, סמוך למקום בו נמצאת כיום העיר יָאסְפֶּר במדינת אלברטה בקנדה. היה זה סוחר בשם דייוויד תומפסון שמצא עקבות רגל מוזרות בשלג. אורכן היה שלושים וחמישה סנטימטרים, רוחבן עשרים סנטימטרים והיו בעלות ארבע אצבעות בלבד.

ב-1884 הופיעה בעיתון "הדֶיילִי קוֹלוֹנִיסְט" בוויקטוריה, שבמחוז קולומביה הבריטית, כתבה שסיפרה על לכידתו של ה"סָסְקוָּאץ’". בעיתון נטען כי צוות עובדים של הרכבת לאורך נהר פְרֶייזֵר הבחין בייצור. הצוות עצר את הרכבת, החל לרדוף אחריו, ולבסוף תפס אותו לצד הרי הרוקי. הייצור קיבל את השם "ג'אקו" והיה בעל מראה דומה לגורילה. גובהו היה 1.40 מ' בלבד ומשקלו חמישים ושבעה קילוגרמים. היה לו גב שחור והוא דמה לאדם מלבד פרט אחד, כל גופו, מלבד כפות ידיו ורגליו, היו מכוסות בשיער באורך של שני סנטימטר. היה לו כוח פיזי עצום. הוא לקח ענף ושבר אותו על ידי כיפוף בלא קושי, באופן ששום בן-אדם לא יכול. תיאורו של ג'אקו דמה מאוד לשימפנזה, בשונה מתיאורי ביגפוט האחרים, ולכן היו שטענו שג'אקו הוא לא יותר משימפנזה שנלקחה לאמריקה על ידי מלח מאפריקה וברחה לו. כמובן, קיימת האפשרות שכל הסיפור לא היה יותר ממתיחה. עיתוני האזור נהגו להדפיס סיפורי מתיחה רבים כדי לשעשע את קוראיהם.

שמועות לגבי ביגפוט המשיכו להסתובב בסוף המאה התשע-עשרה. ב-1910 נרצחו שני כורים, וראשיהם נמצאו כרותים. היו שטענו שביגפוט היה אחראי לכך, למרות שלא היו ראיות לכך שהרוצח לא היה אנושי. שמו של מקום הרצח, עמק נַהָנִי בקנדה, השתנה לשם "עמק הֶדְלֵס" (שמשמעותו "חסר ראש"), בגלל התקרית.

בשנת 1924 התרחשו מספר התפתחויות בעניינו של ביגפוט. חוטב עצים קנדי בשם אלברט אוֹסְטְמַן טען שבזמן שחיפש זהב במפרץ טוֹבֵּט, הוא נלקח על ידי משפחה של גדלי רגל. לטענתו, האב והבת שמרו עליו בזמן שהאם והבן הכינו ארוחה. לדבריו, המשפחה הייתה צמחונית ואכלה שורשים, עשב וקליפות עץ. לאחר שבוע ברח אוסטמן. הוא לא סיפר לאיש את הסיפור עד שנת 1957, מחשש שאנשים יחשבו שהוא מטורף. בהמשך התברר שפרטי סיפורו לא היו אמינים‏[1].

בתקרית השנייה של 1924, מעורבת קבוצת כורים ליד הר סנט הלנס במדינת וושינגטון בארצות הברית. הכורים טענו שהבחינו בביגפוט, ירו בו וייתכן שגם הרגו אותו. באותו הלילה טענו שהביתן שלהם הותקף בידי חבריו של היצור שהרגו. גדלי הרגל זרקו אבנים על הבניין וטיפסו על הגג. ההתקפה נמשכה עד השחר. ביום שלמחרת נטשו הכורים את המכרה. כיום נקרא המקום קניון אֶייפּ. שנים לאחר מכן טען כורה אחר שהוא היה זה שזרק אבנים על הביתן כבדיחה.

גם התקרית השלישית התרחשה בהר סנט הלנס, כאשר מחפש זהב התלונן בפני שומר יערות שהוא התעורר באמצע הלילה כאשר אבנים החלו להיזרק לעבר הביתן שלו. כאשר הציץ החוצה הוא ראה גדלי רגל צועקים כמו חבורת קופים. האיש הסתתר מתחת למיטתו עד הבוקר. כאשר יצא החוצה ראה עקבות רגליים גדולות מקיפות את ביתו.

העניין בביגפוט החל בארצות הברית בשנת 1958, כאשר נהג דחפור בשם ג'רי קְרוּ מצא עקבות רגליים ענקיות מסביב לאתר עבודתו במחוז הוּמְבּוֹלְדְט בקליפורניה. קרו יצר יציקה של העקבות. עיתונאי מקומי פרסם את הסיפור על קרו והעקבות ואף הראה תמונה של העקבות. הסיפור פורסם בעיתונים נוספים בכל רחבי המדינה. תמונת העקבות היא שנתנה את השם ליצור זה, ביגפוט - רגל גדולה. לאחר מותו סיפרו בניו שהוא זייף את טביעת הקרקע ואף חשפו את התבנית שבה הוא השתמש‏[1].

בשנת 1967 רוג'ר פטרסון ובוב גימלין טענו שצילמו את ביגפוט במצלמת וידאו. הם הקרינו את סרטם, שכלל מספר שניות בהם נראה יצור דמוי קוף ענק, כנראה נקבה, נע לאורך קרחת היער ליד מפרץ בלוף בצפון קליפורניה. אף על פי שהצילום לא היה ברור לגמרי, בעל החיים שבו לא נראה מוכר וגם לא נראה בדיוק כמו אדם בתחפושת. אולם היו בסרט פרטים חשודים, כגון רצועה על מותני היצור ששנראה ששימשה להידוק חליפה. בשנת 1998 הודה בוב היירונימוס כי הוא היה זה ששיחק את הייצור בסרט המפורסם‏[2][1].

העדות האמינה ביותר לקיומו של ביגפוט נותרה עקבות הרגל הענקיות הרבות שנמצאו. גודלן הממוצע נע בין ארבעים סנטימטרים לארבעים וחמישה סנטימטרים אורך ובערך שבעה-עשר סנטימטרים רוחב.

שאלה נוספת שנבדקה היא מה אוכלים גדלי הרגל, אם הם אכן קיימים. לפי סיפורו של אוסטמן הם אוכלים ירקות, אבל הדיאטה שהוא תיאר נראית בלתי מספקת ליצורים בגודלם. אדם אחר טען שראה משפחה של גדלי רגל חופרת סביב ערימת אבנים ואוכלת חיות קטנות שמצאו תחתן. חוקרים שבו למקום מאוחר יותר ומצאו שלושים חורים שנחפרו. משקלן של חלק מהאבנים שהוזזו הגיע למאה ושלוש-עשרה קילוגרמים[דרוש מקור].

עד היום אין עדות מוצקה לקיומו של ביגפוט. למרות העקבות הרבות והמספר הרב של התצפיות שנערכו, איש מעולם לא מצא גופה או שלד של ביגפוט.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 [http://www.csicop.org/si/show/mysterious_entities_of_the_pacific_northwest_part_i/ ישויות מסתוריות של צפון מערב הפסיפיק] - ג'ו ניקל, 2007
  2. ^ מריוס כהן, תעלומת ביגפוט, פורסם ב"גליליאו", באתר ynet