האגמים הגדולים של אפריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האגמים הגדולים של אפריקה, מבט מהחלל
מפה של האגמים הגדולים של אפריקה ושל אגמים נוספים

האגמים הגדולים של אפריקה (סווהילי: Nchi za Maziwa Makuu) הם מערכת של אגמים כחלק מאגמי הבקע הסורי-אפריקני, המצויים בבקע מזרח-אפריקה. הם כוללים את אגם ויקטוריה, אגם המים המתוקים השני בגודלו בעולם, ואגם טנגנייקה שהוא אגם המים המתוקים השני בנפחו ובעומקו‏[1]. מדינות הכלולות באזור זה הן בורונדי, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, קניה, רואנדה, טנזניה ואוגנדה[2]. האגמים הגדולים של אפריקה מנוקזים לשלושה אזורי ניקוז (למעט טורקאנה שהוא בעל ניקוז פנימי) - הנילוס הלבן (עד לים התיכון), נהר שייר (עד לזמבזי, ומשם לתעלת מוזמביק) ונהר קונגו (עד לאוקיינוס האטלנטי).

האגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן האגמים הגדולים של אפריקה (מהגדול לקטן):

יש הכוללים אך ורק את אגמי ויקטוריה, אלברט ואדוארד בקבוצת אגמים זו, בשל היותם היחידים שמתנקזים אל הנילוס הלבן. אגם קיוגה, גם הוא כלול כחלק מהמערכת, אך נהוג לא להחשיבו כאחד האגמים הגדולים בשל היותו קטן יחסית.

אזור האגמים הגדולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, המדינות הגובלות באגמים אלו הן בורונדי, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, קניה, רואנדה, טנזניה ואוגנדה. השפה המדוברת ביותר באזורים אלו היא הסווהילי[3].

בשל צפיפות האוכלוסייה, האזור היה לאורך שנים מאורגן במספר ממלכות קטנות. העיקריות שמביניהן היו רואנדה, בורונדי, בוגנדה, ובוניורו. בניגוד למרבית שטחי אפריקה שמדרום לסהרה, כאן הגבולות המסורתיים תוחזקו על ידי המעצמות הקולוניאליות, וחלקן נותרו במסגרות שונות עד היום.

האירופאים החלו להתעניין באזור בעקבות חיפוש מקורו של הנילוס. הראשונים שהגיעו לאזור היו מיסיונרים שזכו להצלחה מוגבלת בקרב המקומיים, אך פתחו את המרחב להתיישבות קולוניאלית עתידית. האזור הושפע בהמשך מסדרה של מגיפות הרסניות שפגעו בבני האדם ובבעלי חיים. אמנם אזור זה נתפס כבעל פוטנציאל, אך בעשורים האחרונים נפגע על ידי מלחמות אזרחים וסכסוכים, שגרמו לעוני רב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1] מקור
  2. ^ [2] מקור
  3. ^ [3] מקור