הומי באבא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הומי באבא

הומי ק' באבא (Homi K. Bhabha; נולד ב-1949 במומבאי) הוא סוציולוג, סופר וחוקר הודי-אמריקאי. באבא, לצד אדוארד סעיד הוא אחד מהבולטים בהגות של פוסט קולוניאליזם. באבא נבחר על ידי שבועון החדשות ניוזוויק כאחד מ"מאה האמריקאים של המאה החדשה".

באבא נולד בעיר מומבאי שבהודו למשפחה זורואסטרית. הוא השלים לימודים לתואר ראשון באוניברסיטת בומביי, בקולג' אלפינסטון. הוא המשיך את לימודי התואר שני והדוקטורט באוניברסיטת אוקספורד בבריטניה. את המשך הקריירה האקדמית שלו הוא עשה באוניברסיטאות סאסקס (1978-1994), שיקגו (1994 ו1996-2000) ומ-2001 הוא פרופסור באוניברסיטת הרווארד[1].

תורתו של הומי באבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

באבא הפך לאחד מההוגים החדשניים והבולטים שבחקר הפוסטקולוניאליזם. יש בהגותו ממד פסיכואנליטי מודגש, ועיקר תרומתו היא בטענה להיברידיזציה (יציר כלאיים) בתיאור היחסים שבין הכובש והנכבש בקולוניות. באבא ביקש להצביע על כך שבנקודת המפגש בין שתי התרבויות התרחשו חילופי תרבות דו-צדדיים ומורכבים. הלבנים לא רק "חינכו מחדש" את המקומיים, או ניצלו אותם, תוך שימוש במשאביהם הטבעיים וכוח העבודה הזול שלהם, אלא גם השפיעו והושפעו מהם על אף חוסר השוויון ביניהם.

לפי גישתו של באבא, אין זה מדויק לדבר על דיכוי תרבותי של עולם המערב כנגד המזרח בתקופה הקולוניאלית, אלא יש "מפגש" תרבותי, בו כולם משפיעים על כולם והתוצאות הן פרי של הכלאה בין הצדדים. בניגוד לספרות הפוסקולוניאליסטית שנשענה על הדיכוטומיה מזרח מול מערב, כפי שהובלה בידי אדוארד סעיד, טענתו של באבא שונה. לפי באבא, השלטון הקולוניאליסטי ספג ערכים ומאפייני תרבות מהחברה הנשלטת. בנוסף הנחיל השלטון הקולוניאליסטי למקומיים חשיפה לתרבות אחרת והגדרה מחודשת של זהותם העצמית.

ההודים, לדוגמה, למדו מהאנגלים פרק בהלכות שלטון ובבניית אומה, ידע שאיפשר להם, בסופו של דבר, להתקומם נגד האנגלים ולדרוש עצמאות.

"הם לא נחמדים" - שלט בשכונת מוסררה
תמונת שלט בשכונת מוסררה בירושלים, המנציח משפט מפורסם אותו אמרה ראש הממשלה גולדה מאיר על תנועת המחאה החברתית הפנתרים השחורים, משפט המהווה בעיני רבים סמל לעיוורון חברתי ולקיפוח.
בניגוד לשלט זה, ולתנועת "הפנתרים השחורים" אותה הוא מסמל, חוקרים המסתמכים על תורתו של הומי באבא בראי החברה הישראלית, דוחים את אופן הראיה הדיכוטומי של "קיפוח", ורואים את הזהות המזרחית כרבת פנים. לא כדיכוטומיה קולוניאליסטית של אשכנזים כמעמד הגמוני מול מזרחים מדוכאים, אלא כחברה אינטגרטיבית ומשולבת, בה יש הכלאה תרבותית (היברידיזציה) והזנה הדדית בין הקבוצות, שהיא שיצרה את החברה הישראלית.

התפיסה ההיברידית מתנגדת לראייה דיכוטומית של כובש ומדכא מול נכבש מדוכא. בכך, נתפס באבא כמי שיוצא נגד אדוארד סעיד, שעיקר הביקורת על ספרו אוריינטליזם היא בראייתו את היחסים בין הכובש והנכבש כבינאריים. אך למרות שסעיד ובאבא מתוארים כנמצאים על שני קטבים מנוגדים בספרות הפוסטקולוניאלית, טוען יהודה שנהב כי מדובר באופוזיציה מדומה. באבא המסתמך על אפיסטמולוגיה היברידית, בוחן את האינטראקציה והיחסים המורכבים שבין הכובש לנכבש, כך שבמובן זה עמדתו של באבא אינה מנוגדת לשל סעיד, אלא משלימה אותה. שנהב מציע כי עבודתו של ברונו לאטור מציגה אופציה תאורטית המשלבת את הבינאריות וההיברידיות שבעבודותיהם של סעיד ובאבא. כיוון שלאטור מראה כיצד ההיברידיזציה והבינאריות מתקיימות זו לצד זו ומייצרות זו את זו, כך שניתן לראות באוריינטליזם שיח היברידי שעבר טיהור, שיח בעל שוליים רחבים.

ההיברידיות של הומי באבא בראי החברה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיח הסוציולוגי הישראלי, אף הוא עוסק רבות בחשיבות של באבא והמושגים שהתאוריה שלו הביאה עימה, למציאות הישראלית. סוציולוגים ביקורתיים, מבקשים לפעול דרך הפריזמה התאורטית של באבא כדי לצאת מאותה חשיבה דיכוטומית נגדה הוא יוצא, כדי לתאר את המציאות החברתית בישראל. אחד מהדיונים הבולטים בהקשר זה הוא באשר לפוליטיקה של זהויות ולדיון על מזרחים ואשכנזים בישראל. דיון אשר עלה לכותרות עם עלייתה של תנועת הקשת הדמוקרטית המזרחית, חוקרים של מדעי החברה כדוגמת הפורום ללימודי חברה ותרבות במכון ון ליר וזרמים תאורטים כפמיניזם מזרחי.

חוקרים אלו המסתמכים על באבא, רואים את הזהות המזרחית כרבת פנים, ולא על פי דיכוטומיה קולוניאליסטית של אשכנזים כמעמד הגמוני מול מזרחים מדוכאים. אלא, שהאינטראקציה בין שתי קבוצות אלו היא של הכלאה, היברידיזציה. לפי הגישה ההיברידית, דמות הישראלי כיום היא שילוב ומפגש תרבויות בין מזרח למערב, כאשר שני הצדדים תורמים, נתרמים, ומשפיעים הדדית על עיצוב התרבות במדינה.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על סגנון כתיבתו של הומי באבא נמתחה ביקורת כי הוא קשה לקריאה ומשתמש בז'רגון קשה לפענוח ומאפשר רק לחבורה מצומצמת, אם בכלל, להבינו. כתב העת "פילוסופיה וספרות" (Philosophy and Literature) בחר בו במקום השני ב"תחרות הכתיבה הגרועה" ‏[2] לשנת 1998 (במקום הראשון זכתה ג'ודית באטלר).

יש מלומדים הטוענים כי מאחורי הז'רגון והבאזוורדס לא מסתתר דבר. כך, חוקרת השירה פרופסור מרג'ורי פרלוף מאוניברסיטת סטנפורד אמרה שהיא מאוד התאכזבה כששמעה על מינויו באוניברסיטת הרווארד וכי אין לבאבא מה לומר. פרופסור מרק קריספין מילר מאוניברסיטת ניו יורק אמר כי אין משמעות לכתיבתו, מעבר למטבעות הלשון החדשות והבאזוורדס בעלי הצליל הלטיני וכי הוא (מילר) אינו מבין בדרך כלל על מה באבא מדבר ‏[3].

בתשובה לשאלה בראיון אודות תגובתו למבקריו אמר באבא כי מרגיז אותו כשמדברים על כתיבה נגישה ללא הבנה במה הדבר כרוך. הוא הביא לדוגמה את המדור המדעי בניו יורק טיימס וציין כי המאמרים שם לא תמיד מובנים לו במלואם, אך אין פירושו כי הוא אינו מתעניין בהם כלל. בדומה הוא גרס כי למאמרים במדעי הרוח יש שפה פילוסופית משלהם והם לא אמורים להיות כתובים בשפה המובנת ל"אדם מהרחוב". ‏[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]