דומניקו ג'רוזלימיטנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דומניקו ג'רוזלימיטנואיטלקית: Domenico Gerosolimitano, מילולית: דומניקו הירושלמי, שמו האיטלקי של היהודי המומר שמואל ויוואס; 1553 או 15551621), היה רופא וצנזור על ספרים עבריים, מחברו של המדריך לצנזור "ספר הזיקוק" ורב ומלומד יהודי לשעבר.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בארץ ישראל בשם שמואל ויוואס (משפחת רבנים נכבדה שמקורה בקורפו). למד תלמוד וקבלה בעיר צפת וכיהן כרב וכדיין. בגיל 24 נסע לקהיר שם עבד כרופא והפך לרופא מפורסם ששמעו הגיע עד לחצר הסולטאן, שהזמין אותו לקושטא על מנת לשמש כרופא בחצר המלכות. במשך 16 שנים עבד כרופא בחצר הסולטאן ואז עבר לאיטליה. ב-6 באוגוסט 1593 המיר את דתו לנצרות, על פי עדותו עשה זאת ממניעים דתיים.

הוא החל לשמש כמורה לעברית והתקבל לעבודה כצנזור. על פי עדותו צנזר ג'רוזלימיטנו עצמו למעלה מ-20,000 עותקים של ספרי דפוס וכתבי יד עבריים[1]. כיוון שהצנזור חתם באותם ימים על עבודתו ניתן למצוא עדות לפעילותו בכתבי יד וספרים עבריים רבים ששרדו מתקופה זו עד ימינו. במקביל לעבודת הצנזורה חיבר מדריך בעברית למצנזר (שנקרא בעברית "מזקק", מן המילה הלטינית expurgatio, זיקוק) - ספר הזיקוק.

הוא שירת גם את הקרדינל פדריקו בורומאו כמלקט ספרים עבריים לספרייה האמברוזיאנית ובמסגרת זו נסע לקורפו בה אסף כתבי יד עתיקים ויקרי המציאות עבור אוסף הספרים העבריים של הספרייה. בניגוד למלקטים אחרים, לא הפך עם שובו לדוקטור בקולג' הספרייה (אחראי על אוסף), אלא המשיך לעבוד כצנזור עד מותו ב-1621.

ספר הזיקוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, חיבורו החשוב ביותר בתחום הצנזורה הוא ספר הזיקוק, חיבור מקיף שנועד לשמש כמדריך למצנזר. הספר מכיל כללים עקרוניים למצנזר ודיון בתוכנם של 426 ספרים עבריים, כיצד הם פוגעים באמונה הנוצרית וכיצד יש לתקנם, כך שיתאימו לדרישות הכנסייה. הספר היה מיועד עבור מצנזרים יהודים מומרים, שאמונתם נוצרית אך שפתם עברית והשפעתו ניכרת גם (ואף במידה גדולה יותר) בקרב הצנזורה הפנימית.

בין הכללים למצנזר הנכללים בספר:

כל שבח שמשבח אומה ישראלית אשר ימשך ממנו החרפה לנו ויובן בזמן הזה - ימחק כל העניין כולו... כל מקום שמגנין דין מדיני אמונתנו או תורתנו או מנהג ממנהגנו או נימוס או שמגנין מלך או שר כהן מהכהנים הקדושים של אומתנו - ימחק כל העניין לגמרי... כל מקום שמזכיר שם אדום או רומי או איטליה לחרפה - ימחק... כל מקום שאומר שהקב"ה מצטער על אבדן של ישראל - יימחק לגמרי...

ספר הזיקוק עמוד 287

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פריבור גילה, "ספר הזיקוק" של דומיניקו ירושלמי (1555–1621) והשפעתו על הדפוס העברי (דוקטורט), תקציר בעברית.
  • פריבור גילה, "ספר הזיקוק" כמקור ביבליוגרפי, עלי ספר 23, 2013 עמודים 63-80

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "דומיניקו זה העיד על עצמו, שזיקק 13991 ספרי דפוס ו-2663. כתבי יד ברומא; 1761 ספרי דפוס בויאדנה; 1062 באוסטיליה, ריווירה וגווירנולו; 912 ספרי דפוס בלה וולטה, קסטיליונה, קסטילגורפרידו וקאניטו; ו-1114 כתבי-יד במקומות הנ"ל" - א. מ. הברמן, ‏הצנזורה בספרים עבריים, באתר "דעת", בתוך: מחניים ק"ו, תשכ"ו, עמ' נו