הכיסא של ואן גוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכיסא של ואן גוך
Van Gogh's Chairvpene, Van Gogh’s Chair
מידע כללי
צייר וינסנט ואן גוך
תאריך יצירה 1888
טכניקה וחומרים שמן על בד
ממדים בס"מ
רוחב 73 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 91.8 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים על היצירה
זרם אמנותי פוסט-אימפרסיוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר יצירה NG3862 (הגלריה הלאומית) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום הגלריה הלאומית, לונדון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הכיסא של ואן גוך הוא ציור בצבעי שמן של הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך שנוצר בשנת 1888. כיום, היצירה מוצגת בגלריה הלאומית שבלונדון. ביצירה מתואר כיסא קש שחוק, ועל גבי הכיסא מונחות מקטרת וחבילת טבק.

אודות היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 במאי 1888, ואן גוך עבר ממלון בשם קוראל לקפה דה לה גר (Café de la Gare) שבארל, דרום צרפת.[1] הוא התחבר לבעלי המקום, ג'וזף ומארי ז'ינו. הצייר תכנן לעבור לבית הצהוב, אך הוא נאלץ לחכות מפני שהבית לא היה מרוהט למגורים. בינתיים הוא השתמש במקום כסטודיו, והוא התחיל לעבוד על גלריית ציורים שתקשט בעתיד את ביתו.[2] ואן גוך השלים שם את הציורים "הכיסא של ואן גוך", "חדר שינה בארל", "קפה הלילה", "מרפסת בית הקפה בלילה", "ליל כוכבים מעל הרון" ו-"החמניות".[3]

פרויקט קישוט הבית הצהוב היה אחד השאפתניים ביותר שלקח על עצמו הצייר. ואן גוך עשה זאת למען חברו הצייר, פול גוגן, שהסכים להפצרותיו לבוא לגור עימו. מלבד יצירת "הכיסא של ואן גוך" הוא צייר גם ציור נוסף בשם "כיסא המסעד של פול גוגן". ביצירה ישנו כיסא, ועליו שני ספרים ונר על מעמד. לכיסא של גוגן גם יש מסעד, מה שאין בכיסאו של ואן גוך. ניכר כי הן הריצוף והן הרקע שונים בשתי היצירות. הצייר עשה גם שימוש בצבעיו האהובים; את הכיסא שלו הוא צבע בצהוב ואת הכיסא של גוגן הוא השלים באדום וברקע ירוק.

העובדה כי כיסא נותר ריק מדגישה את חסרונו של בעליו. הרעיון ליצירה נבע ממותו של הסופר צ'ארלס דיקנס, אמן שאותו ואן גוך העריץ. בעיתון שהגיע לידיו של הצייר הודפס חדר העבודה של הסופר עם כיסא מיותם מבעליו. אמנים רבים כגון פרננדו בוטרו, דייוויד הוקני הושפעו מיצירה זו ויצרו לה מחוות רבות.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הכיסא של ואן גוך בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gayford (2006), 16.
  2. ^ Callow (1990), 219.
  3. ^ Pickvance (1984), 175–176.
  4. ^ "כסאות מספרים", באתר מוזיאון ישראל