הרובע הנוצרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Jerusalem Christian Quarter-He.jpg
הרובע הנוצרי במבט ממגדל דוד
כנסיית הקבר בלב הרובע הנוצרי
חיי לילה ברובע הנוצרי.

הרובע הנוצרי הוא הרובע הצפון-מערבי מבין ארבעת רובעי העיר העתיקה של ירושלים, לצד הרובע המוסלמי הרובע היהודי, והרובע הארמני. שמו היה מקובל מאז המאה ה-19.‏[1] ברובע הנוצרי כ־40 מבני דת, בעיקר כנסיות, הידוע שבהם כנסיית הקבר במרכזו, מנזרים ואכסניות לעולי רגל נוצריים. אוכלוסיית הרובע הנוצרי מונה כ-6,000 תושבים.

התפתחות הרובע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה־19 עבר הרובע הנוצרי מהפכת בנייה בעקבות רצונן של מדינות אירופה להגביר את השפעתן באזור. השלטונות העות'מאניים ניסו להתנגד למהפכת בנייה זו על ידי הקשחת כללי רכישת הקרקעות באזור. מעורבות אישית של ראשי מדינות אירופה (ובהם הקיסר הגרמני וילהלם השני וקיסר אוסטריה פרנץ יוזף) איפשרו בניית מבנים של מסדרים נוצריים ממדינות אלה.

לקראת סוף המאה ה-19 לא נותר עוד שטח פנוי ברובע הנוצרי למבני דת נוספים, חרף הביקוש הגובר לקרקע להקמת מוסדות כאלה. פתיחת תעלת סואץ ב-1869 הגבירה את זרם הצליינים האירופיים שהגיעו לירושלים, ומעצמות אירופה והכנסיות השונות התחרו ביניהם על רכישת השפעה ונציגות בולטת בעיר הקודש. הצרפתים הקימו אכסניה לצליינים, בית חולים ומנזר על קרקע פנויה מחוץ לחומת העיר העתיקה, בחלק הנושק לרובע הנוצרי - זהו המתחם הצרפתי. עוד לפניהם התבססו הרוסים במגרש הרוסים הסמוך. בעקבות התפשטות זו של הרובע החוצה, התעורר הצורך במעבר שיקשר בין הרובע שבתוך החומות למבני הדת שמחוץ להן, ועל כן בשנת 1889 ניאותו השלטונות העות'מאנים לדרישה הנוצרית לפריצת שער נוסף בחומת העיר העתיקה בתחום הרובע הנוצרי, שנודע בשם "השער החדש".

מאפייני הרובע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרובע הנוצרי בנוי סביב כנסיית הקבר המהווה את לבו של הרובע, וסמוכים אליה כנסיות ומנזרים. ככלל הרובע איננו מאופיין במבני מגורים (אלה מצויים בקצהו הצפון מזרחי של הרובע - בקרבת שער שכם), אלא דווקא במספר הרב של מוסדות דתיים, חינוכיים (כגון בית הספר הלותרני, בית הספר אקול דה פרֵר) והתיירותיים המצויים בו.

חלק ניכר מהמוסדות הדתיים מצויים בתוך מתחמים סגורים התופסים חלק ניכר משטחו של הרובע. מלבד כנסיית הקבר שצוינה לעיל תופסים שטחים ניכרים גם הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית הסמוכה לכנסיית הקבר, המנזר של המסדר הפרנציסקני, מנזר סן סלוודור המכונה גם קוסטודיה טרה סנטה, והפטריארכיה הלטינית.

ברובע מספר רב של חנויות מזכרות לתיירים וכן בתי קפה, מסעדות ובתי מלון קטנים וגדולים. החנויות ברובע מצויות לאורך רחוב השוק - רחוב דוד וכן במוריסטן ולאורך רחוב הנוצרים.

בתי המלון ברובע נבנו הן על ידי המוסדות הכנסייתיים עצמם על מנת לשמש בתי אירוח לעולי הרגל (למשל אכסניית קאזה נובה או בית ההארחה של הפטריארכיה היוונית-קתולית) והן בתי מלון פרטיים.

כמו כן ברובע מצויים גם מספר מוזיאונים קטנים (למשל המוזיאון של הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית).

בקצהו הדרום מערבי של הרובע, מצויה בריכת חזקיהו בין קירות בתים, אשר שמשה בימים עברו לאגירת מי גשמים בירושלים.

אחד ממאפייניו הבולטים של הרובע הוא גגות הרעפים האדומים יוצאי הדופן בנוף העיר העתיקה.

אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלל כנסיית הגואל
שוק אבטימוס במוריסטן

מנזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שווקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המוריסטן שמקור שמו בפרסית (بیمارستان בִימָרֶסְטָאן - בית חולים, או تيمارِسْتان תִימָרֵסְתָאן - בית משוגעים), הוא מתחם גדול ורבוע של רחובות, כיכרות, חנויות ובתי מלאכה ברובע הנוצרי.

מבנים בעלי חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים ברובע הנוצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע הדברים, מאופיו הפולחני הבולט של הרובע, ככלל לא התגוררו ברובע הנוצרי יהודים במהלך הדורות. בשלהי המאה ה-19 התפתח יישוב של כמה משפחות בודדות, כולן ספרדיות אמידות, ברחוב הנוצרים, שכלל בית כנסת קטן. עם פרוץ המרד הערבי הגדול -1929, נטשו יהודי הרובע את בתיהם לטובת העיר החדשה, כפי שעשו אחיהם, תושבי הרובע המוסלמי.

בשנת 89' רכשו אנשי עמותת "עטרת כהנים" מבנה גדול ברובע הנוצרי ששימש אכסניה לצליינים נוצריים והיה בבעלות הכנסייה היוונית-אורתודוקסית. הרכישה בוצעה באמצעות עמותות קש מארמני בשם מרדוריס מטוסיאן שהיה בעל החזקה בנכס. בעקבות כניסת היהודים למבנה פרצה סערה בינלאומית, ומאות תושבים ערבים הפגינו עם ראשי הכנסייה במקום נגד התושבים החדשים. בתקשורת הבינלאומית אף הוצגה תמונה של הפטריארך היווני-אורתודוקסי שרוע על הקרקע במהלך ההפגנה כתוצאה מאלימות של המשטרה ושאיפת גז מדמיע. בסופה של התדיינות משפטית מתישה קבע בית המשפט העליון כי הנכס בחזקת "עטרת כהנים", אך לא יורשו להתגורר בו יותר מעשר משפחות. כתוצאה מכך קיימים בבניין שטחים לא מנוצלים רבים. כיום מכונה המבנה "נאות דוד", מתגוררות בו עשר משפחות יהודיות, ופועל בו בית כנסת וישיבת לנתיבות ישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרובע הנוצרי בוויקישיתוף
  • יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה, א-ב, ירושלים: הוצאת יד בן-צבי, תשל"ט-1979.
  • דן בהט, אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים, ירושלים: הוצאת כרטא, 1994.
  • זאב וילנאי, ירושלים, העיר העתיקה וסביבתה, א-ב, ירושלים 1972.
  • מאיר בן-דב, ביצורי ירושלים, החומות השערים והר הבית, תל אביב 1983.
  • דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים הבנייה בעיר העתיקה, ירושלים 1993.
  • דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, ירושלים, כתר הוצאה לאור, 1996.
  • צ'ארלס וילסון, ירושלים, העיר הקדושה, ירושלים 1988.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עד 1800 בקירוב, לא הייתה החלוקה לארבעת הרבעים מקובלת בספרות הנוסעים ומחקר העיר; ראו: יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה, א, עמ' 27.
אתרי העיר העתיקה של ירושלים
שער שכם שער הפרחים שער האריות שער הרחמים שער האשפות שער ציון שער יפו השער החדש הרובע היהודי הרובע המוסלמי הרובע הארמני הרובע הנוצרי הר הבית הרובע היהודיJerusalem oldcity hebrew.svg
אודות התמונה
שערי ירושלים

שער האריות | שער הפרחים | שער שכם | השער החדש | שער יפו | שער ציון | שער האשפות | שער הרחמים | שערי חולדה