בית התה של יאן
 | |
| הכניסה ל'טלביה בר-יין' (2023). בעבר, הכניסה ל'בית תה של יאן' | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית תה  |
| כתובת |
שופן 5 |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| מייסדים | אן ואן הולדן |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1971 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1971 |
| תאריך פירוק |
2011 |
| קואורדינטות | 31°46′07″N 35°12′55″E / 31.768698713483°N 35.215335389235°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   בית התה של יאן | |
  | |
בית התה של יאן הוקם בשנת 1971 על ידי ההולנדי יאן ואן הולדן, והיה אחד מבתי התה הראשונים בירושלים. הוא פעל תחילה ברחוב המעיין בשכונת עין כרם, ובהמשך, עד שנת 2011, ברחוב שופן 5, בשכונת טלביה, בקומת המרתף של תיאטרון ירושלים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד לבתי קפה, שרבים מהם פעלו בישראל ובירושלים, המושג בית תה לא היה מוכר בישראל ובתי התה, שהיו מועטים, החלו לפעול בירושלים רק בתחילת שנות ה-70 של המאה העשרים. בין בתי התה שפעלו אז ניתן למנות את "בית תה הצהוב" ברחוב המלך ג'ורג', שהופעל בשנת 1970–1971 על ידי אבי ברדוגו ואת "בית התה הדני" (Danish Tea House), שפעל ברובע הנוצרי בעיר העתיקה ונזכר בשיר "הכנאפה המתוקה" של אהוד בנאי.[1] מבין בתי התה שפעלו בירושלים, המפורסם ביותר הוא "בית התה של יאן".
הקמת בית התה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1971 נפתח "בית התה של יאן" על ידי יאן ואן הולדן, הולנדי שהגיע לישראל אחרי מלחמת ששת הימים, התאהב בירושלים, התגייר, והתגורר בשכונת עין כרם. ואן הולדן, שאהב לארח והיה גם אוהב תה, החליט להתפרנס מ'בית תה' - סוג בית-עסק שהכיר מארץ מוצאו, הולנד. בשנת 1978 בגלל בעיות עם בעל הבית ועם מחלקת רישוי עסקים, נאלץ ואן הולדן להעתיק את מקומו של בית התה, והבחירה נפלה על המרתף מתחת לתיאטרון ירושלים. ואן הולדן העביר את האביזרים של בית התה המקורי למקום החדש, ושיחזר את האווירה המקורית ששררה בעין כרם. בנוסף, הוא העשיר את התפריט והוסיף על עשרות סוגי התה שהוגשו גם יין חם, סנגריה ומרקים.
בשנת 1988 חלה ואן הולדן וכעבור זמן מה נפטר. למרות פטירתו, "בית התה של יאן" לא נסגר. ואן הולדן העסיק שני סטודנטים חובבי בישול, האחד יהודי והשני ערבי, דאהר זידאני. השניים הפעילו את המקום לאחר מותו של ואן הולדן. זידאני, נצר למשפחת זידאני,[2] רכש לאחר זמן קצר את המקום והכניס מספר שינויים בתפריט, לו נוספו סלטים, פסטות, מאכלים איטלקים ומשקאות חריפים. המקום היה בין הבודדים בירושלים באותה תקופה שהיה פתוח בלילות שבת.
בשנת 2006 החליט זידאני לפתוח מסעדה בנצרת בבית משפחתו מהמאה ה-18.[3] את "בית התה של יאן" קנו שני צעירים, גלעד פרינס ויוסי אסייג, והפעילו אותו כבית תה עם מטבח חלבי כשר למהדרין. בעקבות שינוי הבעלות, הפך המקום למוקד משיכה ללקוחות דתיים בעיקר. בשנת 2011 נסגר בית התה בגלל בעיות רישוי שונות בהפעלת המטבח (שלא עמד בקריטריונים של עיריית ירושלים ומשרד הבריאות).[4]
לאחר שהמקום נסגר, נפתחה במקום "טלביה בר-יין", מסעדה צרפתית בעלת אופי שונה לחלוטין.[5]
האווירה בבית התה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית התה נודע באווירה המיוחדת ששררה בו. מבקרים שונים ציינו את המרכיבים המיוחדים הבאים:
- ה"אופי המרתפי" של חלל בית התה (צוין בנוסטלגיה בכתבה של יהונתן כהן ועמית אהרונסון).[6]
- הכניסה דרך הזזת וילון שהשמיעה צלצול פעמונים עדין.
- מוזיקת הרקע הקלאסית שהתנגנה בווליום נמוך.
- מחצלות ושטיחים רכים מקיר אל קיר.
- ישיבה על דרגשים, כריות ומזרנים, שמאפשרים "רביצה" נוחה.
- תאורה מינימלית, שיצרה "אווירה רומנטית" (מנורות עמומות, נרות דולקים בפינות שונות, משחקי אור וצל).
- חימום בחורף בעזרת תנור-נפט "פיירסייד" (שתרם לאווירה אך לא היה מקור החימום העיקרי).
- אביזרים שונים ו"ענתיקות" - כמו: כלי נחושת, תמונות וציורים, פסלונים, פתיליות ישנות, מטחנת קפה, מכתש ועלי ומאזניים, שגדשו את המרחב.[4]
האווירה הזאת שוחזרה בהמשך, בבתי תה אחרים, שנפתחו במקומות שונים בארץ.
הסרט התיעודי "בית התה של יאן"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1998 ביימה הבמאית אביגיל שפרבר (שנולדה וגדלה בשכונת קטמון, לא רחוק מבית התה) סרט תיעודי קצר בן כ-20 דקות בשם "בית התה של יאן". הסרט מבוסס על חוויותיה של שפרבר כמלצרית צעירה בבית התה, ועל מפגשיה עם דמויות שונות שעבדו במקום.[7] הסרט זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב לשנת 1998 בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, ובפרס שני לסרט הסטודנטים התיעודי בפסטיבל הסרטים הישראלי בניו יורק ב-1999.[8]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שי דורון, סופו של מוסד ירושלמי: "בית התה של יאן" סוגר את שעריו, זמן ירושלים, 2 במרץ 2011
בית התה של יאן (קטע מהסרט של אביגיל שפרבר), סרטון באתר יוטיוב, 3 ביולי 2008
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הבית השני במילות השיר "הכנאפה מתוקה", באתר שירונט :
"בדרך לאנקל מוסטש
עולה לדניש טי האוס
מתרגל את האנגלית עם הציבור המקומי
מעיין חזרה, או אולי הבקרוב
של המסע העתידי..." - ^ נרי ליבנה. "ערב ביקור האפיפיור, דאהר זידאני מנצרת, מזמין את הישראלי לצימר הכי יפה בארץ". הארץ. נבדק ב-2023-07-05.
- ^ ורד, רונית (2006-11-08). "מוצרט, אהבה וכבש בתנור". Globes. נבדק ב-2023-07-05.
- ^ 1 2 שי דורון, סופו של מוסד ירושלמי: "בית התה של יאן" סוגר את שעריו, זמן ירושלים, 2 במרץ 2011
- ^ טלביה, באתר קבוצת טלביה
- ^ יונתן כהן ועמית אהרנסון, מסעדת טלביה: ככה אוכלים בווינה, ככה תענוג לאכול בירושלים, כל העיר ירושלים, 20 בנובמבר 2019
- ^ הבמאית כותבת: "בית התה של יאן לא היה בשבילי רק מקום בו עבדתי כמלצרית. המקום ייצג בשבילי משהו שלא פגשתי עד אז בחברה הישראלית. שם הכרתי את דאהר - בעל המקום, הבוס שלי, את אחיינו של דאהר, שיבל, סטודנט לחשבונאות וגם בוס (אחראי משמרת), את פארג' - עובד מטבח עם תואר שני במתמטיקה; את אופיר - מלצר וסטודנט לרפואה, ואת מוחי (מוחמד) שלמד רק עד גיל 9...(דף הסרט באתר של במעלה - בית ספר לקולנוע).
- ^ בית התה של יאן (סרט), באתר מעלה - בית ספר לקולנוע