הנאום בארמון הספורט
הנאום בארמון הספורט (בגרמנית: Sportpalastrede), מוכר גם כנאום המלחמה הכוללת (Totaler Krieg) הוא נאום שנשא שר התעמולה של גרמניה הנאצית, יוזף גבלס ב-18 בפברואר 1943 בהיכל הספורט בברלין במטרה לחזק את רוח הלחימה של העם הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה.[1]
נאום זה היה למעשה ההודאה הפומבית הראשונה של ההנהגה הנאצית כי מהלך המלחמה אינו תואם את התוכניות, וכי גרמניה עומדת בפני סכנות חמורות. גבלס ביקש ללכד ולחזק את רוחו של העם הגרמני, ולהכינו לקראת העתיד הקשה הצפוי לו, על מנת להבטיח את שרידותו ושרידות אירופה כולה מפני האויב הבולשביקי. הנאום בן 109 הדקות נחשב לדוגמה מובהקת לשילוב הרטוריקה כחלק מן התעמולה הנאצית.
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסטרטגית המלחמה הנאצית התבססה על עיקרון של "מלחמת בזק" כלומר הכרעה מהירה של האויב תוך שימוש מאסיבי משולב של אש ותנועה מהירה לכיבוש שטחי קרקע. היא לא הייתה ערוכה מבחינה כלכלית למצב של מלחמה סטטית וממושכת. לעומת זאת האסטרטגיה של ברית המועצות התבססה על "מלחמת התשה" הנשענת על כמויות בלתי נדלות של נשק וכוח אדם הנלחמים עד לניצחון. התפתחות המלחמה בחזית המזרחית מול ברית המועצות, לא התנהלה בהתאם לתכנון הנאצי וגרמניה מצאה את עצמה מובסת מול עוצמת התפוקה של כלי הנשק וכח האדם הסובייטי שהיו גדולים בהרבה משלה.
בתחילת שנת 1943 המצב הצבאי של הנאצים ובעלי בריתם הלך והתדרדר. הכוחות הנאצים בצפון אפריקה היו בנסיגה לאחר התבוסה בקרב אל-עלמיין השני, הארמייה ה-6 הייתה מכותרת לאחר התבוסה בסטלינגרד, והצבא האדום החל להחזיר לעצמו שטחים שנכבשו על ידי הנאצים בעבר, תוך כדי תנועה מערבה.
הכלכלה הגרמנית לא הצליחה לעמוד בדרישות היצור והאספקה לכוחות הלוחמים וגבלס פנה להיטלר בהצעה להפעיל כלכלת מלחמה שעיקרה הפניית כל המשאבים של המדינה לטובת יצור והספקה של הצרכים הצבאיים, שאותה כינה "מלחמה טוטלית". ניהול כלכלה מסוג זה דרשה הפסקה וסגירה של כל פעילות יצור וצריכה אזרחית שאינה חיונית כגון מסעדות יוקרה וסלוני אופנה, תיאטראות מועדונים וחנויות יוקרה, והפניית משאביהן לטובת יצור מוצרים הדרושים לכוחות הצבא. בנוסף לכך דרש להכריח את בני משפחותיהם של בעלי ההון להשתתף במאמץ המלחמתי באמצעות עבודה בתעשייה הצבאית.
גבלס ראה בעצמו כאיש השני בחשיבותו בהיררכיה הנאצית וכאחראי על ניהול המלחמה הטוטלית. הוא תכנן להשתמש בנאום בארמון הספורט כאמצעי לחץ להשפעה על היטלר וכמכשיר להכנת העם לצעדים הקיצוניים שנדרשו להם. לשם כך תכנן את הנאום לפרטיו, ועשה שימוש במגוון אמצעים ליצירת הרושם המתאים. כך למשל הורכב הקהל באולם מתומכיו הנאמנים ביותר ובהם רבים מבני המעמד הגבוה ועובדי "צווארון לבן", הקהל קיבל סימנים מתי להריע ולמשך כמה זמן, סיסמאות דגלים וסמלים קישטו את האולם, מצלמות וצלמים רבים הוצבו בנקודות שונות באולם על מנת ללכוד כל זווית מהאירוע, ומערכת הרמקולים באולם תוכננה כך שהגבירה את הרושם הכללי.
מבנה הנאום[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנאום מורכב משלושה חלקים המהווים סיכום לאירועים, מסקנות ותוכניות בעבר, בהווה ובעתיד.
גבלס פתח בדברי הלל לעם הגרמני. הוא שיבח את כוח עמידתו למרות הסבל הרב שעובר עליו ואת שאיפתו לפעול למען שיפור המצב. בסיבות למצב הקשה ידון, כך אמר, בעתיד. גבלס מאשים את "הבולשביקים" כאויב גדול יותר ממה שניתן היה לשער וכינה את המלחמה כ"משימה היסטורית" נגד האיום על העם הגרמני ואירופה כולה.
בנאומו ציין גבלס שלוש קביעות בנוגע לסכנה מצידה של ברית המועצות:
- אם הצבא הגרמני לא יצליח לבלום את הכוחות בחזית המזרח הרי שכל אירופה וגרמניה בכללה יהיו נתונים תחת שלטון בולשביקי.
- רק כוחם של הגרמנים ושל הצבא הגרמני ובעלי בריתם מסוגלים לבלום את האיום הזה
- יש לפעול לסילוק הסכנה הבולשביקית במהירות וביסודיות לפני שיהיה מאוחר מדי.
בשלב הבא בנאומו, פנה גבלס לקהל באולם אשר לדבריו כלל חיילים נכים מן החזית, עובדי תעשיית הנשק, חברי המפלגה הנאצית, רופאים, מדענים, מהנדסים, אדריכלים, מורים, נשים, צעירים ומבוגרים. הוא ציין כי מדובר בייצוג של כל חלקי העם הגרמני בחזית ובעורף ("בכל מקרה", העיר, "היהודים אינם מיוצגים כאן"). הוא הציג בפניהם סדרה של עשר שאלות רטוריות המסכמות את נכונותם לקיומה של מלחמה טוטלית ותביעות מן האויב האנגלי, למרות כל הקשיים והסבל הכרוכים בכך, ועד להשגת הניצחון הסופי בהנהגתו של הפיהרר.
המפורסמת מכולם היא השאלה הרביעית (בתרגום חופשי)”האם אתם מעוניינים במלחמה כוללת, באופן מלא וקיצוני במידה כזו שאף לא ניתן לדמיינה כיום?”
כל אחת מן השאלות נענתה בחיוב תוך תשואות רמות, וקימה כללית של כל הנוכחים ממושביהם וביצוע ההצדעה הנאצית במועל יד.
בסיומו של הנאום קורא גבלס לנוכחים להמשיך וללכת בדרכו של המנהיג תוך אמונה בניצחון, ולהכפיף את כל הנדרש מהם לשירותו ולמען העם. הוא סיים בציטוט משיר של תאודור קרנר שנכתב ב-1813, בעת מלחמות השחרור נגד נפוליאון: ”קוּמָה עַם, וסַעַר פְּרוֹץ!”
אמצעים רטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנאום היה משופע באמצעים רטוריים שמטרתם העיקרית היא שכנוע המאזינים באמצעות מניפולציות ריגשיות. גבלס מרבה להשתמש בביטויים בעלי ערך רגשי גבוה על מנת להדגיש היבטים חיוביים או שליליים בתוכן הנאום. כך למשל הוא מרבה להשתמש במילים כגון: "מנהיג", "ניצחון", "מולדת" ולעומתן ב"אויב", "מגפה", ואף מונחים בעלי הקשר סמנטי דתי כגון "אמונה", ו"קדושה".
גבלס עושה שימוש ברעיונותיו של היטלר בדבר השימוש בתעמולה ככוח מניע, ומתאים את אופן דיבורו ומשלב השפה שהוא עושה בו שימוש כך שיובנו ויתקבלו גם על ידי בני המעמדות הנמוכים.
הוא חוזר על הנקודות החשובות שוב ושוב על מנת שיחרטו בזיכרון כלל המאזינים, ובונה את נאומו כתהליך של התקדמות והתפתחות על ציר הזמן, מן העבר דרך ההווה ולכיוון העתיד, כאשר בכל אחת מן התקופות הוא מתאר את קשיו של העם וסבלו ביחד עם חוסנו הנפשי ויכולתו להתגבר עליהם בדרך להשגת הניצחון.
באמצעות הצגת קבוצות הנוכחים בקהל ועיסוקיהם השונים הוא מנסה לבנות תחושת קהילתיות במטרה ליצור הזדהות מצד המאזינים ורצון משותף לקחת חלק באירועים ההיסטוריים החשובים.
השאלות הרטוריות המופנות לקהל חוזרות על עצמן בניסוחים שונים תוך שימוש במונחים וסופרלטיביים עוצמתיים כגון: "טוטלי", "רדיקלי", והגזמות מכוונות לצורך הדגשה כגון: "עשר, שתים עשרה, ארבע עשרה ושש עשרה שעות עבודה ביום". כל השאלות נענות בחיוב ובהתלהבות רבה ומוחצנת.
ניתן לומר כי דיאלוג מבוים ומניפולטיבי זה הוא בעל ההשפעה הרבה ביותר מבחינה רגשית והאמצעי החזק ביותר שבו נעשה על מנת להשפיע על הקהל.
השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גבלס עצמו הודה כי הצליח לשטות במאזיניו ואף לגרום להם להסכים ולעשות דברים בלתי הגיוניים לחלוטין. למרות זאת הוא לא הצליח להשיג את מטרתו העיקרית והראשונית, ההשפעה שביקש ליצור על היטלר, ולא מונה כאחראי על ניהול כלכלת המלחמה. יתרה מכך, גם השפעתו התעמולתית של הנאום הלכה והתפוגגה במהלך החודשים הבאים עם התגברות הקשיים והסבל האזרחי, כתוצאה מן המלחמה והתבוסות בשדה הקרב בחזיתות השונות.