טוני מוריסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טוני מוריסון

טוני מוריסוןאנגלית: Toni Morrison ‏;נולדה ב-18 בפברואר 1931 בשם קלואי ארדליה וופורד), סופרת אפרו-אמריקאית, זכתה בפרס פוליצר בשנת 1988, בפרס נובל לספרות לשנת 1993 ו"הרצאת ג'פרסון" לשנת 1996. מגדולי הספרות האפרו-אמריקאית. בין הרומנים הידועים שלה נמנים "העין הכי כחולה", "שיר השירים אשר לסולומון", ו"חמדת". ב- 29 במאי 2012 הוענקה לה מדליית החירות הנשיאותית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוני מוריסון נולדה במדינת אוהיו בארצות הברית, לראמה וג'ורג' וופורד. היא הילדה השנייה מתוך ארבעה, במשפחה ממעמד הפועלים. כילדה, מוריסון קראה בלהיטות. בין הסופרים האהובים עליה היו ג'יין אוסטין ולב טולסטוי. אביה של מוריסון נהג לספר לה סיפורי עם על הקהילה האפרו-אמריקנית (שיטה של סיפור שבהמשך תשתחל לכתיבתה של מוריסון). לפי ראיון מ- 2012 בגארדיאן, היא הפכה לקתולית בגיל 12 וקיבלה את השם הבאפטיסטי "אנתוני", מה שבהמשך שימש כבסיס לכינוי שלה - "טוני".

ב- 1949 מוריסון החלה לימודי תואר ראשון באנגלית באוניברסיטת הארוורד, אותם היא סיימה בשנת 1953. ב- 1955 סיימה תואר תואר שני (Master Of Arts) באנגלית מאוניברסיטת קורנל, עבורו כתבה תזה על אובדנות בעבודתם של וויליאם פוקנר ווירג'יניה וולף. לאחר סיום לימודיה, בין השנים 1955-57, מוריסון לימדה אנגלית ב- Texas Southern University, ביוסטון, טקסס. לאחר מכן חזרה להארוורד ללמד אנגלית. היא הפכה לחברה באחוות "אלפה קאפה אלפה".

ב- 1958 נישאה להארולד מוריסון, אדריכל ג'מייקני ועמיתה בסגל באוניברסיטת הארוורד. נולדו להם שני ילדים, הארולד וסלייד, אך הם התגרשו בשנת 1964. לאחר הגירושים היא עברה לעיר סירקיוז בניו-יורק, שם עבדה כעורכת ספרי לימוד. שנה וחצי לאחר מכן החלה לעבוד כעורכת במטה של ההוצאה הגדולה Random House בניו-יורק. בנוסף, במהלך השנים הללו היא לימדה גם באוניברסיטת ייל, וב-Bard College. גם כעורכת מוריסון שיחקה תפקיד מפתח בהבאת הספרות השחורה אל המיינסטרים. היא ערכה ספרים מאת אנג'לה דייוויס, Henry Dumas, Toni Cade Bambara, ו- Gayl Jone.

בשנת 1989 קיבלה משרת פרופסור באוניברסיטת פרינסטון. בשנת 1994 ייסדה את הסטודיו "Atelier" לסופרים ואומנים במסגרת אוניברסיטת פרינסטון.

ב-2012 זכתה במדליית החירות הנשיאותית, העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.

קריירה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריה של מוריסון עוסקים רבות בחברה האפרו-אמריקאית בארצות הברית, באנשים שחוו השפלה ודיכוי על ידי החברה הגזענית ובתוך המשפחה.

את ספרה הראשון "The Bluest Eye" (העין הכחולה ביותר) פרסמה בשנת 1970. זהו סיפורה של נערה שחייה נהרסו בגלל החברה הגזענית והאלימה שבה היא חיה.

את הספר "שיר השירים" ("Song of Solomon") פרסמה בשנת 1977. ספר זה זיכה אותה בפרס הספר הלאומי (National Book Award) והעמיד אותה בשורה הראשונה של הסופרים בארצות הברית. זהו סיפורו של איש המעמד הבינוני המשיג הכרה עצמית תוך גילוי שורשיו: אפרו-אמריקאי כפרי.

הספר "חמדת" ("Beloved”) שהתפרסם בשנת 1987, זיכה אותה בפרס פוליצר היוקרתי שנה לאחר מכן. הספר דן בצורה נוקבת באהבת אם, רצח ודיכוי בתקופת עבדות השחורים בארצות הברית.

בשנת 1992 פרסמה את הספר "ג'אז" ("Jazz") המספר על אהבה ורצח ברובע הארלם בשנות השלושים של המאה ה-20.

בנוסף כתבה ספרי ילדים (עם בנה סלייד), מחזה בשם "Dreaming Emmett" שהוצג בשנת 1986, מחרוזת השירים "Honey and Me" שפורסמה ב-1992 וגם אופרה בשם "Margaret Garner" בשנת 2003.

ספריה בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הביתה, תרגמה אלינוער ברגר, הספריה החדשה, 2014.
  • חסד, תרגמה אלינוער ברגר, הספריה החדשה, 2009.
  • אהבה, תרגמה אלינוער ברגר, הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2004.
  • ‫גן עדן , תרגמה עדה פלדור, הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1998.
  • משחקים באפלה, לובן-עור והדמיון הספרותי, תרגם עמנואל לוטם, הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1997.
  • העין הכי כחולה, תרגמה טל ניצן-קרן, הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, תל אביב, 1996.
  • ‫ג’אז , תרגמה ניצה בן-ארי, הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1995.
  • חמדת, תרגמה ניצה בן-ארי, הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1994.
  • תינוק של זפת, תרגם עמוס פארן, זמורה ביתן, 1987.
  • סולה , תרגמה איילה רהב, כנרת, רמת גן, 1986.
  • שיר השירים אשר לסולומון , תרגם אהרן אמיר, עם עובד, תל אביב, 1978.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טוני מוריסון בוויקישיתוף