הכיבוש האיטלקי של מיורקה
הכיבוש האיטלקי של מיורקה היה כיבוש צבאי, שנמשך לאורך כל מלחמת האזרחים בספרד. איטליה הפשיסטית התערבה במלחמת האזרחים לטובת הכוחות הלאומנים-פשיסטים, מתוך כוונה לספח את האיים הבלאריים וסאוטה וליצור מדינה קליינטית בספרד[1]. האיטלקים ביקשו לשלוט באיים הבלאריים בשל מיקומם האסטרטגי, שממנו יכלו לשבש את קווי התקשורת והאספקה בין צרפת למושבותיה בצפון אפריקה, ובין גיברלטר הבריטית למלטה[2]. הכוחות האיטלקיים שלטו במיורקה, שדות התעופה בפלמה דה מיורקה וברחבי האי איישו בגלוי, וספינות מלחמה איטלקיות הוצבו והתבססו בעיקר בנמל פלמה[3].
תכלת: שטמיל שהיו תחת כיבוש איטלקי או בשליטת הכוחות הלאומניים
אפור: שטחים שהיו תחת שלטון הכוחות הרפובליקנים
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני ההתערבות האיטלקית במלחמה אישר ראש ממשלת איטליה, בניטו מוסוליני לכוחות של מתנדבים לצאת להילחם בספרד לטובת הכוחות הפשיסטיים-לאומניים, וכתוצאה מכך נכבש האי הגדול ביותר באיים הבלאריים, האי מיורקה. הכוחות הפשיסטיים הונהגו על ידי המפקד ארקונובלדו בונקורסי, שהיה ידוע גם בכינויו "הרוזן הרוסי" ויזם שלטון טרור אכזרי, שבמסגרתו נרצחו כ-3,000 מקומיים בטענה כי הם קומוניסטים. שמו של הרחוב הראשי של פלמה דה מיורקה שונה ל"ויה רומא" והרחוב עוטר בעשרות פסלי העיט של הלגיון[4].
הכוחות האיטלקיים השתמשו באי כבסיס להתקפות אוויריות נגד ערים שבשליטת הרפובליקנים בספרד היבשתית. תחילה, אישר מוסוליני לשלוח רק כוחות מועטים שכללו בעיקר מטוסי הפצצה וזאת כדי להימנע מעימותים עם צרפת והממלכה המאוחדת. עם זאת, חוסר הנחישות ואי הרצון של הבריטים והצרפתים מלהצטרף למחמה, הוביל את מוסוליני לפרוס עוד כ-12 מפציצים שהוצבו במיורקה, אחד מהם הוטס על ידי בנו, ברונו מוסוליני (אנ')[5]. בינואר 1938 הכפיל מוסוליני את מספר המטוסים המוצבים באי ואף הגביר את ההפצצות של ספרד היבשתית[6]. הצטברות המפציצים בשדות התעופה של האי והגברת התקפות אוויריות מצד האיטלקים על נמלים שבשליטת הרפובליקנים נתפסה על ידי הצרפתים כפרובוקטיבית וכהתערבות בוטה במלחמת האזרחים[5].
לפי ההיסטוריון מנואל אגילרה, בשנת 1937 יצרה הממשלה הרפובליקנית הנואשת קשר עם דיפלומטים איטלקיים דרך חוסה צ'פירו כדי לנהל משא ומתן על נייטרליות איטלקית. התנאים האיטלקיים להכרזה על נייטרליות היו:
- העברת מרוקו הספרדית לרשות איטליה
- תשלום של כ-100 מיליון דולר לכיסוי הוצאות איטליה במלחמה
- יישוב האיים הבלאריים בכ-100,000 תושבים איטלקים, יישוב כמות דומה של איטלקים גם בספרד היבשתית והקמת בסיס אוויר אחד או שניים שיהיו תחת שליטה של הצבאי האיטלקי.
בסופו של דבר דחתה הממשלה הרפובליקנית את ההצעה והחליטה שלא לפנות שוב לאיטלקיים.
לאחר ניצחונו של גנרל הכוחות הלאומניים, פרנסיסקו פרנקו במלחמת האזרחים, וכמה ימים לאחר הפלישה האיטלקית לאלבניה, הוציא מוסוליני צו ב-12 באפריל 1939, להסיג את הכוחות האיטלקיים משטחי ספרד, כולל ממיור[7]. מוסוליני הוציא את צו זה בתגובה לפלישה הגרמנית לצ'כוסלובקיה במרץ 1939, שממנה הובל מוסוליני, לאור הצלחתו המהירה של היטלר בכיבוש צ'כוסלובקיה[7].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ R. J. B. Bosworth. The Oxford handbook of fascism. Oxford, UK: Oxford University Press, 2009. Pp. 246.
- ^ John J. Mearsheimer. The Tragedy of Great Power Politics. W. W. Norton & Company, 2003.
- ^ LIFE 22 November 1937.
- ^ Abulafia, David. 2001. The Great Sea: A Human History of the Mediterranean. Oxford University Press. p. 604
- ^ 1 2 Reynolds Mathewson Salerno. Vital Crossroads: Mediterranean Origins of the Second World War, 1935-1940. Cornell University, 2002. Pp. 32.
- ^ Reynolds Mathewson Salerno. Vital Crossroads: Mediterranean Origins of the Second World War, 1935-1940. Cornell University, 2002. Pp. 29.
- ^ 1 2 Robert H. Whealey. Hitler And Spain: The Nazi Role in the Spanish Civil War, 1936-1939. Paperback edition. Lexington, Kentucky, USA: University of Kentucky Press, 2005. Pp. 62.