קולומביה הבריטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קולומביה הבריטית
דגל קולומביה הבריטית סמל קולומביה הבריטית
(בפירוט) (בפירוט)
מוטו: Splendor Sine Occasu (זוהר מבלי בלאי)
מפת קנדה - קולומביה הבריטית בהדגשה
פרובינציות נוספות של קנדה
עיר בירה ויקטוריה
העיר הגדולה ביותר ונקובר
משנה למושל איונה קאמפאנולו
ראש ממשלה גורדון קמפבל (המפלגה הליברלית של קולומביה הבריטית)
שטח 944,735 קמ"ר (חמישית בגודלה)
- שטחי יבשה 925,186 קמ"ר
- שטחי מים 19,549 קמ"ר (2.1%)
אוכלוסייה (2010)
- אוכלוסין 4,510,858 (שלישית באוכלוסיותה)
- צפיפות אוכלוסין 4.7 נפשות לקמ"ר (שביעית בצפיפותה)
כניסה לקונפדרציה
- תאריך 20 ביולי 1871
- סדר שביעית
אזור זמן UTC-8 / -7
ייצוג בבית הנבחרים של קנדה
- מושבים בבית הנבחרים 34
- מושבים בסנאט 6
קיצורים
- דואר BC
- ISO CA-BC
קידומת דואר V
אתר אינטרנט www.gov.bc.ca
(למפת קולומביה הבריטית רגילה)

קולומביה הבריטיתאנגלית: British Columbia, ; תעתיק לעברית: בריטיש קולומביה, בצרפתית: la Colombie-Britannique) היא הפרובינציה המערבית ביותר של קנדה. קולומביה הבריטית שוכנת בין חופי האוקיינוס השקט ממערב להרי הרוקי ממזרח; היא גובלת מצפון עם הפרובינציה יוקון והטריטוריות הצפון-מערביות, ממזרח היא גובלת עם הפרובינציה אלברטה, מצפון מערב היא גובלת עם המדינה האמריקנית אלסקה, ומדרום היא גובלת עם המדינות האמריקניות וושינגטון, איידהו ומונטנה.

בראשיתה הייתה קולומביה הבריטית מיושבת באוכלוסייה אינדיאנית, אך החל מהמאה ה-18 אירופאים רבים קבעו בה את מושבם והפכו עד מהרה לרוב בה. במקביל, הפכה קולומביה הבריטית למושבה בריטית, אשר בשנת 1871 הפכה לפרובינציה השישית שהצטרפה לפדרציה של קנדה. נכון לשנת 2011 מתגוררים בקולומביה הבריטית 4,400,057 תושבים, כאשר מרביתם ממוצא אירופאי ומיעוטם ממוצא אסייתי ואינדיאני.

בירת קולומביה הבריטית היא ויקטוריה, והעיר הגדולה ביורת בה ונקובר.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור קולומביה הבריטית נקרא כך לראשונה בשנת 1858, אז הקימו הבריטים באזור את מושבת קולומביה הבריטית (Colony of British Columbia).‏[1] השם נבחר על ידי המלכה ויקטוריה, מלכת בריטניה באותם בשנים. השם קולומביה הבריטית נבחר עקב כך שאת אזור הפרובינציה נהגו הבריטים לכנות בשם "קולומביה" עוד שנים רבות קודם הקמת המושבה במקום. שם זה שואב השארה ממגלה הארצות הידוע כריסטופר קולומבוס, אשר נחשב למגלה יבשת אמריקה. לבסוף הוחלט להוסיף לשם סיומת - "הבריטית", על מנת להבדילו מאזורים אחרים אשר כבר ענו לשם זה באותם השנים - מדינת קולומביה שבדרום אמריקה וכן "קולומביה האמריקנית" או "דרום קולומביה", הכינויים האמריקנים לאזור אשר יהיה לימים מדינת אורגון.‏[2]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה טופוגרפית של קולומביה הבריטית

קולומביה הבריטית שוכנת בין חופי האוקיינוס השקט ממערב להרי הרוקי ממזרח; היא גובלת מצפון עם הפרובינציה יוקון והטריטוריות הצפון-מערביות, ממזרח היא גובלת עם הפרובינציה אלברטה, מצפון מערב היא גובלת עם המדינה האמריקנית אלסקה, ומדרום היא גובלת עם המדינות האמריקניות וושינגטון, איידהו ומונטנה.

שטחה של קולומביה הבריטית הוא 944,735 קמ"ר - שטח גדול במיוחד העולה על גודלן של הרוב הגדול של מדינות העולם. קו החוף של קולומביה הבריטית משתרע מצפון לדרום לאורך כ-27,000 קילומטר והוא מאופיין בהיותו חוף סלעי, מיוער ומפורץ, כיוצר שורה של פיורדים ארוכים ועמוקים. מול קווי החוף של קולומביה הבריטית, שוכנים למעלה מ-6,000 איים, קטנים וגדולים, כאשר מרביתם אינם מיושבים.‏[3]

75 אחוזים משטחה של קולומביה הבריטית מאופיין בטופוגרפיה הררית, כלומר גובהו עולה על 1,000 מטרים מעל פני הים. הריה של קולומביה הבריטית כוללים כמה מרכסי ההרים הגבוהים ביותר בקנדה. ההרים משתרעים כמעט על כל שטחה של הפרובינציה, אך אלו מרוכזים בעיקר סביב שני רכסי הרים מרכזיים - הרי הרוקי והרי החוף. הרי הרוקי מתחילים מניו מקסיקו שבארצות הברית בדרום לאורך צפון מערב ארצות הברית, ועד לצפון קולומביה הבריטית שבקנדה. בקנדה, הרי הרוקי מהווים את רוב גבולה המזרחי של קולומביה הבריטית עם אלברטה. הרי החוף, משתרכים לאורך החוף הפסיפי המרכזי צפוני של אמריקה הצפונית, והם משתרעים מעט מזרחה מכל קו החוף של קולומביה הבריטית.

בין הרי הרוקי ממזרח להרי החוף שממערב, נמצאים המרחבים הפנימיים של קולומביה הבריטית, הכוללים מספר חבלי ארץ שונים: קוטניי, הקאריבו, התומפסון, אוקינגן ועוד. שטח זה כולל אוסף מגוון של עמקי נהרות פוריים, קניונים צרים וארוכים, יערות ממוזגים, מרחבים חקלאיים, אגמים וגופי ים רבים, רמות מישוריות ואף שטחים צחיחים למחצה.

60 אחוזים משטחה של קולומביה הבריטית הם מיוערים, כאשר פרובינציה זאת כוללת כעשרים אחוזים מהשטחים המיוערים של קנדה כולה. השטחים המיוערים של קולומביה הבריטית כוללים בין השאר יערות ממוזגים ואף יערות גשם עבותים. יערותיה אלו מתחזקים תעשיית חטיבת עצים נרחבת. לצד שטחים מיוערים והרריים, 5 אחוזים משטחה של קולומביה הבריטית מתאים גם לעיבוד חקלאי, נתון נמוך יחסית הנובע מתנאי השטח של הפרובינציה.

המחצית הצפונית של קולומביה הבריטית מהווה שטח עצום בגודלו, אשר רובו לא מפותח כלל. לאורך רוב ימות השנה, מכוסה אזור זה בשלגים, ושוררת בו טמפרטורה נמוכה בדרך כלל.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים של קולומביה הבריטית הוא מגוון במיוחד ומשתנה מאוד מאזור לאזור. החורף של קולומביה הבריטית מאופיין בטמפרטורות מתונות יחסית בהשוואה למיקום הצפוני של הפרובינציה. דבר זה נובע מהאוויר החם הנע אל פנים הארץ ממערב וכן כתוצאה מרכס הרי החוף הקולט את רוב המשקעים הנעים ממערב, דבר השומר על תנאי אקלים מתונים יחסית בפנים הארץ. הטמפרטורה הממוצעת בקולומביה הבריטית לחודש ינואר, שיא החורף, עומדת על 0 מעלות צלזיוס. לעומת חלקיה הדרומיים, חלקה הצפוני של קולומביה הבריטית קולט בחורף אוויר קר המגיע מצפון - מיוקון ומאלסקה, דבר המקרין אל תנאי מזג האוויר שם.

הקיץ של קולומביה הבריטית מתון אף הוא. הדבר נובע בין השאר מזרמי המים הקרים המגיעים מהאוקיינוס השקט ממערב. המרחבים הפנימיים של הפרובינציה עלולים להפוך לחמים יחסית בעונת הקיץ, ובשיאו של חודש יולי אפשר לצפות שם לטמפרטורה ממוצעת הגבוהה מ-20 מעלות צלזיוס. במקביל בשאר האזורים הטמפרטורה בחודש יולי עומדת בדרך כלל על כ-15 מעלות צלזיוס.

מרבית המשקעים בקולומביה הבריטית יורדים בעונות הסתיו והחורף. כאמור מרבית הגשמים נקלטים בהרי החוף וכן באיי הפרובינציה (לרבות האי ונקובר), שם יורדים ממוצעים שנתיים של לא פחות מ-2,500 מ"מ גשם בשנה. בעוד זאת, מזרחה משם כמות המשקעים יורדת ובדרך כלל נעה בין 700 ל-1,000 מ"מ בשנה.

פארקים לאומיים ואזורים מוגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולומביה הבריטית ידועה באוצרות הטבע, הנוף והמורשת שלה, דבר המביא לידי כך ש-114,000 קמ"ר המהווים כ-12.5% משטח הפרובינציה, מוגדרים כשטחים מוגנים. לצד 830 פארקים פרובינציאלים ו-94 אתרים היסטוריים לאומיים, שטחים אלו כוללים גם 7 פארקים לאומיים:

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את קולומביה הבריטית נהוג לחלק ל-29 מחוזות אזוריים:‏[4]

המחוזות האזוריים של קולומביה הבריטית
מספר שם המחוז שם המחוז בשפת מקור אוכלוסייה (2011) שטח (קמ"ר) צפיפות (נפש לקמ"ר)
1 אלברני-קלייפוט Alberni-Clayoquot 31,061 6,588 4.7
2 בולקלי-נצ'יקו Bulkley-Nechako 39,208 73,361 0.53
3 הבירה Capital 359,991 2,340 153.8
4 קאריבו Cariboo 62,392 80,609 0.77
5 החוף המרכזי Central Coast 3,206 24,492 0.13
6 מרכז קוטניי Central Kootenay 58,441 22,095 2.6
7 מרכז אוקינגן Central Okanagan 179,839 2,905 61.9
8 קולומביה-שיזוואפ Columbia-Shuswap 50,512 28,929 1.7
9 עמק קומוקס Comox Valley 63,538 1,701 37.4
10 עמק קוויצ'ן Cowichan Valley 80,332 3,475 23.1
11 מזרח קוטניי East Kootenay 56,685 27,543 2.1
12 עמק פראייזר Fraser Valley 277,593 13,335 20.8
13 פראייזר-פורט ג'ורג' Fraser-Fort George 91,879 50,676 1.8
14 מטרופולין ונקובר Metro Vancouver 2,313,328 2,883 802.5
15 קיטימאט-סטיקיין Kitimat-Stikine 37,361 104,461 0.36
16 גבול קוטניי Kootenay Boundary 31,138 8,082 3.9
17 ההר וודינגטון Mount Waddington 11,506 20,244 0.57
18 נאנאימו Nanaimo 146,574 2,038 71.9
19 צפון אוקינגן North Okanagan 81,237 7,503 10.8
20 הרוקי הצפוניים Northern Rockies 5,578 85,111 0.07
21 אוקינגן-סימילקאמין Okanagan-Similkameen 80,742 10,414 7.8
22 נהר השלום Peace River 60,082 117,391 0.51
23 נהר הפאוול Powell River 19,906 5,075 3.9
24 סקינה-המלכה שרלוט Skeena-Queen Charlotte 18,784 19,781 0.95
25 סקוואמש-לילואט Squamish-Lillooet 38,170 16,310 2.3
26 אזור סטיקיין Stikine Region 629 118,663 0.01
27 סטרת'קונה Strathcona 43,252 18,278 2.4
28 חוף סאנשיין Sunshine Coast 28,619 3,777 7.6
29 תומפסון-ניקולה Thompson-Nicola 128,473 44,448 2.9

Census divisions BC-numbered.png

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של קולומביה הבריטית

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתיישבים הראשונים בקולומביה הבריטית היו בני האינואיט. מתיישבים אלו קבעו את מקום מושבם בקולומביה הבריטית בעיקר בשל משאבי הטבע הרבים שבאזור. לאחר עידן הקרח האחרון לפני כ-10,000 שנה, הם החלו ליישב את אזורי החוף והעמקים הפנימיים של קולומביה הבריטית.

האירופאים הראשונים שביקרו בקולומביה הבריטית היו מגלי ארצות ומשלחות מחקר אשר פקדו את יבשת אמריקה לאחר גילויה, בשלהי המאה ה-15. עם זאת, עד המאה ה-17 נעדרה קולומביה הבריטית מביקורים תכופים של משלחות מחקר אירופאיות. חשיבות רבה במיוחד נודעה למסעו של הנווט הספרדי יליד מקסיקו חואן חוסה פרז הרננדז אשר הפליג בשנת 1774 צפונה לאורך חופי קולובמיה הבריטית,‏[5][6] כאשר מסע רב חשיבות נוסף נערך כארבע שנים מאוחר יותר, אז ערך הצי הבריטי המלכותי בראשות הקפטן ג'יימס קוק מסע במסלול זה גם כן. מסעות אלו ועוד הביאו פרסום לקולומביה הבריטית ולנהירה של סוחרים בריטים לחוף קולומביה הבריטית, סוחרים אשר רצו במשאביה הפוריים, בפרט את הפרוות הידועות שלה. כך החלו להתמסד קשרי מסחר בין האוכלוסיות הילידיות של קולומביה הבריטית לסוחרים האירופים.‏[7][8]

רחובות ניו וסטמינסטר שבקולומביה הבריטית, התמונה צולמה בשנת 1940, ועונה לשם אבא, חכה לי, Wait for Me, Daddy. מצעד רגימנט של הצבא הקנדי טרם הפלגתו לקרבות מלחמת העולם השנייה באירופה

לאחר שמשלחות מחקר ומגלי ארצות רבים יותר יותר החלו תרים לאורך חופיה המערביים של קולומביה הבריטית, ובמקביל ידעו תושבי האזור פריחה כלכלית כתוצאה מהמסחר עם האירופאים, הפך האזור לידוע ברחבי העולם. במהלך המאה ה-18, החלו ניצנים ראשונים של התיישבות אירופאית באזור אשר כללה רכש קרקעות מהילידים והקמתן של תחנות סחר שונות לאורך החופים. כל זאת, כאשר עיקר ההתיישבות באזור מבוצעת על ידי ספרדים מחד ובריטים מאידך. הדבר הביא מפעם לפעם לחיכוכים בין האוכלוסייה האירופאית לזו הילידית, אך עם זאת, השקט ושיתוף הפעולה נשמר יחסית עד למאה ה-19.‏[7] בה בעת התרבו התנגשויות בין בריטים לספרדים, כאשר האזור הופך עד מהרה לשטח מריבה בין שני האימפריות. לבסוף יצאו הבריטים כאשר ידם על העליונה, ספרד הסיגה את תביעותיה המסחריות והטריטוריאליות בקולומביה הבריטית,‏[9] ובכך נפתח השער לבריטיזציה מלאה של האזור.‏[10]

היסטוריה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה ה-19 החלו לפעול ברחבי קולומביה הבריטית חברות מסחריות גדולות רבות אשר שינו את האזור מן הקצה אל הקצה והאיצו את פיתוחו המסחרי. בין השאר אפשר לציין את חברת מפרץ הדסון (Hudson's Bay Company) ‏[11][12] וחברת הפרוות האמריקנית (American Fur Company)‏[13] לקראת אמצע המאה ה-19, הפכה כבר קולומביה הבריטית לחלק בלתי נפרד מהמושבות הבריטיות של קנדה, כאשר במקביל מדרום הגיעה ההגירה האמריקנית מערבה עד לחוף האוקיינוס השקט. הדבר הביא לשורה של התנגשויות גבול בין בריטים לאמריקנים, כאשר המתחים נפתרו לבסוף בשנת 1846 עם חתימתה של אמנת אורגון, אשר קבעה את הגבול בין שטחי שלטונה של האימפריה הבריטית בקנדה לבין ארצות הברית על בסיס קו האורך 49.‏[14][15] שנת 1858 בישרה תקופה חדשה לקולומביה הבריטית, כאשר באותה השנה נמצא לראשונה זהב באזור, דבר אשר הכפיף אותו עד מהרה לחלק בלתי נפרד מהבהלה לזהב אשר שטפה באותה התקופה את צפון אמריקה. לפיכך, בשנים הבאות ידעה קולומביה הבריטית הגירה נכנסת נרחבת של מהגרים אשר שאפו להתמקצע בחיפוש זהב.‏[7] באותה התקופה מיסדה בריטניה סופית את שליטתה באזור, כאשר היא מחלקת אותו לשתי מושבות שונות - מושבת האי ונקובר (Colony of Vancouver Island; הוקמה בשנת 1848) ומושבת קולומביה הבריטית (Colony of British Columbia; הוקמה בשנת 1858), כאשר בשנת 1866 הוחלט על איחוד שתי המושבות תחת מושבת קולומביה הבריטית, כאשר הבירה המקומית נקבעה בעיר ויקטוריה. מצב עניינים זה נמשך עוד כארבע שנים, עד שבשנת 1871 הצטרפה המושבה לקנדה, והפכה לחלק בלתי נפרד ממנה במסגרת פרובינציית קולומביה הבריטית.

בעוד ההשתלבות של קולומביה הבריטית בקנדה לא הייתה קלה והפרובינציה החדשה סבלה באותן השנים מחוב ציבורי גדול, עד מהרה היא הצליחה לייצב את מצבה הכלכלי. בשנת 1881 החלה ממשלת קנדה בעבודות הבנייה של פרויקט הנדסי גדול ממדים - הרכבת הקנדית-פסיפית (Canadian Pacific Railway), רכבת אשר חיברה תחבורתית את קולומביה הבריטית לשאר יבשת צפון אמריקה, ואפשרה זרימה של מהגרים נוספים לפרובינציה. בתחילת המאה ה-20 נמל ונקובר הפך למוצא הימי המערבי הראשי של קנדה, כאשר בנוסף בתקופה זו החל לראשונה פיתוח משמעותי של משאבי הטבע של קולומביה הבריטית - החל פיתוח של משקים חקלאיים רבים, פיתוח של תעשיית כריית המחצבים וכן פיתוח של תעשיית חטיבת העצים.‏[7] בעשורים הראשונים של המאה ה-20 ידעה קולומביה הבריטית צמיחה כלכלית מתמשכת, אשר כללה גם גידול חד באוכלוסייה המקומית. המקור המשמעותי ביותר לגידול באוכלוסייה באותה התקופה היה ההגירה לפרובינציה, אשר נבעה ממקורות שונים. בעוד רוב המהגרים היו אירופאים משאר קנדה, מאירופה ומארצות הברית; חלק גודל והולך היה מהגרים ממוצא אסייתי. לצד תהליכים אלו, השגשוג שקולומביה הבריטית כמו גם בקנדה כולה נהנתה ממנו הגיע לקיצו בשנת 1929, אז פרץ השפל הגדול אשר הכניס את האזור לתקופה של משבר כלכלי מתמשך, אשר הגיע לסיומו רק בשנת 1939.

כבר בתחילת מלחמת העולם השנייה (1939) למרות המרחק הרב של קנדה מאירופה, קנדה נמנעה מלהישאר מחוץ למעגל הלחימה והכריזה מלחמה על גרמניה ועל לחימה לצד בריטניה. המרחק של קולומביה הבריטית ממוקדי הלחימה לא הגביל את ההשפעה של המלחמה על אזור זה. גויסו רבים מתושבי הפרובינציה ואלו נשלחו לחזיתות השונות.‏[16] בנוסף, עם הצטרפותה של קנדה בשנת 1941 למלחמה נגד יפן, ממשלת קנדה החלה לנקוט בצעדים שנויים במחלוקת, אשר במסגרתם הובלה כל האוכלוסייה ממוצא יפני בקנדה למחנות מעצר. הדבר נעשה בעיקר בקולומביה הבריטית, עקב ריבוי האוכלוסייה ממוצא יפני אשר התגוררו בפרובינציה זו.‏[17]

לאחר מלחמת העולם השנייה חזרה קולומביה הבריטית לצמיחה כלכלית אשר מתקיימת למעשה עד ימינו אנו. עם תמ"ג לנפש של 47,579 דולר (נכון לשנת 2011), קולומביה הבריטית נחשבת לאחד המקומות העשירים והמשגשגים ביותר בעולם.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במטרופולין ונקובר שבדרום מערב קולומביה הבריטית מרוכזים כמחצית מתושבי הפרובינציה. בתמונה: קו הרקיע של ונקובר

אוכלוסיית קולומביה הבריטית היא עירונית בעיקרה - 86% מאוכלוסייתה מתגוררת בערים.‏[7] הערים הגדולות בקולומביה הבריטית הן:

  • מטרופולין ונקובר: 2,313,328 תושבים
  • ונקובר: 603,502 תושבים
  • סארי: 468,251 תושבים
  • ברנבי: 223,218 תושבים
  • ריצ'מונד: 190,473 תושבים
  • מטרופולין ויקטוריה: 344,615 תושבים
  • מטרופולין קלונה: 179,839 תושבים
  • קלונה: 117,312
  • מטרופולין אבוטספורד: 170,191 תושבים
  • אבוטספורד: 133,497

רובה הגדול של אוכלוסיית קולומביה הבריטית מתגוררת בקצה הדרומי של הפרובינציה, כאשר כמחצית מהאוכלוסייה, למעלה משני מיליון תושבים, מתגוררת באזור מצומצם השוכן בפינה הדרום מערבית של קולומביה הבריטית - מטרופולין ונקובר. ריכוז אוכלוסייה גדול נוסף נמצא בסמוך לשם מול חופי מטרופולין העיר ונקובר בדרום האי ונקובר, סביב מטרופולין ויקטוריה, שם מתוגררים כחצי מיליון תושבים נוספים. מחוץ לשני אזורים אלו, מרבית התושבים מתגוררים בעמקים הפנימיים של קולומביה הבריטית, באזורי העמקים של התומפסון, הפראייזר והאוקינגן, שם ממוקמים ערים שונות כגון קלונה, קאמלופס ועוד. בניגוד לאזורי העמקים והחופים שבדרום קולומביה הבריטית, אזורי ההרים שבדרום והצפון בכלל מאופיינים באוכלוסייה דלילה הכוללת בעיקר עיירות נופש וכפרים המבססים את כלכלתם על עסקי התיירות.

חלוקה אתנית ולשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולומביה הבריטית היא אחת הפרובינציות המגוונות ביותר בקנדה מבחינה אתנית ולשונית. בעוד בעבר היה בפרובינציה רוב אירופאי גדול, בעשורים האחרונים ניכר גיוון בהרכב האוכלוסייה. עם זאת, גם היום בקולומביה הבריטית יש רוב אירופאי ברור של 67.3% מכלל האוכלוסייה. מקומות המוצא המרכזיים של האוכלוסייה האירופאית בקולומביה הבריטית הן אנגליה, סקוטלנד, אירלנד, גרמניה וצרפת.

אם בעבר הייתה האוכלוסייה הילידית של קולומביה הבריטית קבוצת המיעוט הגדולה ביותר בפרובינציה, כיום קבוצה זו מונה 5.4% בלבד מכלל התושבים. בעוד זאת, עקב ההגירה האסייתית למדינה בעשורים האחרונים 15.1% מכלל התושבים הם ממוצא מזרח אסייתי (בעיקר סינים) ו-8.4% נוספים הם ממוצא דרום אסייתי (בעיקר הודים). כמו שהשפיעה על הרכבה האתני, ההגירה אל קולומביה הבריטית השפיעה גם על הרכבה הלשוני. 71.5% מאוכלוסיית קולומביה הבריטית דוברת את השפה האנגלית, כאשר השפות המדוברות ביותר האחרות הן סינית (8.5%) ופנג'אבי (4.0%; שפה הודית).

חלוקה דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר הייתה בקולומביה הבריטית דומיננטיות נוצרית, בעיקר פרוטסטנטית. במהלך המאה ה-20 מגמות שונות הביאו לתמורות בהרכב הדתי של קולומביה הבריטית. כתוצאה מהגירה ממדינות אירופאיות קתוליות, גדל מספר הקתולים בפרובינציה. בנוסף, הגירה של אוכלוסייה ממוצא אסייתי בעשורים האחרונים הביאה לעלייה בשיעור המאמינים בדתות כגון סיקיזם, בודהיזם והינדואיזם. לצד כל זאת, בעשורים האחרונים כתוצאה מסיבות שונות אפשר לזהות גם עלייה בשיעור מחוסרי הדת, לרבות אתאיסטים ואגנוסטים.

אוכלוסיית קולומביה הבריטית לאורך ההיסטוריה
שנה אוכלוסייה שנה אוכלוסייה
1851 55,000 1961 1,629,082
1861 51,524 1966 1,873,674
1871 36,247 1971 2,184,620
1881 49,459 1976 2,466,610
1891 98,173 1981 2,744,467
1901 178,657 1986 2,883,370
1911 392,480 1991 3,282,061
1921 524,582 1996 3,724,500
1931 694,263 2001 3,907,738
1941 817,861 2006 4,113,487
1951 1,165,210 2011 4,400,057
קבוצות דתיות בקולומביה הבריטית ובקנדה
דת/אמונה קולומביה הבריטית קנדה
חוסר דת 35.1% 16.5%
נצרות פרוטסטנטית 31.4% 29.2%
נצרות קתולית 17.2% 43.6%
סיקיזם 3.5% 0.9%
בודהיזם 2.2% 1%
אסלאם 1.5% 2%
הינדואיזם 0.8% 1%
יהדות 0.5% 1.1%
אחר 2.9% 5.9%
קבוצות אתניות בקולומביה הבריטית ובקנדה
קבוצה קולומביה הבריטית קנדה
אירופאים 67.3% 76.7%
מזרח אסייתים 15.1% 4.8%
דרום אסייתים 8.4% 7.6%
ילידים 5.4% 4.3%
מערב אסייתים וערבים 1.2% 1.8%
לטינו-אמריקנים 0.8% 1.2%
אפריקנים 0.8% 2.9%
אחר 1% 0.7%
שפות בקולומביה הבריטית ובקנדה
שפה קולומביה הבריטית קנדה
אנגלית 73% 67.1%
צרפתית 1.6% 21.5%
אחר 25.3% 11.4%

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורדי שחקים במרכז ונקובר, העיר הגדולה ביותר בקולומביה הבריטית

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין הפרלמנט המקומי של קולומביה הבריטית היושב בויקטוריה

בדומה לשאר הפרובינציות של קנדה, לקולומביה הבריטית סמכויות רבות ביחס לממשל הפדרלי - סמכויות בנושאי בריאות, חינוך, רווחה ועוד. הפרובינציה יכולה לגבות מסים בעצמה ובנוסף היא מקבלת תשלומי מס מהשלטון הפדרלי.

אחת לארבע שנים, בוחרים תושבי קולומביה הבריטית את 85 חברי האספה המחוקקת - הפרלמנט המקומי, פרלמנט חד ביתי. חברי הפרלמנט נבחרים בבחירות אזוריות, כלומר קולומביה הבריטית מחולקת ל-85 אזורי בחירה, וכל אזור בוחר אישית את נציגו בפרלמנט. הרשות המבצעת של הפרובינציה היא הוועד המנהל של קולומביה הבריטית (Executive Council of British Columbia), הידוע יותר בשם הקבינט של קולומביה הבריטית. בראש הוועד המנהל עומד הפרמייר של קולומביה הבריטית (Premier of British Columbia), שהוא המושל או ראש הממשלה בפועל של הפרובינציה. הרשות המבצעת נבחרת בדומה למשטרים פרלמנטריים בהתבסס על על האספה המחוקקת, כאשר זו צריכה לתת את אמונה בוועד המנהל. מוסדות השלטון של קולומביה הבריטית יושבים בבירת הפרובינציה, העיר ויקטוריה.

שני מפגלות עיקריות פעילות בקולומביה הבריטית: המפלגה הליברלית המזוהה עם הימין והמפלגה הדמוקרטית החדשה המזוהה עם השמאל. מפלגה פעילה נוספת, שולית בגודלה ובחשיבותה, היא מפלגת הירוקים המקומית. לאורך העשור האחרון המפלגה הליברלית מחזיקה בעיקר מוסדות השלטון וכן ברוב יציב בפרלמנט. באופן מסורתי הערים הגדולות ואזורי החוף מצביעים בדרך כלל לשמאל, למפלגה הדמוקרטית החדשה; והעמקים הפנימיים והאזורים המזרחיים של קולומביה הבריטית מצביעים בדרך כלל לימין, למפלגה הליברלית.

מערכות החבירות האחרונות לאספה המחוקקת של קולומביה הבריטית
בחירות מפלגה י"ור מושבים קולות
2013 המפלגה הליברלית כריסטי קלארק 49 795,946 (44.14%)
המפלגה הדמוקרטית החדשה אדריאן דיקס 34 715,999 (39.71%)
מפלגת הירוקים ג'יין שטרק 1 146,607 (8.13%)
2009 המפלגה הליברלית גורדון קמפבל 49 751,661 (45.82%)
המפלגה הדמוקרטית החדשה קארול ג'יימס 35 691,564 (42.15%)
מפלגת הירוקים ג'יין שטרק 0 134,570 (8.21%)
2005 המפלגה הליברלית גורדון קמפבל 46 807,118 (45.80%)
המפלגה הדמוקרטית החדשה קארול ג'יימס 33 731,719 (41.52%)
מפלגת הירוקים אדריאנה קאר 0 161,849 (9.18%)
2001 המפלגה הליברלית גורדון קמפבל 77 916,888 (57.62%)
המפלגה הדמוקרטית החדשה אוג'ואו דוסאנג' 2 343,156 (21.56%)
מפלגת הירוקים אדריאנה קאר 0 197,231 (12.39%)

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרש סטוני קריק, דרום מזרח קולומביה הבריטית

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ged Martin, "The Naming of British Columbia," Albion: A Quarterly Journal Concerned with British Studies, Vol. 10, No. 3 (Autumn, 1978), pp. 257–263 in JSTOR
  2. ^ British Columbia Chronicle, 1847-1871: Gold & Colonists, Helen B. and G.P.V. Akrigg, Discovery Press, Vancouver, 1937, 439 pp.
  3. ^ "Vanderhoof". Tourism BC. Retrieved April 26, 2007.
  4. ^ Government of British Columbia website, Regional district maps
  5. ^ Centro de Investigación Científica y de Educación Superior de Ensenada
  6. ^ Nootka Sound Service LTD's website
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 הערך קולומביה הבריטית באתר האנציקלופדיה הקנדית, פסקת "History". נכתב על ידי ג'יי לואיס רובינסון, 11/18/10
  8. ^ "Resolution Cove". BC Geographical Names.
  9. ^ הערך מחלוקת נוטקה סאונד באתר האנציקלופדיה הקנדית. נכתב על ידי בארי מ. גאף, 02/07/06
  10. ^ Pethick, Derek (1980). The Nootka Connection: Europe and the Northwest Coast 1790-1795. Vancouver: Douglas & McIntyre. p. 18. ISBN 0-88894-279-6.
  11. ^ Our History: Timelines: Early Stores
  12. ^ The Fur Trade
  13. ^ Ingham, John M. (1983). Biographical dictionary of American business leaders. Westport, Conn: Greenwood Press. pp. 26–27. ISBN 0-313-23907-X.
  14. ^ הערך אמנת אורגון באתר האנציקלופדיה הקנדית. נכתב על ידי נ. ל. ניקולסון, 02/07/06
  15. ^ אמנת אורגון, ויקיטקסט האנגלי
  16. ^ Canada in World War II - Facts and Information
  17. ^ Suigan, Pamela (2004). "Memories of Internment: Narrating Japanese Canadian Women's Life Stories". The Canadian Journal of Sociology (3): 360.