רב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רב (או רבי) הוא כינוי לתלמיד חכם בעל סמכות דתית בקהילה היהודית. משמעותו הפשוטה של המונח היא "מורה". ביהדות האורתודוקסית יכולים להגיע לסמכות זו גברים בלבד, אך בזרמים אחרים ביהדות הוסמכו גם נשים לתפקיד רַבּוֹת. בשיח החרדי משמש שם זה כתואר כבוד המוענק לכל אדם מהקהילה החרדית, כחלופה לתואר הכבוד "מר" הנהוג בציבור הכללי.

שימוש בתואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תארים רבניים

בתקופת חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה "רב" לקוחה מארמית ומשמעותה "שר". התואר "רבי" ניתן בתחילה אך ורק לתנאים אשר נסמכו איש מפי איש החל ממשה רבנו (למשל רבי מאיר). תנא אשר לא קיבל סמיכה אבל היה בכל זאת תלמיד חכם קראו לו בשם אביו (למשל בן עזאי ובן זומא). לראש הסנהדרין, ובעצם לשושלת בית הלל, קראו "רבן". ישנם תנאים שאינם מוזכרים עם תואר שכזה, כגון הלל ושמאי, ועליהם נאמר "גדול מרבן - שמו"‏[1]. לאחר חתימת המשנה והעברת המרכז התורני מארץ ישראל לבבל, נקראו הסמוכים בבבל בתואר "רב" בלבד, כאשר אמוראי ארץ ישראל המשיכו להיקרא "רבי".

בקהילה היהודית האירופאית, מסוף תקופת הראשונים ואילך, הרבנים היו שכירי הקהילה, מונו ומומנו על ידי הפרנסים ותפקידם לכוון את בני הקהילה לחיות על פי ההלכה. הספרדים ועדות המזרח כינו את מנהיגיהם בתואר "חכם", אך כיום גם הספרדים מכנים בשם "רב".

תואר כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

למונח רב שימוש נוסף כשם תואר, והוא משמש כצירוף כבוד בתרבות החברה היהודית. על פי מאמר חז"ל - מלכתחילה הוא נועד לציין דרגה משנית בסולם דרגות הכבוד, אולם כיום משמעותו שונה והוא מציין מחד גיסא אדם שהוסמך לרבנות או שעוסק בתחום ההלכה היהודית, ומאידך גיסא הוא משמש ככינוי כבוד לאדם הפועל בתחומי היהדות, כהוראת תורה והפצת יהדות או אף עקב עשייה ציבורית גרידא.

נהוג להוסיף את התחילית "רב" (ובכתב בקצרה ר' - קיצור זה נהגה ביידיש: רֶבּ) כדרך לכבד אדם דתי, גם כאשר אינו מוסמך כרב. בבתי כנסת בהם עדיין שומרים על מנהגי אירופה, נהוג להעלות כל אדם לתורה עם כינוי זה, ובבתי הכנסת הספרדיים בעיקר מצפון אפריקה נהוג להעלות כל אדם לתורה עם הכינוי רִיבִּי. בכינוי זה כונו כל היהודים השיכים לרבניים, (כבר לפני 700 שנה) בניגוד להולכים אחרי הקראים כפי שהסביר זאת הרשב"ץ בפירושו לפרקי אבות. במגזר החרדי מקובל לכנות בתואר "הרב" כל אדם שעוסק בענייני הציבור, כגון: חברי כנסת חרדים.

רבני קהילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח רבי או רבי חסידי משמש כיום לזיהוי אדמו"ר או ראש חצר חסידית שאינו בהכרח רב פוסק הלכה. ביידיש השם נכתב רעבע ונהגה רֶבֶּה. כדי לפסוק הלכה יש בחסידויות שונות בעל תפקיד הנושא בתואר "אב בית דין". ובמקביל יש את התואר 'גאב"ד' (גאון אב בית דין) שהוא האב"ד החשוב ביותר, ומנהיגהּ של העיר או הקהילה, לדוגמה, המנהיג החשוב ביותר של העדה החרדית מכונה "'גאב"ד' העדה החרדית".

באנגלית, מכונים הרבנים האורתודכסים Rabbi. אולם כאשר מונח זה מתורגם לעברית בצורת "ראביי", הוא משמש בארצות הברית את האורתודכסים בהתייחסות לרבנים (והרבות או הרבניות) הרפורמיים והקונסרבטיביים[2].לעתים, לתוספת חיזוק, התואר ראביי מושם במרכאות‏[3]. התואר 'ראביי' הפך בעיני רפורמים לתואר גנאי שמייצג עמדה שפוסלת את היהדות הלא-אורתודוקסית. הרבנים והרבניות מקבוצות אלו חותמים את תוארם כ'רב' או 'רבה', (בהתאם למגדר).

תואר ממשלתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"רב מִטַּעם" או "רב מטעם הממשלה" הוא כינוי שניתן לפקיד שמונה על ידי השלטונות ברוסיה הצארית החל משנות ה-40 של המאה ה-19 ועד ראשית המאה ה-20. תפקידו היה לשמש כרב רשמי של הקהילה היהודית וכנציגם מול הממשלה. עיקר אחריותו הייתה ניהול מרשם האוכלוסין של הקהילה (לידות, פטירות, נישואין וכו'). בדרך כלל נדרש "הרב מטעם" להיות בקי בשפת המדינה ובעל השכלה כללית. ידיעותיהם בענייני יהדות של המתמנים לתפקיד זה היו לעתים חסרות ובמקרים רבים כיהנו רבנים אחרים במקביל לרבנים הרשמיים מטעם הממשלה. בקהילות עניות שימש הרב לעתים גם כרופא וזאת על מנת לחסוך בהוצאות הקהילה.‏[4][5]

מהות תפקידו של הרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום המונח רב מתייחס לאחד מארבעה התפקידים הבאים:

  • מנהיג רוחני של קהילה יהודית.
  • מורה במוסד תלמודי כמו ישיבה או כולל (לא כל מי שמלמד תורה נחשב רב).
  • פוסק הלכה בעדות האשכנזיות נקרא "רב" גם כן, אבל אצל הספרדים ועדות המזרח, הפוסק הוא "חכם".

בקהילות החסידיות, לאשת הרב, הרבנית (הרבעצען), יש תפקיד חשוב בקהילה, ובייחוד בחצרות הגדולות, כמנהיגת הנשים, ולעתים כמעין "שרת החוץ" של הקהילה לעולם העסקים או העיתונות.

פוסק הלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוסק

רב המשמש כפוסק הלכה, עליו לעבור מסלול של לימוד ומבחנים כדי להיסמך לתפקיד זה. יהודים רבים שהוסמכו כרבנים אינם עוסקים ברבנות בפועל. במוסד הרבנות הראשית לישראל, התואר רב הראשון שניתן מעיד על לימוד וכבוד, ומעיד טכנית רק על הגעה לרמת לימוד גבוהה, ולא בהכרח על עבודה או התפקיד שאותו מבצע האדם. התואר מתייחס לרמת הידע, ואין אדם יכול לכהן בתפקיד אלא אם כן נבחן ונמצא מתאים לכך ("נסמך לרבנות").

בהסמכה לרבנות קיימות שתי דרגות: "יורה יורה" (מו"ץ - מורה צדק) - תעודה אותה מקבל מי שנבחן על הלכות שבת, נידה, אבלות, איסור והיתר, מקוואות ומעט הלכות נישואין. ו"ידין ידין" (דיין) - תעודה אותה מקבל מי שהשלים את הלימודים בהלכות הנוגעות לדיני ממונות (בעיקר חלק חושן משפט - חו"מ). קיימים הבדלים בין המוסדות המסמיכים לרבנות באשר לקביעת החומר המדויק הנדרש לשם ההסמכה לרבנות. בנוסף לשתי דרגות אלו קיימת דרגת הסמכה נוספת של רב עיר - תעודה אותה מקבל מי שהשלים את הלימודים בהלכות הנוגעות ל"אורח חיים" ו"יורה דעה".

באופן רשמי סמיכה ברבנות הראשית לישראל תלויה בשש שנות לימוד בישיבה אחרי גיל שמונה עשרה, אם כי ייתכנו יוצאים מהכלל, המלצת רב מוכר (לרוב הרב המכין את התלמיד למבחני ההסמכה) ובחינות הסמכה.

סמכויות רב פוסק הלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיקת הלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב שהוסמך קיבל את הסמכתו על ידי לימוד חומר תאורטי רב, מורכב ומרובה פרטים בנושאים הלכתיים שונים. בהתאם לרמת הלימוד (בנושאי הלכה שונים דרוש גם ניסיון מעשי בהוראת הלכה ולא רק לימוד תאורטי) יכול הרב להודיע לשואלים אותו מה ההלכה במקרה מסוים. עם זאת רק רב פוסק מוסמך להכריע בהלכה שאינה כתובה כהלכה פסוקה אלא כהכרעה על פי כללי ההלכה.

עריכת חופה וקידושין, וגירושין[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שלפי ההלכה נוכחות רב בחופה אינה הכרחית, לפי תקנה קדומה נדרשת נוכחות של רב מסדר קידושין, על מנת למנוע בעיות הלכתיות (נישואין שאין להם תוקף או אסורים על פי ההלכה)‏[6]. בדומה לכך, גם הליך הגירושין (באמצעות גט מהגבר לאישה, שאף הוא מעשה פרטי) מבוצע בפיקוחו של רב.

בהתאם לפקודת הנישואין והגירושין (רישום), 1919, מסדירה מדינת ישראל את הליכי רישום הנישואין והגירושין במרשם האוכלוסין באמצעות פקיד מנהלי שנקרא רושם נישואין וגירושין. הפקודה קובעת כי לפי דיני ישראל הרשות הרושמת תהיה הרב. הסמכות למנות רבנים כרושמי נישואין וגירושין בהתאם לפקודה נתונה בידי ראש הממשלה.

תיקון מספר 1 לחוק הרבנות הראשית לישראל, מסמיך גם את מועצת הרבנות הראשית למנות רושמי נישואין ליהודים,‏[7] בנוסף לסמכות המצויה בידי ראש הממשלה לגבי כל תושבי המדינה.

נתינת הסכמה לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסכמה

על מנת שספר יוכל להכלל בארון הספרים היהודי מקובל לעטרו בהסכמה. את ההסכמה יכול לעתים לתת רב שהוסמך. לפי החתם סופר דרושה הסכמה משלשה רבנים ולפי הרב יוסף חיים זוננפלד מספיקה הסכמה של רב אחד. כיום, אין אוכפים את הדרישה לקבלת הסכמה לספר, אלא בעיקר מתייחסים לתוכן הספר.[דרוש מקור] משמעות ההסכמה היא מעין חותמת זכויות יוצרים, ובספרי שאלות ותשובות רבים במאות השנים האחרונות דנו במקוריות החומר, בשאלת הקניין ובפיצויים במקרה של הפרת זכויות יוצרים אלו לפי ההסכמות שבספרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי התוספתא עדויות פ"ג ה"ד
  2. ^ למשל, אגרות משה, חלק ז', סימן יג, הפרדס, מרחשוון, תשל"א, עמוד 3; הפרדס, ניסן תשל"ג, עמוד 3
  3. ^ שערי עזרא, חלק ב', ירושלים תשנ"ג, עמוד ריח
  4. ^ בעירתנו דרוש רופא, הצפירה, 9 בדצמבר 1912 (מודעה).
  5. ^ ראו: עזריאל שוחט, ‫מוסד "הרבנות מטעם" ברוסיה : פרשה במאבק-התרבות בין חרדים לבין משכילים, חיפה: אוניברסיטת חיפה, תשל"ו 1975.
  6. ^ "הלכות החתונה ומנהגיה", מאת הרב אליעזר מלמד
  7. ^ על-פי סעיף 2(6) לחוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם, 1980, הקובע כי בסמכות מועצת הרבנות הראשית "מתן כשירות לרב לכהן כרב רושם נישואין ומינוי רושמי נישואין מבין הרבנים שקיבלו כשירות".