ג'ון מיקס סטנלי
 | |
| לידה |
17 בינואר 1814 קנדייגואה, ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
10 באפריל 1872 (בגיל 58) ארצות הברית |
| תחום יצירה |
ציור |
| צאצאים |
Louis Crandall Stanley |
  | |
ג'ון מיקס סטנלי (באנגלית: John Mix Stanley; 17 בינואר 1814 – 10 באפריל 1872) היה צייר נופים, דיוקנאות וחיי שבטים אינדיאנים. במהלך מלחמת ארצות הברית–מקסיקו הוא הצטרף למשלחת של קולונל סטיבן ווטס קירני לקליפורניה וצייר תיאורים של המערכה, כמו גם נופים של אורגון.
יותר מ-200 מציוריו, מפותיו ועבודותיו האחרות שהוחזקו בסמית'סוניאן אבדו בשריפה בשנת 1865. האובדן הבלתי ניתן לתיקון של מרבית יצירותיו גרם לפגיעה במוניטין של סטנלי בתולדות האמנות האמריקאית.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון מיקס סטנלי נולד בקננדייגואה, ניו יורק, לסת 'וסאלי (מקיני) סטנלי. הוא התייתם בגיל 12. הוא לימד את עצמו כישורי ציור, ובגיל 20 עבר לדטרויט, והחל לעבוד בציור בעבודות מזדמנות.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטנלי עבר למה שנחשבה לעיירת הגבול דטרויט בשנת 1832, שם הפך לצייר נודד של שלטים ודיוקנאות. הוא נסע גם לפורט סנלינג, ושיקגו. בחלק האחרון של העשור, הוא חזר מזרחה, ככל הנראה לוושינגטון הבירה.[1]
בשנת 1842, נסע סטנלי לדרום מערב ארצות הברית לצייר אינדיאנים, אולי בהשראת יצירתו של האמן ג'ורג' קטלין. הוא ועוזרו התיישבו בפורט גיבסון בטריטוריה האינדיאנית (אוקלהומה של ימינו). הקהילה הייתה צומת דרכים של מדינות אינדיאניות רבות. בקיץ 1843 השתתף סטנלי בוועידת פיוס בין האינדיאנים ומדינת טקסס. לפי הערכות, כ-10,000 אינדיאנים מ-17 שבטים השתתפו במשא ומתן לשלום עם טקסס, וכך גם אמריקאים אירופאים רבים.[2] סטנלי בילה שם ארבעה שבועות ועבד במרץ בשלושת החודשים הבאים כדי להשלים את ציוריו הרבים של אנשים וקבוצות שבטיות.
הוא גם בילה זמן נוסף עם קבוצות משבט צ'רוקי, וצייר דיוקנאות.
בתחילת 1846 בסינסינטי, אוהיו, הוא ועוזרו דיקרמן, הציגו תערוכה של 85 ציורים של אינדיאנים שקיבלה ביקורות חיוביות שם ובלואיוויל, קנטקי. סטנלי הותיר את דיקרמן אחראי להמשך התיעוד וחזר למערב.
עם פרוץ מלחמת מקסיקו בשנת 1846, מונה סטנלי לשרטט של חיל המהנדסים הטופוגרפיים במשלחתו של קולונל סטיבן ווטס קירני. המשלחת יצאה לקליפורניה ואורגון. הוא הפיק רישומים וציורים רבים של המבצע, וסיים את הציורים לאחר שהגיע לסן פרנסיסקו בתחילת 1847. כמה יצירות שוחזרו כתחריטים. הוא נסע צפונה יותר לעבר שטחי אורגון וושינגטון כדי לצייר נופים ושבטים אינדיאנים שונים, ועבד שם בחלק משנת 1848.[3]
הוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]
באותה שנה נסע סטנלי להוואי, שם בילה כמעט עשרה חודשים בציור דיוקנאות של המלך קמהמה השלישי, אשתו ובני משפחת המלוכה. לאחר שובו למזרח, ארגן את גלריית הדיוקנאות והציורים האינדיאנים הגדולה שלו שהוצבה בכמה ערים, כולל ניו יורק.
בשנת 1852 הוא זכה לתערוכה גדולה בוושינגטון הבירה במכון סמית'סוניאן בגלריה האינדיאנים שלו, שמשכה תשומת לב גדולה בעיר. כפי שצוין בהקדמה לקטלוג שפרסם הסמית'סוניאן, סטנלי תיאר 43 שבטים. ציוריו ייצגו עשור של יצירה, עם נסיעות נרחבות במערב ובאיי הוואי. האוסף שלו מנה כמעט 200 יצירות.
עבודתו של סטנלי עניינה את חברי ועדת הסנאט האמריקני לענייני האינדיאנים, ותכננו להקים גלריה משלו, אך התוכנית לא הצליחה לקבל אישור, ולסמית'סוניאן לא היו מספיק כסף לרכישת האוסף.
סקר הרכבת למערב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1853 מונה סטנלי לאמן הראשי בשכר של 125 דולר לחודש במשלחת לסקר מסלול רכבת צפוני לעבר חוף האוקיינוס השקט. הוא ניצל את המינוי לטיולים ולעבודה בצפון מערב. הם נסעו מטריטוריית סנט פול מינסוטה לטריטוריה של וושינגטון. סטנלי צפה בכינוסים, ובאירועים של שבטי אינדיאנים שונים.
הוא עבר באזור הגבול הקנדי-אמריקאי, בטריטוריה של הציידים הצפוניים. הם היו דורות של ציידים אירופאיים וגזעים מעורבים שחיו על הגבול והיו להם נשים אינדיאניות וילדים מעורבים. (בקנדה צאצאים למשפחות כאלה זכו להכרה כקבוצה האתנית של מטיס). הם הגיעו לאזור לציד ביזונים, מכיוון שהעדרים היו עדיין עצומים בערבות.
סטנלי צייר ושרטט ציוני דרך רבים בצפון מערב, ששוחזרו בליטוגרפיות לצורך הכללתם בכרך האחרון של סטיבנס בדוחות הרכבת הפסיפיק. אלה זכו לתפוצה רחבה והוסיפו למוניטין של סטנלי. בהמשך במערב הוא צייר לוחמי קומאנצ'י בסביבתם הטבעית. המשלחת חזרה באותה שנה למזרח, חצתה את פנמה ממערב והגיעה באוניה לניו יורק בינואר 1854.[1]
חייו המאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שובו עבד סטנלי באופן אינטנסיבי בציור ובארגון תערוכה גדולה של סצנות מנתיב הסקר הצפוני. התערוכה כללה 42 תמונות, הוצגה בבירה ב-1 בספטמבר 1854 וזכתה לשבחים רבים על ידי העיתונים בוושינגטון. היא הוצגה גם בבולטימור במשך שלושה שבועות, ויצאה לסיבוב הופעות לניו יורק ולונדון. התערוכה נעלמה מאוחר יותר, והיסטוריונים לא הצליחו להתחקות אחריה.
סטנלי חזר לדטרויט בשנת 1864, שם הקים את הסטודיו שלו לאמנות. למעשה הוא נשאר בדטרויט כל שארית חייו, וסייע בהקמת המכון לאמנויות דטרויט ובית הספר לאמנויות בעיר. הוא גם עזר לשלב את הגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון הבירה.
יותר מ-200 מעבודותיו, כמו גם רבות ממפותיו ותיעוד אחר, נהרסו בשריפה בסמית'סוניאן בשנת 1865.
אטלס אינדיאני[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטנלי התכוון לייצר אטלס של הילידים באמריקה, אך לאחר אובדן מרבית ציוריו בשנת 1865, מעולם לא השלים אותו.[4] רק שמונה דפים קיימים. ככל הנראה נכתבו בחורף 1868–1869, אלה כוללים את הקדמתו, כמו גם עמודים המתארים שלושה לוחות: מאהל אינדיאני במישור, שטח קבורה של צ'ינוק וצייד באפלו. סטנלי תיאר את מה שמייצגות הלוחות וכן סיפק מידע היסטורי ותרבותי על כל שבט או אזור.
נישואיו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטנלי התחתן עם אליס אינגליש בשנת 1854, כשהיה בן 40 וסיים את מסעותיו במערב. נולדו להם חמישה ילדים, שניים מהם מתו כתינוקות. בנם ל.ס. סטנלי פרסם תיאור ביוגרפי של אביו, שכותרתו "ג'ון מיקס סטנלי, אמן-סייר", בדו"ח השנתי של מכון סמיתסוניאן בשנת 1924 בן נוסף, לואי סטנלי, היה עורך דין בחברת הרכבות שנישא לג'יין סי סטנלי, ציירת בצבעי מים. בתם, נכדתו של סטנלי, הייתה האמנית והציירת אליס סטנלי אצ'יסון (1895–1996), אשתו של שר החוץ לשעבר דין אצ'יסון (1893–1971) ואם לדייוויד קמפיון אצ'סון (נולד ב-1921).
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
"טלגרף אינדיאני" -
הצ'יף הצעיר -
"הסכין השחורה" -
הנהר קולומביה -
הנהר חילה -
נערה בהוואי -
המלכה בהוואי -
סטפן ריינולדס
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Kansas State Historical Society, Kirke Mechem, James Claude Malin, The Kansas historical quarterly, [Topeka, Kansas State Historical Society], 1931-1977
- ^ Nellie B. Pipes, John Mix Stanley, Indian Painter, Oregon Historical Quarterly 33, 1932, עמ' 250–258
- ^ David L. Nicandri, John Mix Stanley: Paintings and Sketches of the Oregon Country and Its Inhabitants, Oregon Historical Quarterly 88, 1987, עמ' 149–173
- ^ John Mix Stanley (1814-1872), www.oregonencyclopedia.org