מוחמד החמישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוחמד החמישי
(10 באוגוסט 1909 - 26 בפברואר 1961) (בגיל 51)
Mohammed V Morocco 1957.lowres.jpeg

מוחמד החמישי בביקור ממלכתי בארצות הברית, בשנת 1957
שם בשפת המקור محمد الخامس
מדינה מרוקו
שושלת השושלת העלאווית
מלך מרוקו העצמאית ה-20
תקופת כהונה 1955 - 1961 (כ־6 שנים)
הבא בתפקיד חסן השני
סולטאן מרוקו ה-20
תקופת כהונה 1927 - 1953 (כ־26 שנים)
הקודם בתפקיד יוסף סולטאן מרוקו
קיברו של מוחמד החמישי במאוזיליאום ברבאט

מוחמד החמישי בן יוסף, (בערבית: محمد الخامس; 10 באוגוסט 190926 בפברואר 1961), סולטאן מרוקו תחת כיבוש צרפתי בשנים 1927-1953, ומלך מרוקו העצמאית מ-1955 עד 1961. כיום נחשב מוחמד החמישי במרוקו ל"אבי האומה".

מוחמד החמישי הוא בנו של יוסף סולטאן מרוקו. הוא היה המלך העשרים בשושלת העלאווית המולכת במרוקו מאז אמצע המאה ה-17.

מוחמד החמישי נחשב כמשחררה של מרוקו משלטון החסות הקולוניאליסטי הצרפתי.

הוא נמנה עם תובעי העצמאות של מרוקו, והוגלה ממרוקו עם משפחתו על ידי השלטון הצרפתי למדגסקר. במקומו הובא לארמון ברבט מוחמד אבן ערפאת, קרוב רחוק של מוחמד בן יוסף, שהיה אז כבן 70. הגלייתו של מוחמד בן יוסף הגבירה את שאיפות העצמאות העממיות, המונים יצאו לרחובות להפגנות בכל הערים הגדולות במרוקו, התעמתו עם השוטרים והצבא הצרפתי ודרשו להחזיר את המלך מהגלות. ב-1 באוקטובר 1955, אחרי התפטרות מוחמד אבן ערפאת מהשלטון, החליטה ממשלת צרפת לאפשר את חזרתו של מוחמד בן יוסף למרוקו יחד בנו מולאי חסן (לימים המלך חסן השני) ולבטל את משטר החסות הצרפתי. בעקבותיה ביטלה גם ספרד את משטר החסות שלה, על החלקים שבהם שלטה, והמדינה זכתה לעצמאות. מרוקו התקבלה לאו"ם ב-3 במרץ 1956, והצטרפה לליגה הערבית. לאחר קבלת העצמאות המדינית שינה מוחמד החמישי את תוארו מ"סולטאן" ל"מלך". למרות מאבקו לעצמאות, הצליח המלך מוחמד החמישי לשמור על יחסי קירבה ושיתוף עם צרפת, מעצמת החסות לשעבר.

יחס למיעוט היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת מחלוקת האם מוחמד החמישי הגן בפועל על היהודים אל מול משטר וישי במהלך מלחמת העולם השנייה או לחלופין האם היה חותמת גומי של השלטון הצרפתי.‏[1] לאחר תבוסת צרפת לגרמניה הנאצית וייסוד משטר וישי ביולי 1940, גברו חששותיהם של היהודים במרוקו מפני הבאות. למרות שעמד בראש מדינת חסות שנשלטה על ידי הממשלה הצרפתית, בפגישה שנערכה בין המלך והמנהיגים היהודיים באותה תקופה הוא הצהיר שהוא מחויב לדאוג לשלום נתיניו היהודים. למרות הצהרותיו, בשנים 1940-1941 החקיקה האנטי-יהודית שיושמה בצרפת נאכפה גם במרוקו, על ידי צווים מלכותיים עם חותמת של המלך עליהם.‏[2][3][4] משטר וישי תכנן לנקוט בהמשך בצעדים חמורים אף יותר נגד יהודי צפון אפריקה, אך מבצע לפיד ושיחרור מערב צפון אפריקה על ידי האמריקאים בשלב מוקדם יחסית של המלחמה מנע את המשך התדרדרות המצב.

בשנת 1948 התרחשו פרעות בערים אוג'דה וג'ראדה נגד היהודים, זמן קצר לאחר שמוחמד החמישי נשא נאום אנטי-ציוני חריף, מה שפגע בתדמיתו החיובית בקרב היהודים.‏[5]

עם קבלת העצמאות המלך קרא למנהיגים היהודיים ואמר להם שכפי שהבטיח להם בעבר ליהודים יינתנו אותם הזכויות כמו למוסלמים.[דרוש מקור] בנאומו הראשון לאחר קבלת העצמאות חזר על כך שיינתן חופש דת מלא לכל נתיניו כולל היהודים. מספר יהודים קיבלו תפקידי מפתח במשרדים ממשלתיים ושר הדואר היה יהודי.

המלך היה מודע לגלי עלייה ההמונית ממרוקו לישראל אך תמיד חזר על כך שמרוקו זקוקה ליהודיה. כאשר הופיע בפני המלך אחד המנהיגים מהקונגרס היהודי העולמי כדי לשכנע אותו לשחרר את היהודים הוא ענה לו: "היהודים חיים על אדמת המגרב הברוכה זה אלפי שנים. גם לפני בוא האסלאם, הם חיו בינינו בכבוד ובהערכה, ועל פועלם למען מרוקו הם יישארו קרובים ללבי תמיד. אפילו שיעברו למדינות רחוקות היהודים של מרוקו ימשיכו להיות נתינים שלנו, ואנו חייבים להגן עליהם אפילו בהיותם רחוקים מאיתנו. אנחנו נלווה אותם בדרכם החדשה עם הרבה כבוד וחששות ושאלוהים יסלח להם על טעותם”.

מנהיגי הקהילה היהודית הקטנה החיה במרוקו כיום, סרג' ברדוגו ואנדריי אזולאי, פנו ליד ושם כדי שמוחמד החמישי ירשם כחסיד אומות העולם עבור מה שהם הגדירו כ"הערכה על פועלו בהצלת יהודי מרוקו בזמן השואה". עמדת "יד ושם" היא כי המלך מוחמד החמישי אינו עומד בקריטוריונים של "פנייה רשמית של הנאצים להסגרת היהודים", מאחר שבהצהרותיו ומעשיו המלך לא העמיד עצמו בסכנת חיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אסרף ר., יהודי מרוקו - תקופת המלך מוחמד החמישי, הוצאת ספרי חמד - ידיעות אחרונות, 1997.
  • prof. mohammed hatimi, historien

le «bon roi» pour les juifs

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
יוסף סולטאן מרוקו
מלכי מרוקו הבא:
חסן השני