בינתענת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בינתענת
בינתענת
בינתענת
לידה המאה ה־13 לפנה״ס
מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־13 לפנה״ס
מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מצרים העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה QV71 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג רעמסס השני עריכת הנתון בוויקינתונים
השושלת ה-19 של מצרים
אב רעמסס השני עריכת הנתון בוויקינתונים
אם איסתנפרת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בינתענת הייתה בתו הראשונה של המלך המצרי רעמסס השני, לאחר מכן הפכה לאשתו וקיבלה את התואר "אישה ראשית".

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינתענת נולדה כנראה בתקופת מלכותו של סבה סתי הראשון. אמה הייתה איסתנפרת, אחת משתי נשותיו הבולטות של רעמסס (השנייה הייתה נפרתרי). שמה הוא שמי ומשמעותו הוא "בתה של ענת", המתייחס לאלת המלחמה הכנענית.[1] היו לה לפחות שלושה אחים: הנסיך רעמסס (אנ'), שהיה יורש העצר של אביו, חאמוואסט (אנ') ומרנפתח שמלך אחרי רעמסס השני. בנוסף הייתה לה אחות ששמה היה איסתנפרת, כשם אמה.

לבינתענת נולדה בת שהופיעה על גבי ציורי קיר בקברה בעמק המלכות.שם בתה לא ידוע. אבל לפי ג'ויס טילדסלי (אנ') אגיפטולוגית בריטית, ייתכן ושמה היה כשם אמה והיא נישאה לדודה מרנפתח. לפי טילדסלי, על גבי פסל של מרנפתח בלוקסור מופיעה כתובת: "האישה המלכותית הגדולה בינתענת". לא סביר שהוא נישא לאחותו כי באותו מועד שניהם היו מעל גיל שישים. אפשרות אחרת היא שבינתענת האם השתמשה בתואר זה לו הייתה זכאית בעקבות נישואיה לרעמסס השני.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטלה מאסואן: למעלה רעמסס השני, איסתנפרת וחאמוואסט לפני האל ח'נום. למטה: משמאל לימין: מרנפתח, בינתענת והנסיך רעמסס.

בינתענת מופיעה בסצנה על הפילון בלוקסור, המתוארך לשנה השלישית למלכותו של רעמסס השני. על פי הכתובת היא מופיעה ראשונה בתהלוכת הנסיכות, ונאמר שם שהיא בתו של רעמסס השני. לאחריה בתהלוכה מופיעה מריתאמן (Meritamen) בתה של נפרתרי. בינתענת מופיעה פעמיים כנסיכה באבו סימבל, ביחד עם נבת-תא-וי (אנ'), (אולי בת נוספת של נפרתרי), היא מופיעה בחזית הגדולה של המקדש. באחד העמודים בתוך המקדש היא נראית מעלה מנחת פרחים לאלת הנילוס ענקת.

בינתענת הפכה לאישה ראשית של רעמסס השני במהלך השנה ה-25 למלכותו. בתקופת מלכותה היא נשאה תארים רבים: "הראשית הגדולה", "גבירת שתי הארצות", "אשתו של המלך הגדול", "גבירת מצרים העליונה ומצרים התחתונה", "בת המלך" ולבסוף גם נשאה את התואר "אחות המלך".

כאשתו הגדולה של המלך, היא הופיעה על מספר פסלים של המלך רעמסס השני. היא מתוארת על גבי פסל מסיני (BM 697), על גבי שני פסלים ענקיים עשויים מאבן חול שנמצאו בטאניס, אבל נראה שמקורם הוא בפר-רעמסס, הבירה החדשה שבנה רעמסס. על גבי פסל מהשער הדרומי של מתחם האל פתח בממפיס. היא מופיעה ביחד עם אחותה מריתאמן על גבי פסל מתקופת הממלכה התיכונה שנלקח מהרקליאופוליס מגנה ושמן הוסף על גביו. עם אחות אביה הנוטמירה (Henutmire) שתיהן בתפקיד נשות המלך הגדולות, היא מופיעה על גבי פסל מהרמופוליס (אנ'). בינתענת הופיעה על גבי פסלו של אביה לפחות שלוש פעמים בכרנך ולוקסור. בנוסף היא הופיעה על גבי פסלים מוואדי א-סבואה (אנ') בנוביה.

שתי אסטלות משפחתיות מראות את בינתענת ביחד עם משפחתה הקרובה. אסטלת הסלע מאסואן מראות את רעמסס השני ביחד עם איסתנפרת וחאמוואסט לפני האל ח'נום. כאשר בשורה התחתונה היא מופיעה ביחד עם אחיה מרנפתח והנסיך רעמסס. באסטלה אחרת במערב ג'בל א-סילסילה (אנ') מצוק במעלה הנילוס מתארת את בינתענת עומדת מאחורי אמה איסתנפרת ואביה, בעת שהמלך מגיש מנחה לאלים מאע'ת, פתח והאל נפרטם (אנ'). הנסיך חאמוואסט עומד לפני המלך בעת שאחיה רעמסס ומרנפתח מוצגים מתחת בחלק התחתון של האסטלה.

מוות וקבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות היותה ביתו הבכורה של רעמסס השני, היא הייתה אחד מילדיו הבודדים שהאריכו חיים, לאחר תקופת מלוכתו הארוכה מאוד של אביה. היא תוארה על גבי פסל שלקח מרנפתח ממקום אחר. היא מתה בתקופת מלוכתו של אחיה, ונקברה בקבר QV71 (אנ') בעמק המלכות.

המלכה בינתענת משמאל לפני האל, מימין בתה לפני האלה נפתיס בציור מתוך הקבר.

הקבר תואר על ידי קארל ריכרד לפסיוס, אגיפטולוג פרוסי. השם בינתענת מופיע בקבר בתעתיק קצת שונה. בינתענת מופיעה לפני האל אוסיריס והאלה נפתיס. שני האלים אומרים: אני מעניק לך מקום של מנוחה בארץ הצדיקים". המלכה בינתענת מתוארת ביחד עם בתה, שמה של הבת לא מצוין. הסרקופג של בינתענת נשדד במועד מאוחר יותר.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בינתענת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ If the Egyptians Drowned in the Red Sea where are Pharaoh's Chariots מאת Benjamin Edidin Scolnic, הוצאת University Press of America, ‏2005, עמ' 82