גואטמלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפובליקת גואטמלה
Flag of Guatemala.svg Coat of arms of Guatemala.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: מדינת האביב הנצחי
המנון לאומי: גואטמלה, גילי
מיקום גואטמלה
יבשת אמריקה המרכזית
שפה רשמית ספרדית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
גואטמלה סיטי
14°38′N 90°33′W / 14.633°N 90.550°W / 14.633; -90.550
משטר דמוקרטיה נשיאותית
ראש המדינה
- נשיא
נשיא
אוטו פרס מולינה
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מספרד
15 בספטמבר 1821
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
108,889 קמ"ר 
107 בעולם
0.4%
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
14,647,083 נפש 
69 בעולם
134.51 נפש לקמ"ר
80 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
81,510 מיליון $ 
79 בעולם
5,565 $
153 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.581 
133 בעולם
מטבע קֵצַאל ‏ (GTQ)
אזור זמן UTC -6
סיומת אינטרנט .gt
קידומת בינלאומית 502+

רפובליקת גְּוַּאטֶמַלַהספרדית: República de Guatemala) היא מדינה באמריקה המרכזית. אוכלוסייתה מונה כ-14 מיליון בני אדם ובירתה גואטמלה סיטי.

גבולותיה של גואטמלה הם מקסיקו בצפון ובמערב, האוקיינוס השקט בדרום-מערב, בליז בצפון מזרח, הים הקריבי שבאוקיינוס האטלנטי במזרח, הונדורס במזרח, ואל סלוודור בדרום-מזרח.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של גואטמלה

בין המאה ה-4 למאה ה-11 היוותה שפלת מחוז פּטֶן (El Petén) את המרכז של תרבות המאיה המשגשגת. לאחר קריסתן הפתאומית של ממלכות השפלה, המשיכו מדינות הרמה הדרומיות יותר להתקיים עד כיבושן על ידי הספרדים החל בשנת 1523. מחוז אַלְטָה-וֶרַאפּאס ידוע בעובדה שהצליח להתנגד לכוח החרב, אך נכבש בסופו של דבר על ידי עבודת המיסיונרים. כמעט כל הספרות הפרה-קולומבינית הכתובה נעלמה בשל המדיניות העקבית של הספרדים להשמיד את כתבי ה"כופרים". עם זאת, ספר אחד, ה"פּוֹפּוֹל ווּחְ" (Popol Vuh, "ספר המועצה" בשפת הקִיצֶ'ה), שרד. ספר זה מתאר את מיתוס הבריאה של תרבות הקיצ'ה, ונחשב לאחד הטקסטים הפרה-קולומבינים החשובים ביותר.

את עצמאותה מספרד קיבלה גואטמלה ב-1821, תחילה כחלק מהפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה. אך משמדינה זו התפרקה במהלך מלחמה שנמשכה מ-1838 ועד 1840, הפכה גואטמלה למדינה עצמאית.

מאותה עת ואילך גדושה ההיסטוריה של גואטמלה במהפכות, הפיכות, ממשלות לא דמוקרטיות והתערבויות חוזרות ונשנות מצד ארצות הברית. ה-CIA, עם תמיכה של החברה בגואטמלה ניצח על הדחת הממשל ב-1954. מבצע זה סימן את תחילתה של תקופה רוויית זעזועים ברפובליקה. מלחמת אזרחים בת 36 שנה נסתיימה בשנת 1996 עם חתימה על הסכם שלום עם כוחות הגרילה. 1983 מצוינת כשנה שבה נסתיימה האלימות הפוליטית והובילה לבחירות דמוקרטיות החל מ-1985 ועד היום. הבחירות האחרונות נערכו ב-2011.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפרלמנט של גואטמלה, ה-קונגרסו דה לה רפובליקה, יש בית אחד עם 158 מושבים, הנבחרים אחת לארבע שנים יחד עם הנשיא. הנשיא מתפקד כראש מדינה וגם כראש ממשלה בעזרת קבינט שהוא ממנה; הנשיא אינו רשאי להיבחר פעמיים.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגזר החקלאי מהווה רבע מהתל"ג, שני שליש מן היצוא, וחצי מכוח העבודה. עיקר התוצרת היא קפה, סוכר ובננות. ייצור ובנייה מהווים חמישית מהתל"ג.

החתימה על הסכמי השלום בדצמבר 1996, שסיימה שלושים ושש שנות מלחמת אזרחים הסירה מכשול משמעותי על השקעות זרות. ב-1998, פגע ההוריקן מיץ' בגואטמלה, אך נזקיו היו מועטים בהשוואה לשכנותיו.

בין האתגרים הנותרים ניתן למנות את הגברת הכנסות הממשלה, גיוס תרומות מתורמים בינלאומיים, והגברת היעילות והשקיפות הן של הממשלה והן של פעולות פיננסיות במגזר הפרטי.

גאוגרפיה ומנהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה של גואטמלה

מרבית המדינה היא הררית, למעט קווי החוף, והשפלה של מחוז פטן, המשתרע על פני צפונה של המדינה. אקלימה טרופי חם, אך ממוזג יותר ברמה. מרבית הערים מרוכזות בחלקה הדרומי של המדינה, ההררי, של המדינה. הערים המרכזיות הן גואטמלה סיטי הבירה, קצאלטנאנגו, ואֶסְקְװִינְטְלָה. אגם אִיסָבָל הגדול ממוקם בקרבת החוף הקריבי.

מחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גואטמלה מחולקת ל-8 אזורים גאוגרפיים (regiones) שמתחלקים ל-22 מחוזות (departamentos), עם בירות-מחוז (Cabecera):

  • אִיסַבַאל (Izabal)
  • אַלְטַה וֶרַאפּאס (Alta Verapaz)
  • אֶסְקְװִינְטְלַה (Escuintla)
  • אֶל פּטֶן (El Petén)
  • אֶל פּרוֹגְּרֶסוֹ (El Progreso)
  • אֶל קִיצֶ'ה (El Quiché)
  • בּאחַה וֶרַאפּאס (Baja Verapaz)
  • גואטמלה (Guatemala)
  • װֶװֶטֶנַאנְגּוֹ (Huehuetenango)
  • חַלַאפּה (Jalapa)
  • חוּטִיַאפּה (Jutiapa)
  • טוֹטוֹנִיקַאפּאן (Totonicapan)
  • סַקַאטֶפּקֶס (Sacatepéquez)
  • סַן מַרְקוֹס (San Marcos)
  • סַנְטַה רוֹסַה (Santa Rosa)
  • סוֹלוֹלַה (Sololá)
  • סוּצִ'יטֶפּקֶס (Suchitepéquez)
  • סַקַאפּה (Zacapa)
  • צִ'ימַאלְטֶנַאנְגּוֹ (Chimaltenango)
  • צִ'יקִימוּלַה (Chiquimula)
  • קֶצַאלְטֶנַאנְגּוֹ (Quetzaltenango)
  • רֶטַאלוּלֵאוּ (Retalhuleu).

המחוזות מחולקים ל-334 רשויות מקומיות (municipios).

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוק למרגלות הכנסייה בצ'יצ'יקסטנאנגו
מקדשי מאיה עתיקים בטיקאל
אגם אטיטלאן

כ-55% מתושבי גואטמלה הינם מסטיסים (בני תערובת של אירופאים ואינדיאנים אמריקאים), וכן אינדיאנים טהורי דם שנטמעו באוכלוסיית המסטיסים. אינדיאנים צאצאי מאיה, שלא נטמעו באירופאים, מהווים כ-43% מהאוכלוסייה. לבנים ואחרים מהווים את יתר האוכלוסייה. קיימים במדינה גם אזרחים שחורים (בני הגריפונה), בעיקר לאורך החוף הקריבי. קיימות גם קהילות מהגרים שונות, בעיקר בעיר הבירה.

מרבית האוכלוסייה היא כפרית, אך קיימת מגמת עיור משמעותית.

מרבית האוכלוסייה היא נוצרית קתולית, אף שצורת הפולחן הקתולי במדינה משלבת אלמנטים רבים של פולחן מסורתי. כ-40% מהאוכלוסייה הם פרוטסטנטים, וכאחוז אחד שומר על פולחן של דתות המאיה המסורתיות. השפעה רבה נודעת למיסיונרים אוונגליים.

על אף שהשפה הרשמית היא ספרדית, היא איננה מובנת לתושבים ילידים רבים. כ-22 שפות מאיה, בראשן שפת הקִיצֵ'ה, עדיין נמצאות בשימוש נרחב, בעיקר באזורים כפריים. בהסכמי השלום מדצמבר 1996 נקבע שמסמכים רשמיים מסוימים, בעיקר כאלו הקשורים לבחירות, יתורגמו למספר שפות מאיה. כמו כן, תושבים לאורך החוף הקריבי, בעיקר בעיירה ליווינגסטון, מדברים בשפת הגַרִיפוּנַה הקריבית.

יהודי גואטמלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות גואטמלה

בגואטמלה כ-900 יהודים, מספר בתי כנסת, גן ילדים יהודי ובית ספר "תרבות" המשלים את לימודי היהדות לתלמידיו הלומדים בבתי ספר כלליים.
אנוסים רבים הגיעו לגואטמלה במאה ה-16. באחת הכנסיות בעיר העתיקה של העיר אנטיגואה, בירת המדינה לשעבר, נמצאת כנסייה שעליה סימנים יהודים מובהקים, כגון המנורה וכלי המשכן. כמרים המגיעים לכנסייה זו אף נוהגים לנשק את המשקוף הימני של הכנסייה טרם כניסתם. הם גם אומרים את הפסוק "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא", אף שאינם מבינים את משמעותו. הרב אליהו בירנבוים סובר כי כל אלו הם סימנים שהשאירו האנוסים, על מנת להבדיל בין הכנסייה למקום תפילה יהודי‏[5].

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשפעות של תרבות המאיה מחד ושל תרבות הקולוניאליזם הספרדי ניכרות ברחבי המדינה. מסורות הלבוש והמזון של צאצאי המאיה עדיין נשמרות במקומות רבים, וקיימים אתרי-עתיקות מאיה רבים. לאורך החוף הקריבי ניתן לראות השפעות אפריקאיות במזון, בשפה, בשירים ובריקוד.

בקרב המאמינים המורמונים, גואטמלה נחשבת באופן מסורתי כמקום של ארץ לֶחִי-נֶפִי, אם כי זו אינה עמדתה הרשמית של הכנסייה.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין מוקדי התיירות העקריים בגואטמלה ידועים במיוחד המקומות הבאים:

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר ישראל בשדרות הרפורמה בעיר גואטמלה.
העיר גואטמלה, מבט כללי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  5. ^ מתוך כתבה במקור ראשון


מדינות אמריקה המרכזית
אל סלוודור · בליז · גואטמלה · הונדורס · ניקרגואה · פנמה · קוסטה ריקה CIA map of Central America.png