גוטלוב ארנסט שולצה
 | |
| לידה |
23 באוגוסט 1761 Heldrungen, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
14 בינואר 1833 (בגיל 71) גטינגן, ממלכת הנובר |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ויטנברג |
| מוסדות |
|
| תחומי עניין |
פילוסופיה |
| עיסוק |
פילוסוף, מרצה באוניברסיטה |
| הושפע מ | יום, אנסידמוס, קאנט, ריינהולד |
| השפיע על | פיכטה, שופנהאואר, פריס |
| מדינה |
הדוכסות הגדולה של סקסוניה-ויימאר-אייזנך |
  | |
גוטלוב ארנסט שוּלצה (בגרמנית: Gottlob Ernst Schulze; 23 באוגוסט 1761 – 14 בינואר 1833) היה פילוסוף גרמני, יליד הלדרונגן (כיום תורינגיה). שולצה היה פרופסור באוניברסיטת האלה-ויטנברג, באוניברסיטת גטינגן, ובאוניברסיטת הלמשטדט (אנ').[1] הוא ידוע בעיקר כהוגה שהשפיע על פיכטה וכמורהו של ארתור שופנהאואר. הגותו נקשרת באידיאליזם הגרמני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שולצה נולד ב-23 באוגוסט 1761 כבנו של המנהל בטירת הלדרונגן. בין השנים 1774 - 1780 למד בבית הספר הממלכתי המפורסם ב-Pforta ליד נאומבורג אן דר סאלה וב-1780 החל ללמוד תאולוגיה, לוגיקה ומטאפיזיקה באוניברסיטת ויטנברג. ב-1783 השלים תואר מאסטר בפילוסופיה והפך למרצה בוויטנברג. הכרך הראשון של עבודתו Grundriss der philosophischen Wissenschaften (קווי יסוד של המדעים הפילוסופים) הופיע ב-1788 והעניק לו מוניטין כפרופסור מן המניין לפילוסופיה באוניברסיטת הלמשטדט, בה לימד וכתב את מרבית כתביו, בתקופה של למעלה מעשרים שנה. בשנת 1810 פורקה האוניברסיטה ואוחדה עם אוניברסיטת גטינגן.
ספרו המשפיע ביותר שפורסם בשנת 1792 היה "אנזידימוס, או על היסודות של הפילוסופיה האֶלמנטארית, שהציע האדון פרופיסור ריינהולד ביינה. יחד עם הגנה על הספקנות נגד ההתיימרוּיות של ביקורת התבונה" (בגרמנית: Aenesidemus oder über die Fundamente der von dem Herrn Professor Reinhold in Jena gelieferten Elementar-Philosophie. Nebst einer Vertheidigung des Skepticismus gegen die Anmassungen der Vernunftkritik). הספר מהווה פולמוס ספקני כנגד "ביקורת התבונה הטהורה" של עמנואל קאנט ו"הפילוסופיה האלמנטרית" של קרל לאונרד ריינהולד. שם הספר מתכתב עם שמו של הפילוסוף היווני אנסידמוס שהיה מחדשה של הספקנות הפירוניסטית. הספר פורסם בעילום שם וזהותו של שולצה כמחבר נודע רק מאוחר יותר.
ארתור שופנהאואר למד פסיכולוגיה ומטאפיזיקה אצל שולצה בגטינגן בסמסטר החורף של 1810 ו-1811. שולצה יעץ לשופנהאואר הצעיר להתרכז בפילוסופיות של אפלטון ושל קאנט. לעצה זו הייתה השפעה רבה על התפתחות הפילוסופיה של שופנהאואר.[2] שולצה השפיע בין היתר גם על יוהאן פרידריך הרברט (אנ') ועל יאקוב פרידריך פריס.
שולצה מת בגטינגן בשנת 1883. הוא היה סבו של הביוכימאי ארנסט שולצה (אנ').
ציטוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "כפי שנקבע בביקורת התבונה הטהורה, הפונקציה של עקרון הסיבתיות מערערת אפוא כל התפלספות באשר ל-לאן או ל-כיצד של מקור ההכרות שלנו. כל הקביעות בעניין, וכל מסקנה הנגזרת מהן, הופכות לדקויות ריקות, שכן מרגע שנקבל את הקביעה של עיקרון זה ככלל של המחשבה שלנו, לעולם לא נוכל לשאול, "האם באמת קיים משהו שהוא הבסיס והסיבה של דימויינו?". נותר לנו רק לשאול, "כיצד על השכל לחבר את הדימויים הללו יחדיו, בהתאם לתפקידים שנקבעו מראש של פעילותה, כדי לאסוף אותם כחוויה אחת?"[3]
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Grundriß der philosophischen Wissenschaften, Wittenberg und Zerbst 1788 (Bd. 1) und 1790 (Bd. 2).
- Aenesidemus oder über die Fundamente der von dem Herrn Professor Reinhold in Jena gelieferten Elementar-Philosophie. Nebst einer Vertheidigung des Skepticismus gegen die Anmassungen der Vernunftkritik, ohne Ort 1792.
- Kritik der theoretischen Philosophie, 2 Bände, Hamburg 1801.
- Grundsätze der allgemeinen Logik, Helmstedt 1802.
- Encyclopädie der philosophischen Wissenschaften zum Gebrauche für seine Vorlesungen, Göttingen 1814.
- Psychische Anthropologie, 2 Bände, Göttingen 1816.
- Philosophische Tugendlehre, Göttingen 1817.
- Über die menschliche Erkenntnis, Göttingen 1832.
לקריאות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמואל הוגו ברגמן, תולדות הפילוסופיה החדשה (יעקובי, פיכטה, שלינג), מוסד ביאליק, 1979.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Encyclopedia of Philosophy, Vol. 7, New York: Macmillan, 1972.
- ^ Arthur Schopenhauer, Manuscript Remains, Vol. 2, Berg, 1988, ISBN 0-85496-539-4.
- ^ Di Giovanni, George, and H. S. Harris (eds.), Between Kant and Hegel, Indianapolis: Hackett, 2000, p. 131, ISBN 0-87220-504-5 (original quote from: Gottlob Ernst Schulze, Aenesidemus, 1792, pp. 176–7). [תרגום חופשי]