הדרך לפרדישן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדרך לפרדישן
Road to Perdition
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על רומן גרפי מאת מקס אלן קולינס
בימוי סם מנדס עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי סם מנדס
דין זאנוק
ריצ'רד ד. זאנוק
תסריט דיוויד סלף עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה ג'יל בילקוק עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים טום הנקס
פול ניומן
ג'וד לאו
דניאל קרייג
טיילר הקלין
מוזיקה תומאס ניומן עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום קונרד הול עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה דרימוורקס
חברה מפיצה פוקס המאה ה-20
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 12 ביולי 2002
משך הקרנה 117 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט פשע, סרט דרמה, סיפור התבגרות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $80,000,000
הכנסות $181,001,478
הכנסות באתר מוג'ו roadtoperdition
פרסים זוכה פרס אוסקר לצילום הטוב ביותר
www.roadtoperdition.com
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הדרך לפרדישןאנגלית: Road to Perdition), הוא סרט דרמת-פשע אמריקאי משנת 2002 בבימויו של סם מנדס. התסריט נכתב על ידי דייוויד סלף, כאדפטציה לרומן הגרפי באותו השם, שנכתב על ידי מקס אלן קולינס. בסרט מככבים טום הנקס, פול ניומן, ג'וד לאו ודניאל קרייג. העלילה, המתרחשת בתקופת השפל הכלכלי הגדול שבארצות הברית, מתארת סיפורם של איש מאפיה ובנו, היוצאים לחפש נקמה נגד מאפיונר שרצח את שאר בני המשפחה שלהם.

צילומי הסרט התקיימו באזור העיר שיקגו. מנדס, זמן קצר לאחר שסיים את עבודתו על סרטו משנת 1999 עטור השבחים "אמריקן ביוטי", רכש את הזכויות על סיפור זה כשעוד היה עם דיאלוג מינימלי, ואת הרגשות העביר בעיקר באמצעות תמונות. הצלם קונרד ל. הול ניצל את הסביבה כדי ליצור סמליות עבור הסרט, אשר זכה במספר פרסים, בהם פרס אוסקר לצילום הטוב ביותר. הסרט עוסק בו-זמנית במספר נושאים, בהם יחסי אב-בן וכן התוצאות של מעשי אלימות.

הסרט יצא לאקרנים ב-12 ביולי 2002 וגרף בסופו של דבר מעל 180,000,000 דולר ברחבי העולם. הצילום, התפאורה וכן משחקם של השחקנים הראשיים פול ניומן (בהופעתו הקולנועית האחרונה טרם מותו) וטום הנקס זכו לביקורות חיוביות מקרב המבקרים. ב-25 בפברואר 2003 הסרט הופץ לראשונה להקרנות ביתיות.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל סאליבן האב (טום הנקס) הוא איש מאפיה, עושה דברו של ג'ון רוני (פול ניומן), הבוס של המאפיה האירית באילינוי בתקופה שבין השפל הכלכלי הגדול לבין עידן אל קפונה. רוני גידל את סאליבן היתום מאז היותו ילד קטן, והוא אוהב אותו כבן; יתר על כן, למעשה, הוא אוהב אותו יותר מאשר את הבן האמיתי שלו, קונור (דניאל קרייג), חסר הרחמים והבלתי יציב. בלילה אחד, סאליבן וקונור יוצאים יחד למחסן, על מנת להיפגש עם פין מק'גוברן, עובד ממורמר. מייקל סאליבן הבן (טיילר הקלין), בן ה-12 ובנו הבכור של מייקל סאליבן האב, מסתתר במכוניתו של אביו ועד להירצחו של מק'גוברן על ידי קונור, בהתקף של זעם. סאליבן האב משביע את בנו לשמור על סודיות, אולם קונור מחליט להשתיק עד זה לנצח. הוא מגיע לביתו של סאליבן ורוצח את אשתו אנני (ג'ניפר ג'ייסון לי) ואת פיטר, הבן הצעיר, אשר קונור חשב בטעות שהוא מייקל הבן. סאליבן האב ובנו נמלטים לשיקגו.

סאליבן פונה אל המאפיה של קפונה, ומבקש לעבוד עבורם. הוא מבקש רשות מפרנק ניטי (סטנלי טוצ'י), בכיר בארגון של קפונה, לרדוף ולנקום בקונור, אשר ירד בינתיים למחבוא. בקשתו של סאליבן נדחית, בשל שיתוף הפעולה הקיים ללא ידיעתו בין ג'ון רוני לבין ניטי. רוני מורה לניטי לשלוח מתנקש על מנת להרוג את סאליבן. ניטי שולח למשימה את הרוצח השכיר הרלן מגוויר (ג'וד לאו) - פסיכופת שאוהב לצלם את קורבנותיו ולמכור את תצלומיהם לעיתונות. מגוויר מאתר את סאליבן, אך מחמיץ הזדמנות לחסל אותו.

סאליבן מבין כי ניטי בחר בצד בסכסוך הזה - נגדו - והוא מחליט לשדוד בנקים בהם קפונה ורוני מחזיקים את כספם המולבן, בתקווה שיוכל בעתיד לעשות עמו עסקה, ולהחזיר את הכסף בתמורה לקונור. במהלך השודים המזוינים, סאליבן האב נעזר בבנו כנהג רכב המילוט.

מגווייר טומן מלכודת לסאליבן, בסיועו של רואה החשבון של רוני, אלכסנדר ראנץ'. ביום שבו סאליבן מגיע לחדר המלון בו מתאכסן ראנץ', ראנץ' מעכב אותו עד אשר מגווייר מגיע למקום. ראנץ' נהרג בחילופי האש, במהלך קרב היריות שמתפתח. מגווייר גם נופל, פניו מתובלת שברי זכוכית, אך לפני שהוא מתמוטט הוא מצליח לירות בסאליבן בזרועו, בעודו בורח מן המקום.

סאליבן הבן מסיע את אביו לחווה, בה גרים זוג קשישים עריריים, המסייעים לו להתאושש מפציעתו. במהלך החלמתו, סאליבן מגלה (בספרי חשבונות אשר לקח מראנץ') כי קונור מועל באביו במשך שנים, תוך שימוש בשמות של חברי כנופיה מתים, על מנת להסתיר את פעולותיו. סאליבן הבן מגלה כי הפחד הגדול ביותר של אביו היה כי יגדל להיות מאפיונר, כמוהו. לפני שהשניים עוזבים את החווה, הם נותנים חלק נכבד מן הכסף שברשותם לזוג הקשיש.

סאליבן מפתיע בנוכחותו את רוני, בעת שהאחרון משתתף במיסה. רוני מודה בפניו כי הוא כבר יודע על המעילה, וכי הסכסוך הקיים חייב להסתיים עם מותו של קונור, אך הוא עדיין מסרב לוותר על בנו ולחשוף את מקום מחבואו. באותו לילה, מוסווה על ידי חושך וגשם נהיגה, סאליבן פותח בירי ברובה M1 תומפסון, ומחסל את כל פמלייתו של רוני. לאחר מכן, הוא ניגש אל רוני עצמו, ומכוון אליו את הרובה. רוני אומר לו "אני שמח שזה אתה", ולאחר מכן, עם דמעות בעיניו, סאליבן לוחץ על ההדק והורג אותו. לאחר מותו של רוני, לניטי אין שום סיבה נוספת להמשיך ולהגן על קונור, והוא מגלה לסאליבן את מקום מחבואו. סאליבן מגיע למלון בו קונור מסתתר והורג אותו על מנת להשלים את מעגל הנקמה שלו.

סאליבן האב מחליט להסיע את בנו לבית החוף של קרובת משפחתו, שנמצא בפרדישן, עיירה על חופו של אגם מישיגן. בהגיעם אל הבית, השניים נקלעים למארב של מגווייר, אשר יורה בסאליבן האב שנופל לקרקע. סאליבן הבן לוקח לידיו אקדח ומכוון אל עבר מגווייר, אך לא מצליח להביא את עצמו לפתוח באש. בסופו של דבר, סאליבן הפצוע מצליח לשלוף אקדח מוסתר והורג את מגווייר, ולאחר דקות בודדות מת בזרועותיו של בנו. הבן האבל על מות אביו חוזר אל זוג הקשישים בחווה, אשר מאמצים אותו ומגדלים אותו כבנם.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה ב-18 פרסים והיה מועמד בסך הכול ל-51 פרסים, בהם:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]