המשבר המרוקאי הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המשבר המרוקאי הראשון, הידוע גם כמשבר טנג'יר, היה משבר בינלאומי בין המעצמות האירופיות השונות שנגע למצבה של הקולוניה הצרפתית במרוקו. המשבר פרץ במרץ 1905 ונמשך עד למאי 1906.

בשנת 1904 אישרה מחדש בריטניה את שליטתה של צרפת במרוקו, במסגרת מה שכונה "ההסכמה הלבבית". ב-31 במרץ 1905 ביקר בעיר טנג'יר שבמרוקו הקיסר הגרמני, וילהלם השני, והכריז כי הוא מעוניין בעצמאותה של מרוקו. בהצהרה זו ביקשה גרמניה לסכסך בין שתי המעצמות (בריטניה וצרפת) ולבחון את מידת חוזקה של ההסכמה הלבבית.

הציבור הצרפתי זעם על גרמניה, וכך היה גם בבריטניה. שר החוץ הצרפתי, תיאופיל דלקסה, נקט עמדה נוקשה כנגד הגרמנים, אך הוא הוחלף בתפקידו על ידי מוריס רוביה שרצה להקים וועדה שתפתור את המשבר. גם בצרפת וגם בגרמניה התנגדו להקמת הוועדה. המצב הוסלם כאשר גרמניה הזיזה את כוחותיה אל עבר הגבול עם צרפת בדצמבר של אותה שנה והצרפתים נקטו באותה פעולה בינואר.

בין ינואר לאפריל 1906 פעלה באלג'סיראס שבספרד ועדה בהשתתפות נציגי 13 מדינות, שנועדה לפתור את המצב. בעוד שצרפת זכתה לתמיכת בריטניה, רוסיה, איטליה, ספרד וארצות הברית, גרמניה זכתה בתמיכת האימפריה האוסטרו-הונגרית בלבד.

ב-31 במאי 1906 חתמו הגרמנים על הסכם לפיו הצרפתים יחזרו לשלוט בנקודות מפתח במרוקו ובכך בא המשבר הנוכחי לקיצו. למרות ההסכם נוצר משבר נוסף במרוקו: משבר אגדיר ("המשבר המרוקאי השני"; 1911).

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.