ג'ודית באטלר
ג'ודית באטלר (באנגלית: Judith Butler (נולדה ב-24 בפברואר 1956) היא פרופסור לרטוריקה ולספרות השוואתית, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ופמיניסטית אקדמית, שכתבה את "Gender Trouble" ב-1990 ואת "Bodies That Matter" ב-1994. שני הספרים מתארים את מה שכונה מאוחר יותר בשם תאוריה קווירית. אחת מהתרומות המרכזיות של באטלר לתאוריה ביקורתית היא המודל הביצועי של מגדר, שבו הקטגוריות "זכר" ו"נקבה" מובנות כחזרה של פעולות במקום קטגוריות טבעיות והכרחיות. טענה זו רואה בקטגוריות "זכר" ו"נקבה" כקטגוריות חברתיות, שתפקידים מגדריים חברתיים מוצמדים אליהן. באטלר אף טענה שהתנועה הפמיניסטית אינה יכולה להשתמש או להסתמך על הגדרה מסוימת, בלתי משתנית, של "אישה", ושהגדרה מסוג זה היא אימפריאליסטית ומזיקה, שכן היא מעודדת סקסיזם.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] עבודתה
באטלר טענה בראיון כי היא מבקשת מאנשים לחשוב מחדש על מהו מגדר באופן כללי וכיצד כל אחד מהקוראים שלה מגדיר את עצמו.[דרוש מקור] לטענתה רוב האנשים חושבים ש"נשיות" או "גבריות" הן תכונות הנובעות ממציאות פנימית טבעית. לטענתה, למגדר אין קטגוריה ברורה, אלא סוג של הופעה, תפקיד שאנו מגלמים, המיוצר על ידי הזהות התרבותית שלנו. לכן היא מנסה, באמצעות השפה, ליצור בעייתיות בשפה הרגילה דהיינו במושגים הנתפסים כמובנים מאליהם. לטענתה, הקשיים שתציג בנורמות, בדברים שאנו לוקחים כמובן מאליו יגרמו לנו לחשוב שוב על הדברים ואולי לשינוי בתפישה.
[עריכה] צרות של מגדר (1990)
בספרה הפופולרי ביותר, צרות של מגדר "Gender Trouble" (1990) היא דנה במושג הפמיניזם. היא מעלה מספר שאלות כגון, את מי מייצגת התנועה הפמיניסטית? האם התנועה פועלת בשם הנשיות או בשם כל מי שהיא נקבה? מהם הערכים הנשיים ומהי אותה נשיות? באטלר טוענת כי הפמיניזם ביצע טעות חמורה בניסיון להגדיר את הנשים כקבוצה. היא רואה בחלוקה זו ביטול האינדיווידואל של כל אחת מהקבוצות בכך שהגדירו אותן כך, במקום שיאפשר לכל אדם לפעול כפי שירצה מתוך אינטרסים אישיים ולפי מאפייניו. באמצעות האבחנה הברורה לשתי קבוצות שהן שונות, סגר הפמיניזם דלתות בפני נשים רבות. בניסיון להוכיח את טענתה, מתבססת באטלר על העובדה שבפעמים רבות נשים אומרות שהן "חשות כמו גבר" (ולהפך), בכך היא מוכיחה שמגדרו של אדם הוא רק חלק מזהות המובנת על ידי תרבות ונורמות חברתיות. היא טוענת כי העולם מוגדר כבינארי, כלומר - עשוי משני חלקים. המערכת מתבססת על מין המורכב משני חלקים: זכר ונקבה, אלו מקושרים באופן אוטומטי למגדר - גברי ונשי. בין בני המין השונים אמורה להיות משיכה למען ההמשכיות. לא כך חושבת באטלר, היא אומרת כי התפישה לפיה קיימת המשכיות מתבקשת בין מין, נטייה ומגדר היא תפישה מוטעית מיסודה. בספרה היא כותבת כי אין שום זהות מגדרית מלבד הביטוי מגדר, הזהות באה לידי ביטוי בהתנהגות שיחסו לה בעבר. באטלר מציעה שינוי - היא מציעה לפרוץ את ההגדרות הקשיחות למושג מגדר באמצעות בלבול בניהם. לדוגמה: בנות שמדברות בלשון זכר, בנים עם שיער ארוך, בנים שמסדרים גבות ועוד. כל אלו נראו בעבר כחלק מזוהה עם מגדר אחד בלבד, באטלר מנסה להפקיע את אלו מהשיוך על פי הגדרה קיימת ולשייך כל דבר למקום אליו שייך כאינדיבידואל ולא ככלל. הכוונה שלה היא שהמילים המגבילות (נשי וגברי) של ההגדרה הטבועה בנו ייעלמו ממילון המונחים וינוסחו על פי כל אדם, לפי נטיותיו ובחירותיו.
[עריכה] קוויר באופן ביקורתי (2001)
ספרה "קוויר באופן ביקורתי" (2001), נשען על תאוריות קודמות שלה המופיעות בספריה "Gender Trouble" ו-"Bodies that matter”. במאמרה "critically queer" היא טוענת, תוך הסתמכות על מושג ה"כוח" של מישל פוקו, כי שפה היא מדיום של כוח באמצעות יצירת קטגוריות המחלקות את העולם ויוצרות תנאים להשתייכות. השפה היא תוצר של הבנייה חברתית, לכן ההגדרות שהיא מספקת אינן יכולות להיות טבעיות. על כן אין לקבל אותן כמובן מאליו. הנורמות החברתיות שהשפה מגדירה לנו אינן בהכרח נכונות. אישה אינה חייבת להיות אישה במובן שאנחנו מכירים אותה כמו גם הגבר. הקטגוריות "זכר" ו"נקבה", כאמור, מכוננות באופן חברתי, ושאחת הדרכים לשינוי המצב הקיים היא פרודיה מגדרית, בנוסח הופעות דראג, בהן גברים מתחפשים לנשים, ומדגימים בכך כיצד תפקידים מגדריים הם לא יותר מקונוונציות חברתיות. פארודיות אלו מעקרות, לטענתה, את כוחן של הקונוונציות המגדריות, ומציגות אותן כשרירותיות, ומכאן פתוחה הדרך לשוויון. באטלר טוענת כי, אנו משחזרים בפעולות שאנו מבצעים, פעולות קודמות ובכך אנו מחזקים את סמכותן של אותן הפעולות. לדוגמה, אם אישה בוחרת להתחתן היא בעצם מעצימה את הכוח של מוסד הנישואין. היא טוענת שלכל הפעולות יש היסטוריה שנותנת להן משמעות. בניגוד לפמיניסטיות אחרות עליהן הסתמכה באטלר, מדגישה הכותבת את השימוש במונחי השפה הקיימים אך בדרך שונה כך שתסייע להרחבת המשמעות שלה.
[עריכה] טענת אנטיגונה (2004)
בספרה "טענת אנטיגונה" (2004) סוקרת באטלר פרשנויות קודמות של הוגים כגון פרידריך הגל, ז'אק לאקאן ולוס איריגארי, ועל רקע זה ממשיגה מחדש את הטאבו על גילוי העריות ופותחת את מושג השארות לאפשרויות של שינוי חברתי. היא מחדשת את המורשת של אנטיגונה, מאירה את היבטיה המהפכניים ורותמת אותם לקידומן של מחשבת הפמיניזם ושל פוליטיקת מיניות רדיקלית. באטלר מנסה לברר האם המרד של אנטיגונה, בתו של אדיפוס והמורדת הנודעת ממחזה של סופוקלס, שנחשבה עד אותה עת למופת של התרסה פמיניסטית, הצליח להשתחרר מצורות הכוח שנגדן יצאה. באטלר מתארת את אנטיגונה כדמות אמביוולנטית, מכיוון שמעשה המרד שלה הביא למותה. כלומר, העובדה שהיא מתה בסוף מחזקת את הטענה כי הנורמות החברתיות קובעות איזה סוגי חיים ראויים ויכולים להמשיך להתקיים. באטלר מבקשת לברר האם סיפור העלילה מנקודת מבט של אנטיגונה ולא מנקודת מבט של אדיפוס יכול היה לשנות את סוף הסיפור. אולי במידה והסיפור לא היה מסופר מנקודת מבט הטרוסקסואלית הייתה הכרה בצורות חיים שונות ממה שאנו מחשיבים כנורמאלים. באטלר טוענת כי המאבק של אנטיגונה דומה למאבק אלה שנמצאים מחוץ לנורמות החברתיות המקובלות. הספר מדגים כיצד המסגרות הקיימות כיום מונעות מאיתנו לראות נכונה את מושגי החירות המינית והפעולה הפוליטית.
[עריכה] גופים נחשבים (1994)
בספרה "גופים נחשבים" Bodies that Matter (1994), חוזרת באטלר למוטיב של פעולות חוזרות, עליהן דיברה בספרה "קוויר באופן ביקורתי", אך הפעם היא מתמקדת בנושא הגוף. אותן פעולות לטענתה הופכות את הכוח המופעל על הגוף לטבעי. למעשה, הכוח הוא אותן נורמות חברתיות המפעילות כוח על הגוף שהופך את אלו לטבעיות ומקובלות. היא מראה כיצד חזרה על פעולות הקשורות לגוף, מסייעות ליצירת התפיסה כי המין הוא הטרוסקסואלי בלבד. אותה תפיסה דוחקת את צורות החיים האחרות אל מחוץ לנורמה החברתית. היא משתמשת במושג מלנכוליה על מנת להמחיש את כוונתה. לטענתה בכל קשר הומוסקסואלי ראשוני נוצרת מלנכוליה הנובעת מהניסיון להשתקה עצמית. קשר הומוסקסואלי יכול להיות קשר בין ילד להורה מאותו המין. אותו הקשר מודחק בגלל שורת האיסורים שהחברה מכתיבה לנו ולכן המלנכוליה הופכת להיות אחד ממרכיבי האישיות של כל אחד מאיתנו. באטלר דורשת מבני האדם לפתח מודעות לגמישות זהותם.
[עריכה] קבלה וביקורת
[עריכה] ספריה שתורגמו לעברית
- ג'ודית באטלר, קוויר באופן ביקורתי, תרגום: דפנה רז. רסלינג, 2001.
- ג'ודית באטלר, טענת אנטיגונה, תרגום: דפנה רז. רסלינג, 2004
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר של ג'ודית באטלר ב-European Graduate School (באנגלית)
- מקורות על ג'ודית באטלר (באנגלית)
- עידו הרטוגזון, מהומה בקמפוס: הסטודנטים גירשו את הרקטור מהאולם (סטודנטים באוניברסיטת תל אביב גירשו את הרקטור בהרצאה של ג'ודית באטלר), נענע, 8.1.2004
- מרב יודילוביץ', ראיון: ג'ודית באטלר נגד מדינת ישראל, באתר ynet, 10.02.10
ספריהּ:
- Bodies that matter: on the discursive limits of "sex", בגוגל ספרים (אנגלית)
- Gender trouble: feminism and the subversion of identity, בגוגל ספרים (אנגלית)
- Excitable speech: a politics of the performative, בגוגל ספרים (אנגלית)
- The psychic life of power: theories in subjection, בגוגל ספרים (אנגלית)
- Undoing gender, בגוגל ספרים (אנגלית)
- Precarious life: the powers of mourning and violence, כרך 13, בגוגל ספרים (אנגלית)
