דוד רוזין

דוד רוזין
David Rosin
	אין תמונה חופשית
לידה	27 במאי 1823; אולסנו, רפובליקת פולין
פטירה	31 בדצמבר 1894 (בגיל 71); ברסלאו, הקיסרות הגרמנית
מדינה	הקיסרות הגרמנית
השכלה	אוניברסיטת הומבולדט של ברלין
מעסיק	בית המדרש לרבנים בברסלאו

דָּוִד רוֹזִין (בגרמנית: David Rosin; 27 במאי 1823 – 31 בדצמבר 1894) היה תאולוג יהודי גרמני מרוזנברג (אנ'), שלזיה (כיום אולסנו בפולין).

לאחר שקיבל את חינוך מוקדם מאביו, שהיה מורה בעיירת הולדתו, הוא למד בישיבה בקמפנו, מיסלוביצה (תחת דוד דויטש) ופראג (תחת שלמה יהודה רפפורט); אך, ברצונו לקבל חינוך רגיל בבית ספר, נסע לברסלאו, שם החל ללמוד בגימנסיה, וסיים את לימודיו ב-1846. הוא המשיך את לימודיו באוניברסיטאות ברלין והאלה (Ph.D.‏ ב-1851) ועבר את הבחינה שלו כמורה עבור הגימנסיה. בשובו לברלין, לימד בבתי ספר פרטיים שונים, עד שמיכאל זקש, שעמו היה תמיד בקשר של חברות אינטימית, מינה אותו למנהל בית הספר הדתי שנפתח בעיר זו בשנת 1854. במקביל רוזין לימד דת לתלמידי בית הספר היהודי הרגיל. בשנת 1866 מונה ליורשו של מנואל יואל כפרופסור לדרשנות, וספרות הפרשנות ומדרש בבית המדרש לרבנים בברסלאו, תפקיד שמילא עד מותו.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזין היה המחבר של:

"Abschiedswort: Berichte über die Jüdische Religionsschule" (מילת פרידה: דיווחים על בית הספר היהודי הדתי), Berlin, 1866;
"Ein Compendium der Jüdischen Gesetzeskunde aus dem 14. Jahrhundert" ("סיכום של לימודי משפט יהודיים מהמאה ה-14), Breslau, 1871 (על ספר החינוך);
"Ethik des Maimonides" (האתיקה של הרמב"ם) Breslau 1876;
"Meïr ben Samuel als Schrifterklärer," (הרשב"ם כמפרש כתבי הקודש), Breslau 1880;
"Reime und Gedichte des Abraham ibn Esra" (חרוזים ופיוטים מאת אברהם אבן עזרא), ב-5 חלקים, Breslau 1885-94

רוזין מפורסם בעיקר בזכות הפרסום המקיף שלו על פירושו של הרשב"ם (רבי שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י) לחומש. הוא היה אחראי להנגיש את הפרשנות הייחודית הזו לציבור. הוא ניתח ביסודיות פרשנות זו, תוך ציטוט של כתבי יד זמינים. פירושו של רשב"ם מפורסם בהסברים הפשוטים שלו לחומש. ההסבר הפשוט הזה של החומש מכונה בעברית פשט. ללא עבודתו של רוזין, סביר להניח שפירושו של רשב"ם מעולם לא היה ידוע או מתפרסם, שכן כל כתבי היד של יצירתו הושמדו מאוחר יותר בזמן מלחמה.

הוא ערך את דרשותיו של מיכאל זקש (כרכים ב', ברלין, תרפ"ז), ופרסם את פירושו של הרשב"ם לחומש, עם הקדמה בעברית וניתוח השפה העברית, ברסלאו, תרנ"א. הוא פרסם גם את ניתוח הרשב"ם שלו בשפה הגרמנית. חיבור של רוזין על הפילוסופיה של אברהם אבן עזרא נערך לאחר מותו על ידי תלמידו המסור דוד קאופמן ופורסם ב"Monatsschrift" (כרכים xlii.-xliii.), כתב עת שלו תרם רוזין מדי פעם.

רוזין עשה את עבודתו הספרותית בדיוק מופתי בפרטים ובאהדה מושלמת עם נושאו. לתלמידיו הרבים הוא היה חבר ויועץ טוב לב. בגישתו הדתית הוא היה שמרן למהדרין, תלמידו האמיתי של מיכאל זקש (שהעריץ אותו); ובו בזמן הוא היה רחב אופקים וסובלני לדעותיהם של אחרים. בנו היחיד, היינריך רוזין, היה פרופסור לרפואה באוניברסיטת ברלין. קרוב משפחה אחר, אחיין, היינריך רוזין, היה פרופסור במחלקה למשפטים של אוניברסיטת פרייבורג.