ג'ואנג דזה (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ואנג דזה
מידע כללי
מאת ג'ואנג דזה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור סינית קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ואנג דזהסינית: 莊子; פין-יין: Zhuāngzi; נהגה: [ʈʂwàŋ.tsɹ̩̀]) הוא טקסט סיני עתיק מסוף שנות תקופת המדינות הלוחמות, המכיל סיפורים ואנקדוטות המדגימות את אופיו נטול הדאגות של החכם הדאואיסטי האידיאלי. הספר נקרא על שמו של החכם ג'ואנג דזה, לו מיוחסת כתיבת חלק מהספר, וכמקור השראה לשאריתו. ג'ואנג דזה הוא אחד משני הטקסטים החשובים בדאואיזם, שני רק לדאו דה ג'ינג.

הג'ואנג דזה מורכב מאוסף גדול של אנקדוטות, אלגוריות, משלים ואגדות, חלקם הומוריסטיים וחלקם סתומים. הנושאים העיקריים שלו הם פעולה ספונטנית ללא מאמץ (וו-ווי) וחופש מעולם האדם ומוסכמותיו. המשלים והאנקדוטות בטקסט מנסים להמחיש את כישלון ההבחנות האנושיות בין טוב ורע, גדול וקטן, חיים ומוות, ואנושי והטבע. הספר מנוגד ואף מבקר את עבודותיו של קונפוציוס והוגים סיניים אחרים המדגישים ומחייבים את הצד ההיררכי והטקסי בתרבות הסינית. בניגוד אליהם, הג'ואנג דזה מציג נדודים חסרי דאגה והשתלבות עם הטבע כאידיאל, המביאה לאיחוד האדם עם הדאו.

אף על פי שהוא ידוע בעיקר כיצירה פילוסופית, ג'ואנג דזה נחשב לאחת היצירות הספרותיות הגדולות בהיסטוריה הסינית, וכונה "הטקסט החשוב ביותר לפני שושלת צ'ין לחקר הספרות הסינית". [דרוש מקור]
הספר הוא יצירת מופת של מיומנות פילוסופית וספרותית, שהשפיעה באופן משמעותי על סופרים במשך יותר מ-2000 שנה משושלת האן ועד להווה. ופרים ומשוררים סיניים מרכזיים רבים בהיסטוריה - כמו סה-מה שיאנגרו (באנגלית: Sima Xiangru) וסה-מה צ'יין בתקופת שושלת האן, רואן ג'י וטאו יואנמינג בשש השושלות (222 – 589), לי באי בתקופת שושלת טאנג (618 – 907) וסו שי ולו אתה בשושלת סונג (960 – 1279) - הושפעו מאוד מהג'ואנג דזה.

מחבר הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ג'ואנג דזה

חיבור הספר או לפחות חלקים ממנו מיוחס לפילוסוף סיני ג'ואנג דזה, שנולד בסביבות שנת 369 לפני הספירה. [1] [2] [3] [4]
ג'ואנג דזה הכיר את הספרות הפילוסופית של ימיו ומתוך מה שהכיר העדיף את תפיסת העולם של לאו דזה. מאז ימי קדם, שבעה הפרקים הראשונים של הספר, המכונים 'פרקים הפנימיים'(Nei Pian內篇), נחשבו ליצירתו האמיתית של ג'ואנג דזה, וחלק מהחוקרים מאששים טענה זו, אם כי רובם מאמינים כי לא ניתן לפענח מה נכתב על ידו ומה על ידי תלמידיו.
חוקרים סינים הכירו כבר בזמן שושלת סונג (960 – 1279) כי חלקים מהספר לא היו יכולים להיכתב על ידי ג'ואנג דזה. כיום מקובל כי פרקי ג'ואנג דזה האמצעיים ומאוחרים יותר הם תוצאה של תהליך של "צבירה והסבה" של מחברים אחרים "המגיבים לברק המבריק" של הפרקים הפנימיים.
על אף חוסר הוודאות ביחס לזהות המחברים של הפרקים הבאים, חוקרים טוענים כי כל הפרקים ששרדו מהספר נכתבו בין המאה ה-4 לפני הספירה למאה ה-2 לפני הספירה.

הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבעה הפרקים הראשונים של הספר, המכונים "הפרקים הפנימיים" (Nei Pian內篇), נחשבו ליצירתו האמיתית של ג'ואנג דזה,
לא לגמרי ברור על ידי מי נכתבו 26 הפרקים הנותרים המחולקים לשתי קבוצות – "הפרקים החיצוניים" (wài piān外篇) ו-"פרקים שונים" (zá 雜篇雜雜篇)

"הפרקים הפנימיים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבלה נלקחה מתוך ספרו של Mair, Victor H. [5]

"הפרקים הפנימיים"
מספר שם בעברית שם בסינית
1 "נדודים נטולי דאגות" Xiāoyáo 逍遙遊逍遙逍遙遊
2 "על שוויון הדברים" Qí 齊物論 lùn齊物論
3 "יסודות לטיפוח החיים" Yǎng shēng zhǔ養生主
4 "העולם האנושי" Rén-jiān shì 人間人間世
5 "מילאו סמלי יושרה" Dé chōng fú德充符
6 "המורה הגדול לאבות אבות" Dà 大宗師
7 "תגובות לקיסרים ולמלכים" Yìng dì wáng應帝王


"הפרקים החיצוניים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבלה נלקחה מתוך ספרו של Mair, Victor H. [5]

"הפרקים החיצוניים"
מספר שם בעברית שם בסינית
8 "קצות אצבעות הרגליים" Piān mǔ駢拇
9 "פרסות סוסים" 馬蹄 - 馬蹄
10 "לפצות קופות" Qū qiè胠篋
11 "שמירה וקבלה" Zài 在宥
12 "גן עדן וכדור הארץ" 天地 -dì天地
13 "דרך השמים" 天道 dào天道
14 "מהפכות שמימיות" Tiān yùn天運運
15 "דעות מושרשות" Kè yì刻意
16 "תיקון הטבע" Shàn xìng
17 "שיטפונות סתיו" Qiū shuǐ秋水
18 "שמחה אולטימטיבית" Zhì lè至樂
19 "הבנת החיים" Dá shēng達生
20 "עץ ההר" שאן מו山木
21 "שדה סר סקוור" Tián-zǐ fāng田子方
22 "ידע משוטט צפונה" 知北遊


"פרקים שונים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבלה נלקחה מתוך ספרו של Mair, Victor H. [5]

"פרקים שונים"
מספר שם בעברית שם בסינית
23 "גנגסנג צ'ו" Gēngsāng 庚桑楚
24 "שו ללא רוח רפאים" Xú wú-guǐ徐無鬼
25 "שִׁמשִׁי" Zé yáng則陽
26 "דברים חיצוניים" Wài wù外物
27 "מטפורות" Yù yán寓言
28 "ויתור על מלכות" Ràng wáng讓王
29 "משטח רגל שודד" דאו ג'י盜跖
30 "שיחות על חרבות" Shuō jiàn說劍
31 "דייג זקן" יו פו漁父
32 " שקר יוקו " 列禦寇 Yùkòu列禦寇
33 "הכל תחת גן עדן" Tiānxià天下


היסטוריה טקסטואלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטים של ההיסטוריה הטקסטואלית של הג'ואנג דזה לפני שושלת האן אינם ידועים ברובם. יש סימנים המעידים כי בתקופת המדינות הלוחמות המאוחרת (475 – 221 לפני הספירה) לטקסטים פילוסופיים כגון הג'ואנג דזה, Han Feizi, Huainanzi, ו-Lüshi Chunqiu הייתה השפעה במדינות צ'י, (באנגלית: Qi) וצ'ו במאה ה-3 לפני הספירה.
הרשומות של ההיסטוריון סי מה צ'אן מתייחסות לספר ג'ג'ואנג דזה, שבו 100,000 מילים, ומפנות למספר פרקים שעדיין נמצאים בטקסט.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר תורגם לעברית על ידי דן דאור. בעברית הספר נקרא "הספר האמיתי של פריחת הדרום".

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הג'ואנג דזה מורכב מאוסף גדול של אנקדוטות, אלגוריות, משלים, אגדות ואנלוגיות רטוריות (אנלוגיות רטוריות, באנגלית: "goblet words" הן כלי רטורי ייחודי לתרבות הסינית), שלעיתים קרובות הם הומוריסטיים או לא רלוונטיים. [2]
רוב סיפורי הג'ואנג דזה הם קצרים ופשוטים למדי, כמו "ליקטי" ו"ספליט "קידוח שבעה חורים ב"וונטון " (פרק 7) או שג'ואנג דזה התגלה יושב ומתופף על כיור לאחר שאשתו מתה (פרק 18).סיפורים מעטים ארוכים ומורכבים יותר, כמו סיפורו של המאסטר שקר והקסמים (פרק 14) וחשבון המוזיקה של הקיסר הצהוב (פרק 14). [2]
שלא כמו הסיפורים והאלגוריות האחרים בטקסטים אחרים שלפני תקופת שושלת צ'ין, בג'ואנג דזה האלגוריות מהוות את עיקר הטקסט. הן אינן חלקים מזדמנים בטקסט. האלגוריות הן תמיד שנונות, רגשיות ואינן מוגבלות על ידי המציאות. [2]
בניגוד ליצירות סיניות עתיקות אחרות, אשר האלגוריות שלהן התבססו בדרך כלל על אגדות היסטוריות ופתגמים, נראה כי רוב סיפורי הג'ואנג דזה הומצאו על ידי ג'ואנג דזה עצמו. דוגמה לכך הוא התיאור המוזר של האבולוציה מ"תרסיס ערפילי "דרך סדרת חומרים וחרקים ועד סוסים ובני אדם (פרק 18).בעוד שנראה כי כמה קטעים אחרים הם "שטות שובבה צרופה" המזכירה את ג'ברווקי של לואיס קרול. [2]
הג'ואנג דזה מלא בדמויות משונות ופנטסטיות, כמו "מטורף שטאמרר", "מלומד Fancypants", "סר מחרשה", ואיש שמתחשק שזרועו השמאלית תהפוך לתרנגול, זרועו הימנית תפנה לתוך קשת, והישבן שלו יהפוך לגלגלים.
כאמן השפה, ג'ואנג דזה עוסק לעיתים בלוגיקה ובהסקת מסקנות, אך אז הופך את תהליך ההיסק הלוגי על פניו ומביא את הטיעונים לידי אבסורד. הוא עושה זאת כדי להדגים את מגבלות הידע האנושי והעולם הרציונלי.
חלק מהנימוקים של ג'ואנג דזה, כמו הטיעון הנודע שלו עם חברו הפילוסופי הויזי (מאסטר הוי) על שמחת הדגים (פרק 17), הושוו למסורות הדיאלוג הסוקראטיות והאפלטוניות, והפרדוקסים של חואיזי לקראת סיום הספר הוגדרו כ"דומים בצורה מדהימה לאלה של זנון מאליאה". [2]

קטעים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חלום הפרפר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ואנג דזה חולם על פרפר, מאת הצייר היפני מהמאה ה -18 איק נו טייגה

הסיפור המפורסם ביותר מבין כל הסיפורים בספר ג'ואנג דזה הוא "ג'ואנג דזה חולם להיות פרפר". הסיפור מופיע בסוף הפרק השני, "על שוויון הדברים". [6]
הדימוי הידוע של ג'ואנג דזה התוהה אם הוא היה אדם שחלם להיות פרפר או פרפר שחולם להיות אדם הוא כל כך מדהים, שנכתבו דרמות שלמות בנושא זה. בו ג'ואנג דזה "משחק עם התמה של טרנספורמציה", הממחיש כי "ההבחנה בין ערות לחלום היא עוד דיכוטומיה כוזבת. [1]
אם [אחד] מבחין ביניהם אותם, כיצד [אחד] יכול לדעת אם [אחד] עכשיו חולם או ער?"

"מות וונטון"[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור ג'ואנג דזה ידוע נוסף – "מות וונטון" – ממחיש את הסכנות שג'ואנג דזה ראה בניגוד לאופי הטבעי המולד. [7]
ג'ואנג דזה האמין כי ניתן להשיג את האושר האנושי הגדול ביותר על ידי הבנה מעמיקה יותר של טבע הדברים, ועל מנת להתפתח באופן מלא הוא צריך להביא לידי ביטוי את היכולת המולדת שלו. [20] באנקדוטה זו, מאיר מציע כי ג'ואנג דזה משתמש בהומור ובאבסורד ב"וונטון". השם מתאר הן את התפיסה הסינית של תוהו ובוהו ראשוני והן, באנלוגיה פיזית, גם מרק וונטון (אשר, אין עדויות על מרק זה עד שושלת האן לכל המוקדם). לדעתו, נועד השימוש בשם זה כדי להדגים את אמונתו שלהתנגדות לטבעם המולד של הדברים יש ההשלכות הרות האסון.

"הוויכוח על שמחת הדגים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור "הוויכוח על שמחת הדגים" הוא אנקדוטה ידועה שהושוותה למסורת הדיאלוג הסוקרטי של יוון העתיקה. [2]
הטענה המדויקת שהעלה ג'ואנג דזה בדיון זה אינה ברורה לחלוטין. נראה שהסיפור מעלה את הנקודה ש"ידיעה "על דבר היא פשוט מצב נפשי, וכי לא ניתן לקבוע אם לדעת זו יש תוקף אובייקטיבי כלשהו. סיפור זה הובא כדוגמה לשליטה הטובה של ג'ואנג דזה בשפה, שכן הוא משתמש באופן מתוחכם ומעודן בהיגיון כדי להעלות נקודה אנטי-רציונליסטית. [8]

"מתופף על אמבטיה ושיר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור ג'ואנג דזה ידוע נוסף - "תיפוף על אמבטיה ושירה". הסיפור מתאר כיצד ג'ואנג דזה לא ראה במוות דבר שיש לחשוש ממנו. בפרק השני הוא מצביע על כך שלפי מה שכל בני האדם יודעים, המוות עשוי להיות טוב יותר מהחיים: "איך אני יודע שאהבת החיים אינם אשליה? איך אני יודע שבשנאת המוות אני אינני כמו אדם שעזב את הבית בצעירותו, ושכח את הדרך חזרה?" [6]
כתביו מלמדים כי "האיש או האישה החכמים מקבלים את המוות בשוויון נפש ובכך משיגים אושר מוחלט." [1]

מותו של ג'ואנג דזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור מותו של ג'ואנג דזה, הכלול בפרק 32 לטקסט, מדגים את ההילה הססגונית שצמחה סביב ג'ואנג דזה והרעיונות שלו בעשורים שלאחר מותו, כמו גם את פירוט הרעיונות הפילוסופיים המרכזיים הכלולים ב"פרקים הפנימיים "המופיעים הפרקים "החיצוניים" וה"שונים האחרים". [9]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Goldin, Paul R. (2001). "The Thirteen Classics". In Mair, Victor H. (ed.). The Columbia History of Chinese Literature. New York: Columbia University Press. pp. 86-96. ISBN 0-231-10984-9.
  • Graham, A. C. (1981). Chuang-tzu, The Seven Inner Chapters and Other Writings From the Book Chuang-tzu. London: George Allen and Unwin. ISBN 0-04-299013-0.
  • Idema, Wilt; Haft, Lloyd (1997). A Guide to Chinese Literature. Ann Arbor: Center for Chinese Studies, University of Michigan. ISBN 0-89264-123-1.
  • Idema, Wilt (2010). "Prosimetric and Verse Narrative". In Chang, Kang-i Sun (ed.). The Cambridge History of Chinese Literature, Volume II: From 1375. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 343–412. ISBN 978-0-521-85559-4.
  • Kern, Martin (2010). "Early Chinese Literature, Beginnings through Western Han". In Owen, Stephen (ed.). The Cambridge History of Chinese Literature, Volume I: To 1375. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 1–115. ISBN 978-0-521-85558-7.
  • Knechtges, David R. (2014). "Zhuangzi 莊子". In Knechtges, David R.; Chang, Taiping (eds.). Ancient and Early Medieval Chinese Literature: A Reference Guide, Part Four.
  • Leiden: Brill. pp. 2314–23. ISBN 978-90-04-27217-0.
  • Li, Wai-yee (2010). "Early Qing to 1723". In Chang, Kang-i Sun (ed.). The Cambridge History of Chinese Literature, Volume II: From 1375. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 152–244. ISBN 978-0-521-85559-4.
  • Mair, Victor H. (1994). Wandering on the Way: Early Taoist Tales and Parables of Chuang Tzu. New York: Bantam Books. ISBN 0-553-37406-0. (Google Books)
  • Mair, Victor H. (1998). "Chuang-tzu". In Nienhauser, William (ed.). The Indiana Companion to Traditional Chinese Literature, Volume 2. Bloomington: Indiana University Press. pp. 20–26. ISBN 0-253-33456-X. (Google Books)
  • Mair, Victor H. (2000). "The Zhuangzi and its Impact". In Kohn, Livia (ed.). Daoism Handbook. Leiden: Brill. pp. 30–52. ISBN 978-90-04-11208-7.
  • Nivison, David Shepherd (1999). "The Classical Philosophical Writings". In Loewe, Michael; Shaughnessy, Edward (eds.). The Cambridge History of Ancient China. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 745-812. ISBN 0-521-47030-7.
  • Puett, Michael (2001). "Philosophy and Literature in Early China". In Mair, Victor H. (ed.).
  • The Columbia History of Chinese Literature. New York: Columbia University Press. pp. 70–85. ISBN 0-231-10984-9.
  • Roth, H. D. (1993). "Chuang tzu 莊子". In Loewe, Michael (ed.). Early Chinese Texts: A Bibliographical Guide. Berkeley: Society for the Study of Early China; Institute of East Asian Studies, University of California, Berkeley. pp. 56–66. ISBN 1-55729-043-1.
  • Shang, Wei (2010). "The Literati Era and Its Demise (1723–1840)". In Chang, Kang-i Sun (ed.). The Cambridge History of Chinese Literature, Volume II: From 1375. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 245–342. ISBN 978-0-521-85559-4.
  • Watson, Burton; Graham, A. C. (1999). "The Way of Laozi and Zhuangzi — Transformation and Transcendence in the Zhuangzi". In de Bary, Wm. Theodore; Bloom, Irene (eds.). Sources of Chinese Tradition, Vol. 1: From Earliest Times to 1600 (2nd ed.). New York: Columbia University Press. pp. 95–111. ISBN 978-0-231-10939-0.
  • Watson, Burton (2003). Zhuangzi: Basic Writings (3rd ed.). New York: Columbia University Press. ISBN 0231129599.
  • Wilkinson, Endymion (2015). Chinese History: A New Manual (4th ed.). Cambridge, Mass.: Harvard University Asia Center. ISBN 978-0-674-08846-7.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ואנג דזה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Mair, Victor H. (1994). Wandering on the Way: Early Taoist Tales and Parables of Chuang Tzu. New York: Bantam Books. ISBN 0-553-37406-0. (Google Books)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Mair, Victor H. (1998). "Chuang-tzu". In Nienhauser, William (ed.). The Indiana Companion to Traditional Chinese Literature, Volume 2. Bloomington: Indiana University Press. pp. 20–26. ISBN 0-253-33456-X. (Google Books)
  3. ^ Knechtges, David R. (2014). "Zhuangzi 莊子". In Knechtges, David R.; Chang, Taiping (eds.). Ancient and Early Medieval Chinese Literature: A Reference Guide, Part Four
  4. ^ Wilkinson, Endymion (2015). Chinese History: A New Manual (4th ed.). Cambridge, Mass.: Harvard University Asia Center. ISBN 978-0-674-08846-7
  5. ^ 1 2 3 Mair, Victor H. (1994). Wandering on the Way: Early Taoist Tales and Parables of Chuang Tzu.PP 21-22, New York: Bantam Books. ISBN 0-553-37406-0. (Google Books)
  6. ^ 1 2 Watson, Burton (2003). Zhuangzi: Basic Writings (3rd ed.),P.44, New York: Columbia University Press. ISBN 0231129599.
  7. ^ Mair, Victor H. (1994). Wandering on the Way: Early Taoist Tales and Parables of Chuang Tzu,. New York: Bantam Books. ISBN 0-553-37406-0. (Google Books)
  8. ^ Nivison, David Shepherd (1999). "The Classical Philosophical Writings". In Loewe, Michael; Shaughnessy, Edward (eds.). The Cambridge History of Ancient China. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 745-812. ISBN 0-521-47030-7
  9. ^ Kern, Martin (2010). "Early Chinese Literature, Beginnings through Western Han". In Owen, Stephen (ed.). The Cambridge History of Chinese Literature, Volume I: To 1375. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 1–115. ISBN 978-0-521-85558-7.