ג'קלין וודסון

ג'קלין וודסון
Jacqueline Woodson
לידה	12 בפברואר 1963 (בת 61); קולומבוס, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
לאום	אפרו-אמריקאים
מקום לימודים	אוניברסיטת אדלפי
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	פרוזה
יצירות בולטות	Miracle's Boys, Brown Girl Dreaming, Feathers, Another Brooklyn
תקופת הפעילות	מ-1991
פרסים והוקרה	פרס למדא לספרות לסיפורת לסבית (1996); ALA Best Books for Young Adults; Coretta Scott King Award (2001); ספרי ילדים נודעים של איגוד הספריות האמריקאי; Coretta Scott King Award (2015); מלגת גוגנהיים (2023); Josette Frank Award (2009); Young People's Poet Laureate (2015); Jane Addams Children's Book Award (2019); Jane Addams Children's Book Award (2013); NAACP Image Award for Outstanding Literary Work - Youth / Teens (2019); פרס NAACP Image לעבודה ספרותית מעולה, סיפורת (2017); פרס אנדרסן (2020); עמיתי מקארתור (2020); National Ambassador for Young People's Literature (2018); אות ההערכה של ניוברי (2008); אות ההערכה של ניוברי (2009); אות ההערכה של ניוברי (2006); פרס מרגרט אדוארדס (2006); פרס הספרות הלאומי האמריקני לספרי ילדים (2014); פרס שרלוט זולוטאו (2013); פרס אסטריד לינדגרן (2018); מדליית לנגסטון יוז (2015); אות ההערכה של ניוברי (2015); מדליית לורה אינגלס וילדר (2018); פרס למדא לספרות; Josette Frank Award; Jane Addams Children's Book Award ;
	www.jacquelinewoodson.com

ג'קלין וודסון (באנגלית: Jacqueline Woodson; נולדה ב-12 בפברואר 1963) היא סופרת אפרו-אמריקאית עטורת פרסים של ספרי ילדים ונוער. היא כתבה מעל 30 ספרים, בהם שני רומנים, ספרי ילדים וספרי נוער. ספרה "ילדי הפלא" קיבל ב-2012 עיבוד למיני-סדרה לטלוויזיה. היא תפקדה כשגרירה הלאומית לספרות לאנשים צעירים (אנ') לשנת 2018–2019 מטעם ספריית הקונגרס.

השתתפה באנתולוגיה "חמישים", לציון חמישים שנות כיבוש הגדה המערבית, שראתה אור במקביל באנגלית, בעברית ובערבית ב-2017.^[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וודסון נולדה בקולומבוס, אוהיו וגרה בנלסונוויל עד שמשפחתה עברה דרומה.^[2] בשנים הראשונות לחייה התגוררה בגרינוויל שבדרום קרוליינה, לפני שעברה לברוקלין בגיל שבע בערך. היא תארה את מקומות מגוריה באוטוביוגרפיה שהוציאה לאור ב-2014 בשם "ילדה חומה חולמת" (באנגלית: "Brown Girl Dreaming") (אנ').^[3]

בין השנים 1968- 1973, וודסון חילקה את זמנה בין דרום קרוליינה וברוקלין, עד שסבתה עברה לגור בברוקלין.^[4]

וודסון מעידה על עצמה שהייתה ילדה קוראת. עם זאת, למרות הזמינות של ספרות ילדים, מעט מאוד ספרים שיקפו את חוויותיה, כילדה לא לבנה. עד שבבגרותה היא גילתה את ג'יימס בולדווין, וירג'יניה המילטון, טוני מוריסון, ניקי ג'ובאני ורוזה גאי (אנ') אותם היא מזכירה, יחד עם המורה שלה לאנגלית בבית הספר, בראיונות כשהיא נשאלת מי נתן לה השראה לכתוב.^[4]

וודסון, מלמדת בני נוער במחנה הקיץ של קרן הספרים הלאומית (אנ') שבו היא משתתפת בעריכת האנתולוגיה השנתית של אוסף היצירות של המשתתפים במחנה.^[4]

וודסון מתגוררת עדיין בברוקלין, עם בת זוגה הרופאה, ג'ולייט ווידוף ושני ילדיהן.^[5]

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וודסון למדה אנגלית במטרה להיות מורה וראתה בכתיבה תחביב בלבד. לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת אדלפי (אנ') עבדה בחברה Kirchoff/Wohlberg המוציאה לאור ספרי ילדים. כשעזרה לכתוב את מבחני הקריאה הסטדנדרטים של קליפורניה ושילבה בהם קטע מתוך ספר למגירה שכתבה עוד בימי לימודיה היא עוררה את סקרנותה של ליזה פוליצר-ווג, סוכנת ספרי הילדים בחברה אשר ביקשה מוודסון לראות את שאר כתב היד. היא קיבלה את כתב היד בחזרה עם ההערות ותיקונים אך החליטה לא לעבוד עם ההוצאה לאור ונרשמה במקום לקורס לכתיבת ספרי ילדים בניו סקול, שם פגשה את העורכת של ההוצאה לאור דל פבלישינג (אנ') אשר קנו את כתב היד. וודסון הוציאה לאור שישה ספרים בהוצאה.^[4]

וודסון כתבה מעל 30 ספרים, ביניהם 2 רומנים, ספרי ילדים וספרי נוער. ספרה "ילדי הפלא" (באנגלית: "Miracle's Boys") קיבל ב-2012 עיבוד למיני-סדרה לטלוויזיה בבימוי משותף של כמה במאים, ביניהם ספייק לי.

וודסון כותבת על נושאים שלא נדונו לפני כן בספרי ילדים ונוער לפני פרסום ספריה. נושאים אלו כוללים משפחות מעורבות בין-גזעיות, הריון בגיל העשרה והומוסקסואליות. היא בוחנת בספריה סוגיות של מגדר, מעמד וגזע כמו גם משפחה והיסטוריה. אף על פי שרבות מהדמויות בספריה שייכות לקבוצות שוליים בחברה, וודסון כותבת לרוב על החיפוש האישי שלהם אחר עצמם ולא על החיפוש אחר שוויון או צדק חברתי.

רק שלושה מספריה נכתבו מנקודת מבט גברית. שאר יצירותיה של וודסון כתובות מנקודת מבט של דמות נשית.^[6] הסיפור הקצר "Trev", שפורסם ב-2009 באנתלוגיה "היפה והרגיל: שנים עשר סיפורים של זהות" נכתב מנקודת מבט של גבר טרנסג'נדר.

עם קבלת פרס מרגרט אדוארד (אנ') בשנת 2006, חבר השופטים שהורכב מספרנים וספרניות ציינו את ספרי של וודסון כמעצימים ופורצי דרך. חלק מהנושאים שמופיעים בספריה של וודסון כגון הומוסקסואליות, התעללות בילדים שפה קשה ותכנים אחרים הובילו לניסיונות לצנזרם.

ב-2014, זכתה וודסון בפרס לספרות נוער על ספרה "Brown Girl Dreaming", ספר זכרונות שכתבה על הזמנים שבהם גדלה והתבגרה בדרום קרולינה וניו יורק בשנות ה–60 וה–70. בטקס הענקת פרסי הספרים הלאומי האמריקאי, הסופר דניאל הנדלר שהעניק לוודסון את הפרס, התלוצץ על כך ש-"ג'קי וודסון אלרגית לאבטיחים. תנו לזה לשקוע בתודעה שלכם". אבטיח, לצד עוף מטוגן, הוא מאכל שמשויך באופן סטריאוטיפי לאפרו-אמריקאים. האמירה הגזענית ספגה ביקורת חריפה.^[7] וודסון הגיבה במכתב פתוח בניו יורק טיימס^[8] בו הדגישה שהלצות כאלו שנובעות מבורות רק מחזקות אותה בהרגשת השליחות שיש לה להביא לקוראים את ההיסטוריה והמציאות הברוטלית במדינה כדי שאף אחד לעולם לא יחשוב שזה בסדר להתלוצץ כך על כאבו של אחר. הנדלר התנצל והבטיח לתרום לקמפיין "We Need Diverse Books" שמטרתו היא קידום יצירת ספרי ילדים שגיבוריהם אינם לבנים, סטרייטים ובריאים, כל סכום שיתרם ב-24 שעות. בזכות ההבטחה הצליח הקמפיין לגייס מעל ומעבר ליעד המקורי.^[9]

ב-2017 הייתה אחת מ-26 סופרים וסופרות, ביניהם חתן פרס נובל מריו ורגס יוסה, עלאא חליחל, דייב אגרס, אסף גברון, רג'א שחאדה וארנון גרונברג, שלאחר סיורים בגדה המערבית כתבו וחיברו אנתלוגיה בשם "חמישים" לציון חמישים שנים לכיבוש הישראלי. וודסון כתבה על החיילים והמחסומים שראתה מתוך החוויה שלה כסופרת שחורה בארצות הברית, ארץ שבה ידם של השוטרים קלה מאוד על ההדק.^[1] הספר ראה אור במקביל באנגלית, בעברית ובערבית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ג'קלין וודסון בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ג'קלין וודסון

ג'קלין וודסון, ברשת החברתית פייסבוק
ג'קלין וודסון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ג'קלין וודסון, ברשת החברתית אינסטגרם
ג'קלין וודסון, ברשת החברתית Goodreads

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² זהרה רון, ‏המהדורה הכובשת, באתר גלובס, 29 ביוני 2017
^ Bexley to host award-winning author Jacqueline Woodson, The Columbus Dispatch (באנגלית)
^ "Jacqueline Woodson On Growing Up, Coming Out And Saying Hi To Strangers", NPR interview, December 10, 2014.
^ ¹ ² ³ ⁴ From Outsider to Insider , באתר פבלישר וויקלי (אנ'), 2 בפברואר 2002 (באנגלית)
^ McArdle, Molly (28 בספטמבר 2015). ""I Believe in Brooklyn": At Home with Jacqueline Woodson". Brooklyn Magazine (באנגלית אמריקאית). {{cite news}}: (עזרה)
^ Rochman, Hazel. "Jacqueline Woodson", Booklist. 101.11 (February 1, 2005), p. 968. Literature Resource Center. Gale. HENNEPIN COUNTY LIBRARY. June 13, 2009.
^ מיה סלע, סופר הילדים דניאל הנדלר מתנצל על אמירה גזענית, באתר הארץ, ‏23 בנובמבר 2014
^ ג'קלין וודסון, ‏The Pain of the Watermelon Joke, New York Times, ‏29 בנובמבר 2014 (באנגלית)
^ דידי חנוך, הטעות שמימנה אותי, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2014

[חמישים-1] ¹ ² זהרה רון, ‏המהדורה הכובשת, באתר גלובס, 29 ביוני 2017

[2] Bexley to host award-winning author Jacqueline Woodson, The Columbus Dispatch (באנגלית)

[3] "Jacqueline Woodson On Growing Up, Coming Out And Saying Hi To Strangers", NPR interview, December 10, 2014.

[פבלישר-וויקלי-4] ¹ ² ³ ⁴ From Outsider to Insider , באתר פבלישר וויקלי (אנ'), 2 בפברואר 2002 (באנגלית)

[5] McArdle, Molly (28 בספטמבר 2015). ""I Believe in Brooklyn": At Home with Jacqueline Woodson". Brooklyn Magazine (באנגלית אמריקאית). {{cite news}}: (עזרה)

[rochman-6] Rochman, Hazel. "Jacqueline Woodson", Booklist. 101.11 (February 1, 2005), p. 968. Literature Resource Center. Gale. HENNEPIN COUNTY LIBRARY. June 13, 2009.

[7] מיה סלע, סופר הילדים דניאל הנדלר מתנצל על אמירה גזענית, באתר הארץ, ‏23 בנובמבר 2014

[8] ג'קלין וודסון, ‏The Pain of the Watermelon Joke, New York Times, ‏29 בנובמבר 2014 (באנגלית)

[9] דידי חנוך, הטעות שמימנה אותי, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2014

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]