מיורקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דגל מיורקה
מיקום האי מיורקה בספרד

מיורקהספרדית ובקטלאנית: Mallorca) הוא האי הגדול ביותר באיים הבלאריים במערב הים התיכון וחלק מספרד. העיר הגדולה באי היא פלמה דה מיורקה, והיא גם בירת אי זה ובירת הקהילה האוטונומית של האיים הבלאריים. שטח האי הוא כ-3,600 קילומטרים רבועים ואוכלוסייתו מונה כ-869,067 תושבים (2010).

בדומה לאיביזה ולמנורקה (שגם הם שייכים לאיים הבלאריים), גם מיורקה הוא יעד תיירותי מועדף, ובין מיורקה לבין ערים רבות באירופה, כדוגמת לונדון ופריז, מקשרים קווי תעופה המשמשים להטסת תיירים לאי (קווים אלו משמשים גם להטסת סוגים מסוימים של תוצרת חקלאית).

מקור השם מיורקה הוא מלטינית: Maiorica, קיצור של insula maior שפירושו "אי גדול".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות עדויות להתיישבות קדומה באי מיורקה החל מהאלף השישי לפנה"ס בערך (למשל, באזור ארטה). בשנת 123 לפנה"ס המצביא הרומאי קווינטוס קאיקיליוס מטלוס (שלימים יקבל את השם בלאריקוס) כבש את האי למען האימפריה הרומית. בשנת 425 האי נכבש על ידי הוונדלים, והם ישבו באי עד שנת 534, שבה המצביא הביזנטי בליסריוס ציווה לכבוש את האיים הבלאריים.

שריד פרהיסטורי במיורקה

במאות השמינית והתשיעית מיורקה, שנהנתה מאוטונומיה פוליטית באימפריה הביזנטית, הייתה נתונה לאיומים בלתי פוסקים מצד המוסלמים, עד שלבסוף בשנת 903 מיורקה נפלה בידי השושלת המוסלמית של בית אומיה. השנים שבאו לאחר מכן היו שנות פריחה ושגשוג, שבמהלכן העיר מדינה מיורקה (כיום פלמה דה מיורקה) הייתה מרכז תרבותי חשוב. בשנת 1015 מיורקה סופחה לטאיפה של דניה (כיום חלק מוולנסיה). בשנת 1115 צי ספינות של קטלוניה ופיזה תקף את האי והרס את מדינה מיורקה, אולם נמלט מפני הצי של אל-מוראביטון שנשלח מאפריקה, והאי עבר לשליטת אל-מוראביטון.

אחרי שב-1229 הביס ג'אומה הראשון מלך אראגון ("הכובש") את השליט המוסלמי של מיורקה וב-1230 בזז את מדינה מיורקה, ההתנגדות המוסלמית לכיבוש הנוצרי דעכה לבסוף בשנת 1231. התושבים המוסלמים נמלטו לאפריקה או שהפכו לעבדים. אחרי מותו של ג'אומה הראשון בשנת 1276 חולקה ממלכתו בין בניו, וג'אומה השני עלה לשלטון כמלך מיורקה. אולם אחרי מותו של ג'אומה השלישי ב-1349 מיורקה סופחה לממלכת אראגון, וממלכת מיורקה העצמאית באה אל קצה. עם נישואיהם של המלכים הקתוליים ב-1469 ממלכת אראגון וממלכת קסטיליה אוחדו לממלכה אחת, ממלכת ספרד, ומרכז הכובד הפוליטי והכלכלי הוסט אל פנים חצי האי האיברי, מה שהותיר את מיורקה כאי שולי וחסר חשיבות.

במהלך מלחמת הירושה הספרדית מיורקה, כמו שאר ממלכת אראגון, תמכה בארכידוכס קרל מאוסטריה שטען לכתר הספרדי, אולם בעקבות חוזה אוטרכט שנחתם ב-1713 היה זה פליפה החמישי שעלה לכס המלוכה. פליפה החמישי ביטל את כל הסמכויות והזכויות האוטונומיות שהוענקו לחלקיה השונים של ממלכת אראגון, במטרה להפוך את ספרד למדינה בעלת שלטון מרכזי אחד, ומיורקה הפכה להיות פרובינציה בממלכת ספרד.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונת לוויין של האי מיורקה

שטחו של מיורקה הוא כ-3,600 קילומטרים רבועים, ויחד עם האי מנורקה הוא מרכיב את הקבוצה המזרחית באיים הבלאריים הנקראת בשם "האיים הגימנסיים". רכס הרים בשם סירה דה טרמונטנה (Serra de Tramuntana) משתרע לאורך חופו הצפון-מערבי של האי, וההר הגבוה ביותר ברכס זה הוא ה"פוץ' מז'ו" (Puig Major) בגובה 1,445 מטרים. רכס נוסף, קטן יותר ונמוך יותר, מצוי במזרח האי. במרכז האי ישנו מישור פורה.

האקלים במיורקה הוא אקלים ים תיכוני טיפוסי, עם טמפרטורות גבוהות בקיץ (מעל 30 מעלות צלזיוס) וטמפרטורות מתונות בחורף (מעל 5 מעלות צלזיוס). במהלך החורף השלג יורד בפסגותיו הגבוהות של סיירה דה טרמונטנה, אך נדיר באזור המישורי של האי. רמת הלחות באי היא גבוהה יחסית.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית האי מונה למעלה מ-790 אלף תושבים (2006), קצת פחות ממחציתם מתגוררים בעיר הבירה פלמה דה מיורקה. האזור המטרופוליני של פלמה דה מיורקה מונה כ-500 אלף תושבים. חלק ניכר מאוכלוסיית האי הם מהגרים, חלקם מאירופה וחלקם מאזורים עניים יותר של ספרד.

הודות לתיירות, שהיא הענף הכלכלי העיקרי של מיורקה, מבקרים בה כ-12 מיליון תיירים מדי שנה, ובמהלך הקיץ אוכלוסיית ערים מסוימות לעתים מוכפלת.

חלוקה אדמיניסטרטיבית-פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת הרשויות המקומיות (municipis) של מיורקה

מבחינה פוליטית האי עצמו מהווה יחידה פוליטית אחת הנשלטת על ידי מועצת האי של מיורקה (Consell Insular de Mallorca). כמו כן, האי כפוף לשלטונה של ממשלת הקהילה האוטונומית של האיים הבלאריים, היושבת בעיר פלמה דה מיורקה שבאי.

מבחינה גאוגרפית האי מחולק לשישה חבלים (comarques), אך לחבלים אלו אין מעמד אדמיניסטרטיבי כלשהו. עם זאת, חבלים אלו מחולקים מבחינה אדמיניסטרטיבית למספר רשויות מקומיות (municipis).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]