גלישת גלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גלישת גלים בצפון קליפורניה
גולש בחוף קליפורניה
גולש גלים בצידה הצפוני של רצועת החוף שבראשון לציון
גלישת גלים בהוואי
הפסל "עליה לפסגת הגל" בחוף ראשון לציון
פסל גולש גלים בכניסה לבית הספר לקציני ים עכו

גלישת גלים היא ספורט ופעילות פנאי פופולרית המתבצעת באמצעות גלשן. הגולש עומד על גלשן, הנושא אותו על פני גל שנשבר.

גלישת הגלים מתבצעת באמצעות גלשני גלים ייעודים אשר מחולקים למספר קטגוריות:

  • גלשנים קלאסים (Short-Board) - הסוג הנפוץ ביותר. גלשן קטן בעל יכולת תמרון גבוהה.
  • גלשני פאן (Fun-Board) - בעלי יותר נפח וציפה ולפיכך קלים לגלישה ומתאימים לשלבי הלימוד המוקדמים.
  • גלשנים ארוכים (Long-Board) - בשל גודלם, קשים יותר לתמרון. מאידך, כושר הציפה הגבוה של גלשנים אלו מעמיד לרשות הגולש מגוון רחב יותר של אפשרויות.
  • גלשני גאן (gun) - אלו גלשנים המיועדים לגלים גבוהים החל מ-4 מטר. גלשנים אלו ארוכים (פחות מה long-bord) יחסית צרים ומחודדים בקצוות. זאת על-מנת לאפשר יציבות מחד, אך חוסר בתמרון כמו בגלשן הקלאסי מאידך.

העדויות המוקדמות ביותר לגלישה הם באיים הפולינזים. כמה מקומות מפורסמים במרכז אמריקה לגלישת גלים, בהם הגלים נחשבים גדולים מאוד או ארוכים מאוד הם: קוסטה ריקה, פאבונס- עיירה שבה נמצא הגל השני הארוך בעולם. פנמה, סנטה קטלינה- מקום שידוע בקרב הגולשים שבו צורת הסלעים בתוך המים יוצרת גל מושלם לגלישה. פנמה, פלאיה ונאו- חוף בצד האוקיינוס הפסיפי שהגלים שם מאוד טובים לגלישה ונערכות שם הרבה תחרויות.

גלישת גלים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, הים המתאים ביותר לגלישה הוא הים התיכון לאחר סערות, כאשר אין רוח והגלים עולים באופן מסודר. מצב זה ניקרא בשפה המשותפת לגולשים מסביב לעולם, "Swell". מכיוון שחופי ישראל הם בשולי הים התיכון ולא באחד האוקיינוסים, הגלים בישראל הם קטנים ביחס לגלים עליהם מקובל לגלוש בעולם.

כמו כן, הרוח היא זו שיוצרת את הגלים ונותנת להם את צורתם. הרוח הטובה ביותר בישראל ליצירת גלים היא רוח דרומית-מערבית או מערבית. רוח זו היא רוח מסוג "On-shore", שבאה מהים לכיוון החוף ומייצרת גלים.

תולדות הגלישה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלישה בישראל כבר הייתה מוכרת כספורט בצורתו הראשונית בשלהי שנות העשרים, בעיקר בחופי תל אביב, בשתי צורות: האחת, באמצעות החסקות של המצילים ששימשו כגלשנים מסורבלים ומסוכנים, השנייה התייחסה לנערים שהיו בונים לעצמם מקרשים שונים גלשן קצר המתחיל במותניים והלאה עד קצה הזרועות, וכך היו מתרוממים עם הגלים ונסחפים במהירות לעבר החוף. פעולה זו נקראה "לתפוס גל". הנערים הגולשים האלה נקראו "תופסי הגלים". את הגלישה המודרנית על פי גרסה אחת הביא לארץ באמצע שנות ה-50, ד"ר דוריאן פסקוביץ, יהודי ממוצא אמריקאי, שהגיע ארצה לחופשה כשבידיו גלשנים ובלבו תקווה להקים נבחרת גלישה שתייצג את ישראל באליפות העולם. דוריאן מצא לעצמו מצילים בחופי ת"א (שאול זינר ושמאי טופסי קנצפולסקי) ולימד אותם את יסודות הגלישה. לאחר מכן חזר לארצות הברית ושמר איתם על קשר. הענף התפתח במשך השנים ונוספו אליו עוד גולשים. המציל התל אביבי שמאי קנצפולסקי הידוע בכינויו 'טופסי' היה גם עסוק בבניית גלשנים ובהשכרת גלשנים בחופים. היו אלה גלשנים קלים עשויים מחומרי סיבי זכוכית. בנו אמור קנצפולסקי היה אלוף ישראל בגלישה במשך שנים לא מעטות ואף הגיע למקום השני באליפות אירופה בגלישת גלים.

מנקודת זמן זאת החל עידן הגלישה המודרנית בישראל. במקביל גבר מספרם של המתעניינים בגלישה המקובלת ברחבי עולם ואך הוחל ביצור גלשנים מתוצרת הארץ. בשנות ה-80 סצנת הגלישה בישראל הייתה כבר בשיאה וגם נוספו אופנות גלישה אחרות ובראשן אופנת הגלישה 'גזוז-סאן-שיין', ומוזיקת גלישה נעשתה פופולרית וחלק מהמקובלת. לקראת שנות ה-90 ענף הגלישה בישראל החל לדעוך וזאת עקב מספר שנות "שחיין" בגלים, ולאחר סגירתה של חברת הביגוד 'גזוז-סאן-שיין' בשל נסיגה מ"אופנת הגולשים" בארץ ובעולם.

בסוף שנות ה-90 קיבל הענף דחיפה בזכות שנה מבורכת בגלים והחזיר את הגולשים לים. ענף הגלישה בישראל חוזר ומתפתח. מספר הגולשים בישראל מוערך כיום בכ-40 אלף גולשים ובכל שנה גדל מספר זה. ארגון הגלישה הישראלי הוא ISA - Israel Surfing Association. תחרויות נערכות בחופים השונים בזמן גלים לאורך השנה כולה, ובחסות חברות הגלישה המובילות בארץ. התחרויות נערכות בקטגוריות: ילדים, נוער, בוגרים אלוף ישראל בגלישה לשנת 2008 הוא אביב ואקנין.

טכניקות המשמשות בגלישת גלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלילת ברווז[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלילת ברווז, הידועה כ"דאק דייב" duck dive הינה טכניקה שמטרתה לעזור לגולש לעבור דרך גל מבלי להסחף איתו בחזרה אל החוף. בטכניקה זו הגולש, כמו ברווז, צולל מתחת לגל עם הגלשן, ועולה מצידו השני של הגל לאחר שהגל עבר אותו. הטכניקה משמשת בעיקר בגלים סוערים וחזקים. ככל שהגלשן קל וקטן יותר כך קל יותר להשקיע אותו מתחת לגל ולבצע צלילת ברווז.

תחרויות גלישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שגלישת גלים אינה ספורט אולימפי, קיימות עבורה מסגרות תחרות רבות. בכל אזור בו הספורט קיים ישנן מסגרות מקומיות (אזוריות וארציות) וטובי הגולשים מהמסגרות הללו יכולים להשתתף, בהימצא מקור שיממן זאת עבורם, בסבבי התחרות בינלאומיים. מקורות המימון לפעילויות כאלו הם רובם ככולם חברות של מותגי גלישה (ציוד ואופנה).

ה-ASP הוא הארגון הבינלאומי לתחרויות גלישה. ארגון זה מפעיל מדי שנה מספר סבבי תחרות, ובכל סבב מספר תחרויות לרמות דירוג שונות, הן בקטגורית גברים והן בנשים. הסבב בו מתחרים הגולשים בעלי הדירוג הגבוה ביותר הוא סבב ה-WCT - world championship tour. בסבב זה מתחרים מדי שנה 36 הגולשים הטובים ביותר מכל העולם. מדי שנה נערכות בסבב זה 10 תחרויות שמתקימות בכל אזורי העולם. לא כל גולש יכול להיכנס לסבב ה-WCT אלא רק גולש שסיים באחד מן המקומות הראשונים בסבב ה-WQS - world qualifying tour.

התחרויות מתבצעות בפורמט דומה לתחרויות בענפי ספורט כגון התעמלות קרקע או מכשירים: הגולשים מדגימים את ביצועיהם בפרק זמן קצוב מראש וצוות שופטים מחלק להם ציונים על פי מספר כללים וקריטריונים.

יש הטוענים כי גלישה תחרותית סותרת במהותה את הווית הגלישה המקורית, מכיוון שהיא מכניסה ממדים של יעילות, תכנון והספק לספורט שבבסיסו אמור להיות חופשי, אינטואיטיבי ורגוע ככל האפשר. מצדדת בטענה זו העובדה שאת קטעי הגלישה המרהיבים ביותר לרוב ניתן למצוא במקצים של גלישה חופשית.

אתרי גלישה מפורסמים בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]