הגביע הצרפתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הגביע הצרפתי
CoupeDeFranceLogo.png
ענף כדורגל
שנת יסוד 1917
ארגון מפעיל התאחדות הכדורגל הצרפתית
מספר מתמודדים 8,506
מדינות משתתפות Flag of France.svg צרפת
אלוף/ה נוכחי/ת גנגאן (2014)
הכי הרבה זכיות אולימפיק מרסיי (10)
מפעל מקביל הליגה הצרפתית
אתר האינטרנט הרשמי FFF FFF - Coupe de France

הגביע הצרפתי (בצרפתית: Coupe de France) הוא מפעל כדורגל צרפתי בשיטת גביע (המפסיד יוצא, או "נוקאאוט"), שנוסד בשנת 1917 ומנוהל על ידי התאחדות הכדורגל הצרפתית. הגביע נקרא גם "גביע שארל סימון" על שמו של הכדורגלן הצרפתי שארל סימון שנהרג במלחמת העולם הראשונה. בגביע מתחרות כל קבוצות הכדורגל הרשומות בצרפת, וכן קבוצות ממחוזות צרפת מעבר לים, כמו מרטיניק וגיאנה הצרפתית. בטורניר הגביע של עונת 2013/2014 השתתפו 7,656 קבוצות.

גמר הגביע נערך מדי שנה באצטדיון סטאד דה פראנס בפריז, והמנצחת מעפילה אוטומטית לשלב הפלייאוף של הליגה האירופית. כמו כן, היא זוכה להשתתף בסופר קאפ הצרפתי בעונה שלאחר מכן.

מחזיקת הגביע הנוכחי (2014) היא גנגאן, אשר גברה בגמר על סטאד רן בתוצאה 2-0.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגביע הצרפתי נוסד ב-15 בינואר 1917 על ידי ה-CFI (הועדה האינטרפדרלית הצרפתית), אחד הארגונים המקוריים מהם הורכבה התאחדות הכדורגל, והוכרז כמפעל פתוח לכל הקבוצות, מקצועיות וחובבניות (על אף שאז עוד לא נוסד הכדורגל המקצועני בצרפת). המועדונים הגדולים בצרפת התנגדו תחילה לרעיון השתתפותן של כלל הקבוצות, ותמכו במודל הדומה לגביע ה-FA באנגליה, שהיה מוגבל אז לקבוצות הבכירות בלבד. דרישות הסף הנמוכות להשתתפות הובילו לכך שהטורניר הראשון הכיל 48 קבוצות. עד ל-1948, המספר גדל ל-1,000 קבוצות, וכיום הוא מונה מספר של מעל 8,000 קבוצות שונות. המספר העולה של הקבוצות הביא את ההתאחדות להוסיף שלבי מוקדמות, החל מעונת 1919/1920. כיום, הטורניר מכיל מספר משתנה של סיבובי מוקדמות אזוריים, בין 8-10 סיבובים בהתאם לאזור.

הזוכה הראשונה בגביע הייתה אולימפיק פנטאן (כיום: אולימפיק פריז), שניצחה במשחק הגמר את פ.צ. ליון בתוצאה 3-0 לעיני כ-2,000 צופים.

הקבוצות הגדולות בצרפת הוסיפו להביע את חוסר שביעות רצונן מהעדיפות שמקבלות הקבוצות הקטנות, כשעיקר הביקורת הייתה עקב סוגיית אירוח המשחקים. חוקי המפעל קובעים כי בהגרלת המשחקים, הקבוצה המוגרלת ראשונה למשחק היא הקבוצה הזוכה באירוח, אך החוקה גם מציינת כי אם הקבוצה שהוגרלה שנייה ואמורה להתארח ממוקמת שתי ליגות לפחות מתחת לקבוצה שהוגרלה ראשונה, זכויות האירוח עוברות אליה. הקבוצות הגדולות מתלוננות כי עקב מחסור במשאבים, הקבוצות הקטנות מארחות במתקנים קטנים ולא ראויים. כתוצאה מחילוקי הדעות, החליטה הליגה לכדורגל מקצועני, הגוף המנהל את שתי הליגות הבכירות, להקים מפעל נוסף ועצמאי, גביע הליגה הצרפתית. המפעל נוסד בשנת 1994. לאחרונה, הקבוצות הקטנות החלו להעתיק את משחקיהן לאצטדיונים ראויים יותר מאשר מגרשן הביתי, וזאת בין היתר עקב הרצון להכנסה גבוהה יותר ממכירת כרטיסים.

המנצחת במפעל בכל שנה מקבלת את הגביע ושומרת עליו למשך שנה, לאחר מכן היא מחזירה אותו להתאחדות והוא עובר לזוכה הבאה. הגביע עצמו נגנב בתחילת שנות ה-80, אך נמצא במהרה והושב על ידי הרשויות. החל משנת 1927, נשיא צרפת מגיע למשחק הגמר ומעניק את הגביע לקפטן הקבוצה המנצחת. הנשיא הראשון שלקח חלק בטקס מסוג זה הוא גסטון דומרג.

השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלבי המפעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפעל, בדומה למפעלי גביע אחרים, משוחק בשיטת ה"נוקאאוט" (המפסיד יוצא). כל סיבוב משוחק במשחק אחד. במידה והמשחק מסתיים בשוויון, הוא עובר להכרעה בהארכה. במידה וגם ההארכה מסתיימת בשוויון, ההכרעה תושג בדו-קרב בעיטות עונשין. לפני שנת 1967, הארכה ודו-קרב בעיטות עונשין לא שוחקו, ובמידה והמשחק היה מסתיים בשוויון, ההכרעה הייתה עוברת למשחק חוזר, בדומה לגביע ה-FA. ההתאחדות החליטה לזנוח את השיטה בעקבות שלושה מפגשים ללא הכרעה בין אולימפיק ליון לקבוצה החובבנית אנגולם, בסיומם נאלצה לקבוע את העולה באמצעות הטלת מטבע.

בסך הכל, משוחקים 14 סיבובים במפעל, אמנם השלבים הראשונים משוחקים במסגרת אזורית, בעיקר על מנת לחסוך בהוצאות הנסיעה. כל אזור עובר מספר שונה של סיבובי מוקדמות, בהתאם למספר הקבוצות, עד שכל אזור שולח מספר קבוע של קבוצות לסיבוב השביעי של הגביע. החל מסיבוב זה, כל הקבוצות נכנסות לאותה הגרלה, ללא קשר להשתייכות אזורית. במחוזות צרפת מעבר לים, כל מחוז זוכה לשלוח נציגה אחת לסיבוב השביעי, כשבחלק מהמחוזות מתקיים סיבוב מוקדמות, בדומה לזה האזורי בצרפת, ומחלק מהמחוזות נשלחת הזוכה בגביע המקומי של העונה הקודמת. קבוצות ליגת המשנה מצטרפות אף הן לסיבוב השביעי. קבוצות הליגה הבכירה, וכן הנציגה שהגיעה דרך הגביע לליגה האירופית, במידה והיא אינה בליגה הבכירה, מצטרפות בסיבוב התשיעי (1/32 הגמר).

השתתפות בליגה האירופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזוכה בגביע מקבלת בנוסף את הכרטיס לליגה האירופית. במידה וכבר הבטיחה את השתתפותה בליגת האלופות דרך מיקומה בליגה, המקום עובר לקבוצה שהעפילה לגמר. במידה וגם היא כבר העפילה לליגת האלופות, המקום בליגה האירופית עובר לקבוצה במקום הגבוה ביותר בטבלה שלא מזכה בהעפלה לליגה האירופית.

מספור החולצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת המספור של חולצות השחקנים במפעל שונה מאשר המספור של משחקי הליגה. במשחקי הגביע, מחויבות הקבוצות להופיע עם מספרי החולצות 1-18, כאשר בהרכב הפותח ישחקו השחקנים עם חולצות הממוספרות 1-11.

המספרים מחולקים לפי עמדות השחקנים על המגרש, אך אם שחקן לובש את החולצה הממוספרת 1-11 במשחקי הליגה, הוא יורשה ללבוש את אותה החולצה גם במשחק הגביע, וזאת בתנאי והוא בהרכב הפותח ולא שחקן מחליף.

זכיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריז סן-ז'רמן חוגגת את זכייתה בגביע, 2006

היסטוריית משחקי הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זוכה תוצאה פיינליסטית אצטדיון קהל
1918 אולימפיק פנטאן 1–0 פ.צ. ליון רו אוליבייה דה סר 2,000
1919 CASG פריז 3–2 ה אולימפיק פנטאן פארק דה פראנס 10,000
1920 CA פריז 2-1 לה האבר סטאד ברגייר 7,000
1921 הכוכב האדום פריז 2-1 אולימפיק פנטאן סטאד פרשינג 18,000
1922 הכוכב האדום פריז 2-0 סטאד רן סטאד פרשינג 25,000
1923 הכוכב האדום פריז 4-2 סט סטאד פרשינג 20,000
1924 אולימפיק מרסיי 3–2 ה סט סטאד פרשינג 29,000
1925 CASG פריז 1–1 ה רואן קולומב 18,000
1925 (משחק חוזר) CASG פריז 3–2 רואן קולומב 18,000
1926 אולימפיק מרסיי 4–1 ולנטייני קולומב 26,000
1927 אולימפיק מרסיי 3–0 קווילי קולומב 23,800
1928 הכוכב האדום פריז 3–1 CA פריז קולומב 30,000
1929 מונפלייה 2–0 סט קולומב 25,000
1930 סט 3–1 ה ראסינג פריז קולומב 35,000
1931 קלאב פרנסה 3–0 מונפלייה קולומב 30,000
1932 קאן 1–0 ראסינג רוביי קולומב 36,143
1933 אקסלסיור רוביי 3–1 ראסינג רוביי קולומב 33,000
1934 סט 2–1 אולימפיק מרסיי קולומב 40,600
1935 אולימפיק מרסיי 3–0 סטאד רן קולומב 40,008
1936 ראסינג פריז 1–0 שרלוויל קולומב 39,725
1937 סושו 2–1 שטרסבורג קולומב 39,538
1938 אולימפיק מרסיי 2–1 ה מץ פארק דה פראנס 33,044
1939 ראסינג פריז 3–1 אולימפיק לילואה קולומב 52,431
1940 ראסינג פריז 2–1 אולימפיק מרסיי פארק דה פראנס 25,969
1941 בורדו 2–0 פיב סטאד דה פריז 15,230
1942 הכוכב האדום פריז 2–0 סט קולומב 40,000
1943 אולימפיק מרסיי 2–2 ה בורדו קולומב 32,500
1943 (משחק חוזר) אולימפיק מרסיי 4–0 בורדו קולומב 32,212
1944 אקיפ פדראל נאנסי-לוריין 4–0 אקיפ פדראל ריימס-שמפיין פארק דה פראנס 31,995
1945 ראסינג פריז 3–0 ליל קולומב 49,983
1946 ליל 4–2 הכוכב האדום פריז קולומב 59,692
1947 ליל 2-0 שטרסבורג קולומב 59,852
1948 ליל 3-2 לאנס קולומב 60,739
1949 ראסינג פריז 5-2 ליל קולומב 61,473
1950 סטאד ריימס 2-0 ראסינג פריז קולומב 61,722
1951 שטרסבורג 3-0 ולנסיאן קולומב 61,492
1952 ניס 5-3 בורדו קולומב 61,485
1953 ליל 2-1 פ.צ. נאנסי קולומב 58,993
1954 ניס 2-1 אולימפיק מרסיי קולומב 56,803
1955 ליל 5-2 בורדו קולומב 49,411
1956 סדאן 3-1 טרואה קולומב 47,258
1957 טולוז 6-3 אנז'ה קולומב 43,125
1958 סטאד ריימס 3-1 נים קולומב 56,523
1959 לה האבר 2–2 ה סושו קולומב 36,655
1959 (משחק חוזר) לה האבר 3–0 סושו קולומב 36,655
1960 מונאקו 4–2 ה סנט אטיין קולומב 38,298
1961 סדאן 3–1 נים קולומב 39,070
1962 סנט אטיין 3–1 פ.צ. נאנסי קולומב 30,654
1963 מונאקו 0–0 ה אולימפיק ליון קולומב 32,923
1963 (משחק חוזר) מונאקו 2–0 אולימפיק ליון קולומב 24,910
1964 אולימפיק ליון 2–0 בורדו קולומב 32,777
1965 סטאד רן 2–2 ה סדאן פארק דה פראנס 36,789
1965 (משחק חוזר) סטאד רן 3–1 סדאן פארק דה פראנס 26,792
1966 שטרסבורג 1–0 נאנט פארק דה פראנס 36,285
1967 אולימפיק ליון 1–0 סושו פארק דה פראנס 32,523
1968 סנט אטיין 2–1 בורדו קולומב 33,959
1969 אולימפיק מרסיי 2–0 בורדו קולומב 39,460
1970 סנט אטיין 5–0 נאנט קולומב 32,894
1971 סטאד רן 1–0 אולימפיק ליון קולומב 46,801
1972 אולימפיק מרסיי 2–1 באסטיה פארק דה פראנס 44,069
1973 אולימפיק ליון 2–1 נאנט פארק דה פראנס 45,734
1974 סנט אטיין 2–1 מונאקו פארק דה פראנס 45,813
1975 סנט אטיין 2–0 לאנס פארק דה פראנס 44,725
1976 אולימפיק מרסיי 2–0 אולימפיק ליון פארק דה פראנס 45,661
1977 סנט אטיין 2–1 סטאד ריימס פארק דה פראנס 45,454
1978 נאנסי 1–0 ניס פארק דה פראנס 45,998
1979 נאנט 4–1 ה אוקזר פארק דה פראנס 46,070
1980 מונאקו 3–1 אורליאן פארק דה פראנס 46,136
1981 באסטיה 2–1 סנט אטיין פארק דה פראנס 46,155
1982 פריז סן-ז'רמן 2–2 ה
6-5פ
סנט אטיין פארק דה פראנס 46,160
1983 פריז סן-ז'רמן 3–2 נאנט פארק דה פראנס 46,203
1984 מץ 2–0 ה מונאקו פארק דה פראנס 45,384
1985 מונאקו 1–0 פריז סן-ז'רמן פארק דה פראנס 45,711
1986 בורדו 2–1 ה אולימפיק מרסיי פארק דה פראנס 45,429
1987 בורדו 2–0 אולימפיק מרסיי פארק דה פראנס 45,145
1988 מץ 1–1 ה
5-4פ
סושו פארק דה פראנס 44,531
1989 אולימפיק מרסיי 4–3 מונאקו פארק דה פראנס 44,448
1990 מונפלייה 2–1 ה ראסינג פריז פארק דה פראנס 44,067
1991 מונאקו 1–0 אולימפיק מרסיי פארק דה פראנס 44,123
1992 בוטל עקב התמוטטות יציע במשחק חצי הגמר באצטדיון פוריאני בבאסטיה
1993 פריז סן-ז'רמן 3–0 נאנט פארק דה פראנס 48,789
1994 אוקזר 3–0 מונפלייה פארק דה פראנס 45,189
1995 פריז סן-ז'רמן 1–0 שטרסבורג פארק דה פראנס 46,698
1996 אוקזר 2–1 נים פארק דה פראנס 44,921
1997 ניס 1–1 ה
4-3פ
גנגאן פארק דה פראנס 44,131
1998 פריז סן-ז'רמן 2–1 לאנס סטאד דה פראנס 78,265
1999 נאנט 1–0 סדאן סטאד דה פראנס 78,586
2000 נאנט 2–1 קאלאיס סטאד דה פראנס 78,717
2001 שטרסבורג 0-0 ה
5-4פ
אמיין סטאד דה פראנס 78,641
2002 לוריין 1–0 באסטיה סטאד דה פראנס 66,215
2003 אוקזר 2-1 פריז סן-ז'רמן סטאד דה פראנס 78,316
2004 פריז סן-ז'רמן 1-0 שאטורו סטאד דה פראנס 78,357
2005 אוקזר 2-1 סדאן סטאד דה פראנס 78,721
2006 פריז סן-ז'רמן 2-1 אולימפיק מרסיי סטאד דה פראנס 79,797
2007 סושו 2-2 ה
5-4פ
אולימפיק מרסיי סטאד דה פראנס 79,850
2008 אולימפיק ליון 1-0 פריז סן-ז'רמן סטאד דה פראנס 79,204
2009 גנגאן 2–1 סטאד רן סטאד דה פראנס 80,056
2010 פריז סן-ז'רמן 1-0 ה מונאקו סטאד דה פראנס 74,000
2011 ליל 1–0 פריז סן-ז'רמן סטאד דה פראנס 79,000
2012 אולימפיק ליון 1–0 קווילי סטאד דה פראנס 76,293
2013 בורדו 3–2 אביאן סטאד דה פראנס 77,000
2014 גנגאן 2–0 סטאד רן סטאד דה פראנס 80,000

זכיות לפי קבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה זכיות זכייה אחרונה סגנות סגנות אחרונה
אולימפיק מרסיי 10 1989 8 2007
פריז סן ז'רמן 8 2010 4 2011
סנט אטיין 6 1977 3 1982
ליל 6 2011 2 1949
מונאקו 5 1991 4 2010
ליון 5 2012 3 1976
ראסינג פריז 5 1949 3 1990
הכוכב האדום פריז 5 1942 1 1946
בורדו 4 2013 6 1969
אוקזר 4 2005 1 1979
  • 3 קבוצות זכו בשלושה גביעים, 9 קבוצות זכו בשניים ו-11 קבוצות זכו בגביע אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]