העיר העתיקה
ערך זה עוסק בעיר העתיקה בירושלים. אם התכוונתם לרבעים היסטוריים של ערים בכלל, ראו עיר עתיקה.
| העיר העתיקה בירושלים וחומותיה | |
|---|---|
 אתר מורשת עולמית |
|
 |
|
| מדינה |  ישראל (רשמית אתר המורשת אינו משויך לאף מדינה)[1] |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1981, לפי קריטריונים 2, 3, 6 | |
| הערות | אתר בסיכון מאז 1982 |
 |
|
העיר העתיקה בירושלים (בערבית: بلدة القدس القديمة, בלדת אלקדס אלקדימה) היא אזור עתיק של ירושלים בשטח שגודלו כקמ"ר אחד, המוקף על ידי חומות ירושלים. כן נכללים בעיר העתיקה הר ציון ועיר דוד, הנמצאים מחוץ לחומות אך בצמידות אליהן. החומות המקיפות את העיר העתיקה נבנו בשנים 1540-1536, על ידי הסולטאן הטורקי סולימאן הראשון.
מאז המאה ה-19 העיר העתיקה נחלקת לארבעה חלקים עיקריים: המוסלמי, היהודי, הנוצרי והארמני. מקובל לכנות כל חלק בשם רובע, למרות שגודלם של החלקים אינו שווה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
 |
ערכים מורחבים – היסטוריה של ירושלים, הרובע היהודי, הרובע המוסלמי, הרובע הנוצרי, הרובע הארמני, שוק העיר העתיקה בירושלים |
העיר העתיקה במתכונתה ובגבולותיה המוכרים לנו כיום מקורה בתקופה העות'מאנית, אם כי רבים מן האתרים המצויים בגבולותיה מקורם קדום יותר (על תולדות העיר העתיקה בתקופה העות'מאנית ראו בערך ירושלים בתקופה העות'מאנית). רק לקראת סופה של התקופה העות'מאנית, במחצית השנייה של המאה ה-19, החלה ירושלים להתפשט ולהתרחב אל מחוץ לגבולות העיר העתיקה, לצדיה: הצפוני, המערבי והדרומי. השכונות החדשות נקראו "העיר החדשה" ומהוות כיום את מרבית שטחה המוניצפלי של העיר. עם התבססות ההתיישבות מחוץ לחומות, החלו לכנות את חלקה הוותיק של העיר שבין החומות "העיר העתיקה".
במלחמת העצמאות כבשה ירדן את השכונות המזרחיות בירושלים וכן את העיר העתיקה. ברובע היהודי נותרו יהודים תושביו, וכוחות הגנה מצומצמים. ניסיון הפלמ"ח לפרוץ לרובע ב-19 במאי 1948 דרך שער ציון נכשל, וב-28 במאי נפל הרובע היהודי בידי כוחות הלגיון הערבי וכל תושביו היהודיים פונו ממנו בכוח ללא שניתנה להם הזכות להמשיך ולהתגורר בה. לאורך השלטון הירדני על העיר העתיקה נמנע מיהודים לבקר או להתגורר בה וכן נמנעה הגישה מישראלים ומיהודים שזוהו ככאלה, לבקר בכותל המערבי. הרובע היהודי בעיר העתיקה נהרס כליל על ידי הירדנים והפך לאזור חרב ומוזנח. בין המבנים שנחרבו בעיר העתיקה על ידי הירדנים היה בית הכנסת החורבה, אשר היה אחד המבנים הגבוהים והמרשימים בעיר העתיקה ובית הכנסת תפארת ישראל. במהלך השנים קיים משרד הדתות טקס התייחדות עם העיר העתיקה ביום נפילת הרובע היהודי[2].
במלחמת ששת הימים בשנת 1967 שחרר צה"ל מידי הירדנים את השכונות המזרחיות של ירושלים, את העיר העתיקה ואת יהודה ושומרון. מיד לאחר מכן החילה ממשלת ישראל את החוק הישראלי על מזרח ירושלים, שהעיר העתיקה הייתה חלק ממנה. אחת הפעולות של ישראל בעיר העתיקה מיד עם תום הקרבות של ששת הימים הייתה הריסת הבתים הערבים שנבנו צמוד לכותל המערבי לצורך הכשרת המקום לחזרתם של יהודים להתפלל במקום, שיקום הרובע היהודי וחידוש היישוב היהודי בו. בשנת 2005 קיבלה ממשלת ישראל החלטה לשחזר את המבנה המפואר של בית הכנסת החורבה, שפוצץ על ידי ירדן ב-1948. בשנת 2010 תם שיפוצו של בית הכנסת, והוא נפתח מחדש לקהל הרחב.
נכון לשנת 2004 התגוררו בעיר העתיקה כ-35 אלף תושבים, בארבעה רבעים: הרובע המוסלמי, הרובע הנוצרי, הרובע היהודי והרובע הארמני, מתוכם כ-3100 תושבים יהודים.[3] הרובע הגדול והמאוכלס ביותר הוא זה המוסלמי ואחריו הנוצרי, היהודי ולבסוף הארמני. בשנים האחרונות ניכרת מגמה של דלדול האוכלוסייה הנוצרית בעיר - עובדה אשר גורמת דאגה בחוגי הוותיקן. מתחילת שנות ה-80, החלו עמותות יהודיות ובראשן עטרת כהנים, לרכוש ברחבי העיר העתיקה בתים שהיו שייכים בעבר ליהודים אשר גורשו מהם במהלך המאורעות בשנים 1936-1939. כיום מתגוררות כ-80 משפחות יהודיות ברובע המוסלמי ו-14 משפחות ברובע הנוצרי.
לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט לקרוא לרחוב המוביל משער יפו אל הכותל המערבי בשם: רחוב הבירה (רחוב עיר הבירה) ובמהלך שנות כהונתו של טדי קולק שונה השם לרחוב דוד.
[עריכה] קהילות בעיר העתיקה
בשנים האחרונות מתגבשת קהילה של תלמידי הרב זילברמן. המקימה את מוסדותיה בעיר העתיקה בירושלים, וכן גרים כמאה ועשרים משפחות מבני הקהילה ברובע היהודי וברובע המוסלמי. לקהילה מוסדות חינוך ברובע היהודי, ובית מדרש וישיבה ברובע המוסלמי. בנוסף קיימת קהילה של תלמידי הרב ברלנד מברסלב אשר ישיבתם "שובו בנים" נמצאת ברובע המוסלמי.
ב־1981 הוכרז השטח כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו (בעקבות בקשה של ירדן) וכיום הוא נמצא ברשימת האתרים בסכנה של הארגון. העיר העתיקה מהווה מוקד משיכה מרכזי לתיירים בני דתות שונות אשר באים לבקר את האתרים הקדושים הנמצאים בה ובראשם הר הבית, הכותל המערבי וכנסיית הקבר. לעיר העתיקה שבעה שערים כשהגדולים שבהם הם שער יפו ושער שכם.
[עריכה] אתרים עיקריים בעיר העתיקה
- השוק
- בית הכנסת החורבה
- הכותל המערבי
- מנהרות הכותל
- הר הבית
- חומות ירושלים
- שערי ירושלים
- כיפת הסלע
- כנסיית הקבר הקדוש
- ויה דולורוזה
- מגדל דוד
- מסגד אל אקצה
- מסגד עומאר
- בית הכנסת צמח צדק
| אתרי העיר העתיקה של ירושלים | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
||||||||
| שערי ירושלים | ||||||||
|
שער האריות | שער הפרחים | שער שכם | השער החדש | שער יפו | שער ציון | שער האשפות | שער הרחמים | שערי חולדה |
||||||||
-
שער יפו
-
רחבת הכותל המערבי
-
שוק העיר העתיקה בירושלים
-
ברקע כיפת הסלע
-
תצפית על העיר העתיקה
-
גגות הבתים
-
חניות ברחבת שער יפו
[עריכה] קישורים חיצוניים
 |
לשער לנושאים, אישים ומאמרים בנושא ירושלים והעיר העתיקה, ראו פורטל ירושלים. |
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אתר העיר העתיקה
- העתיקה בירושלים
- ירושלים - העיר העתיקה, באנציקלופדיה ynet
- תמונות של ירושלים
- פורטל תמונות של ירושלים העיר העתיקה
- רות לפידות, העיר העתיקה, מכון ירושלים לחקר ישראל, מרכז טדי קולק למחקרי ירושלים
- סיורים וירטואליים:
- מיכאל יעקובסון: תיאור תכנון רחבת הכותל המערבי 2011-1967, 9.8.11, Xnet.
- מידע נוסף על העיר העתיקה וסיורים בעיר העתיקה באתר ירושלים ברשת
- מפות מפורטות של הרבעים ותמונות מפורטות של כל הרחובות המרכזיים באתר העיר העתיקה ירושלים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ברישומי אונס"קו, האתר אינו משויך למדינה ספציפית; ההכללה ברשימה נעשתה בעקבות בקשה של ירדן
- ^ עצרת התיחדות עם ירושלים העתיקה, דבר, 28 במאי 1959
- ^ מכון ירושלים לחקר ישראל
 |
||
|---|---|---|
| אתרים |
העיר העתיקה בירושלים וחומותיה • מצדה • העיר העתיקה בעכו • העיר הלבנה בתל אביב |
|
| המקומות הבהאים הקדושים בחיפה ובגליל המערבי | ||
| תלים מקראיים | ||
| דרך הבשמים |
עבדת • ממשית • חלוצה • שבטה • מואה הנבטית • חורבת קצרה • מצד נקרות • מצד גרפון • מצד סהרונים • מצד מחמל |
|
| נחל מערות | ||
