טוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טוב הוא דבר או מצב רצוי, מהנה, נחשק או כזה המוגדר כעדיף מבחינה מוסרית על דבר או מצב אחר. טוב הוא גם היפוכו של רע.

דבר או מצב טוב מוגדר תמיד באופן יחסי לדברים או מצבים אחרים, והגדרתו היא תמיד אישית, ותלויה בהקשר של זמן, מרחב ויחסים בין בני אדם. לדוגמה, ישנם אנשים המגדירים נישואים דבר טוב, אך אותם אנשים יגדירו נישואים דבר רע אם הנישאים יהיו צעירים מגיל מסוים, או שאחד הנישאים יהיה נשוי לאדם אחר בעת הנישואים, או כאשר טקס הנישואים לא יבוצע באופן המועדף עליהם.

"טוב" בדתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טענה מקובלת אצל המאמינים בדתות שונות היא כי כאשר אדם שייך למסגרת דתית מסוימת, ניתן להגדיר דברים או מצבים מסוימים כטובים באופן מוחלט, לא אישי ואובייקטיבי. טענת מוחלטות זו שואבת את כוחה מן הטענה כי ישנה ישות על, המתווה ציר מוסרי מוחלט המגדיר כ"טוב" או כ"רע" את מה שנמצא משני עבריו של הציר.

טיעון נלווה לטיעון זה הוא הטיעון כי ההוכחה לכך שמידת הטוב והרע הדתית היא מוחלטת, מצויה בטיעון כי ישנה מערכת תגמול אלוהית למי שעושה את הטוב או למי שעושה את הרע. הידע על התממשות מערכת זו של גמול מבוססת על טיעונים לתצפיות אפוסטריוריות, כמו גם טיעונים מיסטיים והרמטיים שונים. כלומר, ראיות המבוססות על הצלחה או כישלון בפעולה, או טיעונים לגמול שיבוא במקום שאינו ניתן לבדיקה (קיום "גן עדן" או "גיהנום").

"טוב" כמהנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרה אחרת של טוב, כפי שהיא קיימת אצל האפיקוראים, גורסת כי הטוב הוא מה שמעורר תחושות של הנאה או סיפוק אצל בני אדם, או שהוא נחשק אצל רבים בגלל הסברה שהוא יכול לעורר תחושות כאלו. לפי הגדרה זו, הטוב הוא המהנה. גם כאן, הנסיון לקבוע נקודה מוחלטת של טוב (ושל ניגודו, הרע) נסמכת על ההשערה כי הגדרות המהנה או המספק משותפות לכל בני האדם וכי בתנאים מסוימים הן מוחלטות.

הבעיה העיקרית בהגדרה זו היא כי קשה להגדיר את המהנה או המספק באופן מוחלט, משום שכל הגדרה כזו נותרת תלויה תמיד בנסיבות. כך, לדוגמה, האמירה כי אוכל טעים הוא טוב משום שאכילתו מהנה את רוב בני האדם, לא תהיה נכונה עבור אותו חלק מן האנושות שסיים כרגע את ארוחתו, עבור כאלו המצויים בתהליך של הרזיה, או עבור כל מי שאינו מסכים עם מה שמוגדר "אוכל טוב" בעיני אלו שהגדירוהו כך במקור. נוסף על–כך, הגדרת הטוב כמהנה אינה כוללת מנגנון הסברי כלשהו, המבאר מדוע המהנה הוא טוב, לבד מהסבר מעגלי בנוסח: המהנה הוא טוב כי מה שטוב מהנה.

"טוב" כמועיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרה שלישית של טוב נסמכת על התועלת: הטוב מוגדר כמה שמניב תועלת. ג'רמי בנתהם הגדיר את המועיל כמה שמניב את ה"אושר הרב ביותר למספר הגדול ביותר" של אנשים. בנתהם גרס כי ניתן לבנות חישוב הדוני שיקבע מהי מידת האושר שמניב כל מעשה, ועל פיה לקבוע את מידת הטוב המוסרי (או, התועלת) שלו.

הגדרה זו של טוב מבוססת על כמה הנחות. הראשונה שבהן היא כי הידיעה מהו הדבר המניב את האושר הרב ביותר למספר הגדול ביותר של אנשים מצויה בידי אדם כלשהו באופן שאינו סובייקטיבי. כלומר, שידיעה זו אינה ידיעתו הסובייקטיבית, החלקית והמוטה של אדם מסוים, אלא ידיעה אובייקטיבית, על-אנושית. טיעון זה שווה ערך לטיעון שבידי בני אדם מסוימים יכולת לרכוש להם ידע אלוהי, על-אנושי, ושהם מממשים את היכולת הזו. כמו ביחס לטיעון הדתי, גם כאן, עבור מי שאינו מכיר בכך שלבני אדם מסוימים יכולת לרכוש ידע אלוהי אין להגדרה כל משמעות.

הנחה נלווית להנחה הראשונה היא שלא רק שלבני אדם מסוימים דרך לרכוש ידע אלוהי, הם גם מצוידים ביכולת אלוהית לממש את הידע הזה כך שהגדרת הטוב והרע שלהם אכן תביא לכך שתיווצר כמות האושר הגדולה ביותר עבור המספר הגדול ביותר של אנשים. העדויות שהמציאו חסידי התועלתנות למסלול מימוש כזה הן, לפי שעה, דלות למדי.

"טוב" כבחירה אישית בחברה דמוקרטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרה אחרת של מידת הטוב, שאינה תובעת מוחלטות טרנסטדנטלית, נסמכת במידה מסוימת על ההגדרה התועלתנית והאפיקוראית וגורסת כי הטוב הוא מה שרוב האנשים בוחרים בפועל כ"טוב" או, לכל הפחות, הרע במיעוטו. לפי האוחזים בהגדרה זו, בהצבעה דמוקרטית ובייחוד בהצבעה ישירה, בוחרים בני אדם באפשרות מסוימת הנראית להם טובה יותר מאחרת, או שהם בוחרים נציג המייצג את מידת הטוב יותר מנציגים אפשריים אחרים העומדים לבחירתם.

תפישה זו של הטוב מיוסדת במידה מסוימת על הגדרת ה"הסכמה הכללית" הרוסואיסטית. לפי רוסו, במצב הטבעי, "הרצון הכללי" של כל בני האדם הקשורים ב"אמנה החברתית" יבטא את מידת הטוב האופטימלי והמוחלט, שכן בחירתם תשקף את הרצוי ביותר לכל בני האדם. בעיה מרכזית עם תפישה זו היא שמצב טבעי כזה לא נוצר וישנו קושי ניכר בניסוח הגדרה של מצב בו הוא יכול להיווצר או מצב היכול להוביל אליו. כפי שהראה ההיסטוריון יעקב טלמון ובעקבותיו הוגים אחרים, ההנחה כי ישנו "רצון כללי" המשותף לכל בני האדם מובילה בדרך כלל לכינון "דמוקרטיה טוטליטרית," משטר עריצות בו מתיימר מיעוט שליט קטן להחזיק בידע מוחלט וסופי לגבי מהו ה"רצון הכללי האמיתי."

אם דוחים את ההגדרה האבסולוטיסטית של רוסו, הופך רעיון הטוב כתוצר של בחירה חלש הרבה יותר כמדריך לדירוג מוסרי ונובעות ממנו מספר בעיות. הראשונה היא שהגדרה זו של טוב מדרגת אפשרויות נתונות לפי סדר העדפה מסוים המקובל על רוב מבין בני האדם, אך אינה כוללת מימד מוסרי כלשהו. לדוגמה, אם תושבי כפר מצביעים בבחירה דמוקרטית ישירה אם לבנות או לא לבנות בית מרזח בשולי הכפר, הכרעתם משקפת את מאזן סך כל השיקולים, האינטרסים והרגשות של בני הכפר בנושא, אך אינה קובעת האם בית מרזח הוא דבר טוב או רע באופן מוחלט.

קושי אחר בהגדרה זו טמון בכך שהעדפתו של הרוב משקפת את התפישות וסדרי העדיפויות של חלק מקהילה במקום ובזמן מסוימים. אין לה תוקף כלשהו מעבר לכך, וערכה של הבחירה הוא תצפיתי ולא מוסרי. כלומר, ניתן ללמוד ממנה על העדפתו של הרוב, לא על הטוב והרע המוחלטים.

סוגיה אחרת הקשורה בהגדרה זו היא העובדה שבחירה בין אפשרויות נתונות, שמספרן וטיבן מוגבל גורמת לכך שהבחירה תהיה לא במידת הטוב האישי המרבי, אלא הרע האישי המזערי. הבחירה אינה באפשרות מועדפת, אלא באפשרות המזיקה פחות בעיני הבוחרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


פילוסופיה
P philosophy1.png
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונה
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםהדוניזםהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאם
פורטל פילוסופיה