מוחמד החמישי
ערך זה עוסק בסולטאן מרוקו. אם התכוונתם לסולטאן האימפריה העות'מאנית, ראו מהמט החמישי.
| מוחמד החמישי | |
|---|---|
| מלך מרוקו ה-20 | |
| קודם | יוסף סולטאן מרוקו |
| תחילת כהונה | (כסולטאן מרוקו1927)כמלך מרוקו העצמאית 1955 |
| סוף כהונה | (כסולטאן 1953) כמלך 1961 |
| שושלת | עלוואית |
מוחמד החמישי בן יוסף, (בערבית: محمد الخامس; 10 באוגוסט 1909 – 26 בפברואר 1961), סולטאן מרוקו תחת כיבוש צרפתי בשנים 1927-1953, ומלך מרוקו העצמאית מ-1955 עד 1961. כיום נחשב מוחמד החמישי במרוקו ל"אבי האומה".
מוחמד החמישי הוא בנו של יוסף סולטאן מרוקו. הוא היה המלך העשרים בשושלת העלאווית המולכת במרוקו מאז אמצע המאה ה-17.
מוחמד החמישי נחשב כמשחררה של מרוקו משלטון החסות הקולוניאליסטי הצרפתי.
הוא נמנה עם תובעי העצמאות של מרוקו, והוגלה ממרוקו עם משפחתו על ידי השלטון הצרפתי למדגסקר. במקומו הובא לארמון ברבט מוחמד אבן ערפאת, קרוב רחוק של מוחמד בן יוסף, שהיה אז כבן 70. הגלייתו של מוחמד בן יוסף הגבירה את שאיפות העצמאות העממיות, המונים יצאו לרחובות להפגנות בכל הערים הגדולות במרוקו, התעמתו עם השוטרים והצבא הצרפתי ודרשו להחזיר את המלך מהגלות. ב-1- באוקטובר 1955, אחרי התפטרות מוחמד אבן ערפאת מהשלטון, החליטה ממשלת צרפת לאפשר את חזרתו של מוחמד בן יוסף למרוקו יחד בנו מולאי חסן (לימים המלך חסן השני) ולבטל את משטר החסות הצרפתי. בעקבותיה ביטלה גם ספרד את משטר החסות שלה, על החלקים שבהם שלטה, והמדינה זכתה לעצמאות. מרוקו התקבלה לאו"ם ב-3 במרץ 1956, והצטרפה לליגה הערבית. לאחר קבלת העצמאות המדינית שינה מוחמד החמישי את תוארו מ"סולטאן" ל"מלך". למרות מאבקו לעצמאות, הצליח המלך מוחמד החמישי לשמור על יחסי קירבה ושיתוף עם צרפת, מעצמת החסות לשעבר.
קשריו עם היהודים [עריכה]
מוחמד החמישי נודע בקשריו הטובים עם יהודי מרוקו, ובתקופת שלטונו דאג שנתיניו היהודיים יקבלו את אותו היחס כמו נתיניו המוסלמים.
עם התפתחות קשריה המסחריים של מרוקו עם מדינות אחרות, קרא המלך למספר מכובדים וסוחרים יהודיים שהיו קשורים לנמלי הים במרוקו, וכך נוסדה קבוצה עלית חדשה בשם "עשירי המלך" שהיו סוחרים בשם ארמון המלך עם כל מדינות העולם.
בזמן מלחמת העולם השנייה ושלטון וישי במרוקו, פחדם של היהודים גבר אך המלך מוחמד החמישי התמיד בהתחייבותו להגן על כל נתיניו והתנגד לקבלת החוקים החדשים של וישי שהיו נגד היהודים. למרות שעמד בראש מדינת חסות שנשלטה על ידי הממשלה הצרפתית, הוא הצליח לעכב את החלת חוקי נירנברג וחוקים אנטי יהודיים לנישול ממעמד ורכוש ולריכוז בגטאות. בפגישה שנערכה בן המלך והמנהיגים היהודיים באותה תקופה הוא חזר על התחייבותו לדאוג לשלום נתיניו היהודים.
עם קבלת העצמאות המלך קרא למנהיגים היהודיים ואמר להם שכפי שהבטיח להם בעבר ליהודים יינתנו אותם הזכויות כמו למוסלמים. בנאומו הראשון לאחר קבלת העצמאות חזר על כך שיינתן חופש דת מלא לכל נתיניו כולל היהודים. יהודים רבים קיבלו תפקידי מפתח במשרדים ממשלתיים ואף מונו לשרים.
המלך היה מודע לקיום התנועה הציונית במרוקו אך תמיד חזר על כך שמרוקו זקוקה ליהודיה. כאשר הופיע בפני המלך אחד המנהיגים מהקונגרס הציוני כדי לשכנע אותו לשחרר את היהודים הוא ענה לו: "היהודים חיים על אדמת המגרב הברוכה זה אלפי שנים. גם לפני בוא האסלאם, הם חיו בינינו בכבוד ובהערכה, ועל פועלם למען מרוקו הם יישארו קרובים ללבי תמיד. אפילו שיעברו למדינות רחוקות היהודים של מרוקו ימשיכו להיות נתינים שלנו, ואנו חייבים להגן עליהם אפילו בהיותם רחוקים מאיתנו. אנחנו נלווה אותם בדרכם החדשה עם הרבה כבוד וחששות ושאלוהים יסלח להם על טעותם”.'
מנהיגי קהילת יהודי מרוקו כיום, סרג' ברדוגו ואנדריי אזולאי, פנו ליד ושם כדי שמוחמד החמישי ירשם כחסיד אומות העולם כהערכה על פועלו בהצלת יהודי מרוקו בזמן השואה. עמדת "יד ושם" היא כי המלך מוחמד החמישי אינו עומד בקריטוריונים של "פנייה רשמית של הנאצים להסגרת היהודים", וכי המלך לא "העמיד עצמו בסכנת חיים".
לקריאה נוספת [עריכה]
- אסרף ר., יהודי מרוקו - תקופת המלך מוחמד החמישי, הוצאת ספרי חמד - ידיעות אחרונות, 1997.
- prof. mohammed hatimi, historien
le «bon roi» pour les juifs
| הקודם: יוסף סולטאן מרוקו |
מלכי מרוקו | הבא: חסן השני |
