ג'ון סטוקס
 | |
| ג'ון סטוקס, 1890 | |
| לידה |
17 ביולי 1825 קובהאם, קנט |
|---|---|
| פטירה |
17 בנובמבר 1902 (בגיל 77) אוול, סארי |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
| השתייכות | הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1843–1888 (כ־45 שנים) |
| דרגה |
 לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| נציג בריטניה ויו"ר הוועדה האירופאית לדנובה | |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמה השביעית של הקוסה | |
| עיטורים | |
|
אוזכר בשדרים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| סגן יו"ר חברת תעלת סואץ | |
  | |
ג'ון סטוקס (באנגלית: John Stokes, 17 ביולי 1825 – 17 בנובמבר 1902) היה קצין הנדסה בצבא הבריטי שהגיע לדרגת לוטננט גנרל. סטוקס היה נציג בריטניה ויושב ראש הוועדה האירופאית לדנובה במשך חמש עשרה שנה. בהמשך, יעץ לממשלות בריטניה ומילא עבורן שליחויות דיפלומטיות בעניינים שונים הנוגעים לשליטה הבריטית בתעלת סואץ.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטוקס היה אחד מששת ילדיהם של הכומר ג'ון סטוקס ואשתו, אליזבת' ארבלה לבית פרנקס. הוא הוכשר לקצונה באקדמיה הצבאית המלכותית בווליץ' בשנים 1841 עד 1843, והתגייס לחיל ההנדסה. אחרי הכשרה מקצועית בבית הספר להנדסה צבאית בצ'טהם, הוצב סטוקס בפברואר 1845 לפלוגת ההנדסה המלכותית התשיעית, שנשלחה ביוני לדרום אפריקה. הוא השתתף שם במלחמות הקוסה השביעית והשמינית, בעיקר בתפקידי מטה, סבל במהלכן כמה פציעות קלות, ואוזכר בשדרים כמה פעמים. ב-1849 נשא לאישה את הנרייטה מיינרד.
סטוקס חזר לאנגליה ב-1851, אחרי מלחמת הקוסה השמינית. הוא שרת באקדמיה הצבאית המלכותית כמדריך מסייע בגאודזיה, ובפברואר 1854 הועלה לדרגת קפטן[1].
במהלך מלחמת קרים התנדב סטוקס לפקד על יחידת ההנדסה בכוח משלוח בן 20,000 איש, בפיקודו של גנרל רוברט האסי ויוויאן, שנועד להילחם במסגרת הצבא העות'מאני (The Turkish Contingent). הוא הפליג לטורקיה ביולי 1855. הכוח נשלח לקרץ', ויחידת ההנדסה עסקה בהקמת ביצורים ומחנות. עם סיום המלחמה וחתימת חוזה פריז הוטל על סטוקס לפרק את כוח המשלוח ולמכור את הציוד הצבאי שלו. ממשלת טורקיה העניקה לסטוקס את אות מסדר המג'ידיה, רמה רביעית.
הוועדה האירופאית לדנובה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהמלצת השגריר הבריטי בקונסטנטינופול, לורד סטרטפורד דה רדקליף, שהתרשם מיכולותיו, מונה סטוקס לתפקיד הנציג הבריטי בוועדה האירופאית לדנובה. הוועדה הוקמה בעקבות חוזה פריז, ותפקידה היה להכשיר את נתיבי השיט של הדנובה התחתונה (מבראילה עד הים השחור) למעבר אוניות ים.
סטוקס כתב מאוחר יותר כי המינוי שינה את חייו. תחילה נועדה הוועדה לפעול במשך שנתיים בלבד, אך היא התקיימה 84 שנים, עד מלחמת העולם השנייה, וסמכויותיה הורחבו בהדרגה. סטוקס הפך ליו"ר הוועדה, וכיהן בתפקיד עד 1871. מעמדו התחזק עקב החילופים התכופים של נציגי מדינות אחרות.
בתקופתו של סטוקס הכשירה הוועדה לשיט את תעלת סולינה. צ'ארלס הרטליי, מכר מן הצבא הבריטי, מונה בהמלצתו למהנדס הוועדה. פעולות הוועדה מומנו מגביית דמי מעבר, מהלוואות ומאיגרות חוב. הסכם בינלאומי נוסף, בנובמבר 1865, האריך את המנדט שלה בחמש שנים, ואישר את הכללים שהציע סטוקס לחישוב דמי המעבר לפי גודל האוניות והמטענים. ועידה בינלאומית בלונדון, ב-1871, האריכה את המנדט ב-12 שנים נוספות. זמן קצר אחרי הוועידה העביר סטוקס את תפקידו בוועדה לקולונל צ'ארלס גורדון, אך המשיך לייעץ לממשלות בריטניה בנושאים הנוגעים לדנובה. על פעולותיו בוועדה הוענק לסטוקס אות עמית מסדר האמבט.
קריירה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 1872 חזר סטוקס לשירות רגיל בחיל ההנדסה. הוא היה מפקד המהנדסים המלכותיים בדרום ויילס, מפקד בית הספר המלכותי להנדסה צבאית בצ'טהם, ובתפקידו הצבאי האחרון, בשנים 1881 עד 1886, קצין כח אדם של חיל ההנדסה, בדרגת מייג'ור גנרל.
לצד תפקידים שגרתיים אלה, סטוקס מונה, בזכות ניסיונו בוועדה האירופאית לדנובה, גם לתפקידים דיפלומטיים בעניינים הנוגעים לנמלים, תעלות ומיצרים, כיועץ לממשלות בריטניה וכנציג שלהן. ב-1879 היה חבר בוועדה בינלאומית להפעלת נמל אלכסנדריה. ב-1880 היה חבר בוועדה המלכותית למדידת תפוסה של אוניות (Royal Commission on Ships' Tonnage Measurement). ב-1882 היה חבר בוועדת חקר לבדיקת תוכנית לכריית מנהרה בין בריטניה ובין צרפת. הוועדה קבעה כי המנהרה עלולה לשמש כוח פולש, ולפיכך יש להימנע מהקמתה.
תעלת סואץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1873 נשלח סטוקס לקונסטנטינופול כחבר בוועידה הבינלאומית לתפוסה ותשלומים של תעלת סואץ. על הישגיו בוועידה זו הוענק לו אות מסדר המג'ידיה, רמה שנייה. ב-1875, לקראת רכישת מניותיה של ממשלת מצרים בתעלה, ביקר במצרים במשך ארבעה חודשים כדי לבחון את מצבה. לאחר רכישת המניות, היה סטוקס אחד מנציגי בריטניה במועצת המנהלים של חברת תעלת סואץ, וב-1876 הגיע להסכם עם פרדיננד דה לספס שאפשר את יישום החלטות הוועידה מ-1873. ב-1877 קיבל את אות אביר מפקד במסדר האמבט. ב-1887 מונה, כנציג הבריטי הבכיר, לסגן יושב ראש חברת תעלת סואץ. בסוף 1894 נשלח סטוקס למצרים כדי לייצג את ממשלת בריטניה במהלך ביקורו הראשון של הח'דיו עבאס חלמי השני באזור התעלה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוטוביוגרפיה (פורסמה ב-1994) (באנגלית)
- Mari ingineri care au regularizat brațul Sulina (ברומנית)
- הספד בטיימס של לונדון (באנגלית)
- Stokes, John ב-Dictionary of National Biography, מוסף 1912 (באנגלית)
- סקירה ביוגרפית מאת Constantin ARDELEANU (באנגלית)
- LIEUTENANT-GENERAL SIR JOHN STOKES, KCB, RE באתר Epsom & Ewell History Explorer
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ [https://www.academia.edu/1435193/THE_LITTLE-KNOWN_AUTOBIOGRAPHY_OF_SIR_JOHN_STOKES_THE_FIRST_BRITISH_REPRESENTATIVE_IN_THE_EUROPEAN_COMMISSION_OF_THE_ THE LITTLE-KNOWN AUTOBIOGRAPHY OF SIR JOHNSTOKES, THE FIRST BRITISH REPRESENTATIVE IN THEEUROPEAN COMMISSION OF THE DANUBE (1856 – 1871), Constantin ARDELEANU, עמוד 89] (באנגלית)