הנרי אסטון בארקר
| לידה |
1774 גלאזגו, ממלכת בריטניה הגדולה  |
|---|---|
| פטירה |
19 ביולי 1856 (בגיל 82 בערך) דרום-מערב אנגליה, הממלכה המאוחדת |
| בן או בת זוג |
Harriet Maria Bligh (3 בינואר 1802–ערך בלתי־ידוע) |
| צאצאים |
William Bligh Barker, William Bligh Barker, Robert Barker, Elizabeth Catherine Barker, Henry Barker, Mary Barker |
  | |
הנרי אסטון בארקר (באנגלית: Henry Aston Barker; 1774 – 19 ביולי 1856) היה צייר נוף פנורמות סקוטי, בנו של רוברט בארקר שאת עסקיו המשיך.[1][2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארקר נולד בגלאזגו, בנו הצעיר של רוברט בארקר, צייר הפנורמות, לו סייע כילד. בגיל שתים עשרה הוא היה אמור לעבוד על יצירת קווי מתאר של העיר אדינבורו מראש מצפה הכוכבים של קלטון היל, וכמה שנים לאחר מכן ערך את השרטוטים לנוף של לונדון מאלביון מילס. מאוחר יותר הוא עשה תחריטים בעקבות רישומים אלה.
ב-1788 עבר בארקר ללונדון עם אביו, וזמן קצר לאחר מכן הפך לתלמיד באקדמיה המלכותית. הוא המשיך להיות העוזר הראשי של אביו בפנורמה עד מותו של האחרון בשנת 1806, הוא השתלט על העסק, והמשיך בתערוכות במשך 20 שנה בהצלחה רבה.
הוא נסע לעיתים קרובות במהלך עבודתו, ובאוגוסט 1799 עזב את אנגליה לטורקיה, כדי לצייר רישומים לפנורמה של קונסטנטינופול. בפאלרמו, הוא נפגש עם סר ויליאם המילטון, שגריר אנגליה בנאפולי, שהכיר לו את האדמירל נלסון, שלדבריו "לקח אותי ביד ואמר שהוא חייב לי על כך שהוא מייחס לי ניצחונו בקרב על הנילוס במשך שנה יותר ממה שהיה נמשך להערכת הציבור". הפנורמה של קונסטנטינופול הוצגה ב-1802, והרישומים נחרטו ופורסמו בארבעה לוחות.
ב-1801 נסע בארקר לקופנהגן כדי לצייר רישומים לתמונה של הקרב, ובעודו שם הוא התקבל שוב על ידי נלסון. במאי 1802, במהלך שלום אמיין, הוא נסע לפריז וצייר רישומים לפנורמה של העיר. לאחר שהוצגו פנורמות רבות אחרות אלה, המאוחרות יותר היו בעיקר מרישומים של ג'ון בורפורד, שחלק עם בארקר את הנכס בפנורמה בסטרנד, שנרכש ב-1816 מאחיו, תומאס אדוארד. בארקר, לעומת זאת, עדיין נסע מעת לעת, וביקר, בין השאר, במלטה, שם צייר רישומים של הנמל, שהוצג ב-1810 וב-1812; ונציה, שפנורמה שלה הוצגה ב-1819; ואלבה, שם הכיר את נפוליאון.
לאחר קרב ווטרלו ביקר בארקר בשדה הקרב, ונסע לפריז, שם השיג מהקצינים במפקדה את כל המידע הדרוש בנושא הקרב. פורסמה סדרה של שמונה תחריטים מאת ג'ון ברנט מהסקיצות המקוריות של בארקר משדה הקרב, וכך גם רישומי גיברלטר שלו. הפנורמה הגדולה האחרונה שלו, שהוצגה ב-1822, הראתה את תהלוכת ההכתרה של המלך ג'ורג' הרביעי. מבין כל הפנורמות שהוצגו, זו של קרב ווטרלו הייתה המוצלחת והמכניסה ביותר. על ידי תערוכת התמונה הזו הרוויח בארקר לא פחות מ-10,000 פאונד.
בשנת 1802 לערך הוא נישא לבכורה מבין שש בנותיו של אדמירל ויליאם בליי, אשר פיקד על הבאונטי בזמן המרד המפורסם. איתה היו לבארקר שני בנים ושתי בנות. בשנת 1826 הוא העביר את ניהול שתי הפנורמות לג'ון ורוברט ברפורד, והלך לגור תחילה בצ'אם, בסארי, ולאחר מכן ליד בריסטול.
בארקר מת ב-19 ביולי 1856 בביטון ליד בריסטול.[3]
רשימה של רוב הפנורמות שצוירו והוצגו על ידי הנרי ורוברט בארקר פורסמה ב-The Art Journal 1857, עמ' 47.[4] אחיו, תומאס אדוארד בארקר, אמנם לא היה אמן, אבל היה מעורב בניהול העסק המשפחתי, אך מאוחר יותר הקים תערוכת פנורמה מתחרה עם הצייר רמזי ריצ'רד ריינגל בתיאטרון הסטרנד, לונדון.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
פנורמה של קנסטנטינופול, 1800
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ arrison, Robert (1885). "Barker, Henry Aston". In Stephen, Leslie (ed.). Dictionary of National Biography. Vol. 3. London: Smith, Elder & Co. p. 201.
- ^ Bryan, Michael (1886). "Barker, Henry Aston". In Graves, Robert Edmund (ed.). Bryan's Dictionary of Painters and Engravers (A–K). Vol. I (3rd ed.). London: George Bell & Sons.
- ^ The Gentleman's Magazine, A. Dodd and A. Smith, 1856. (באנגלית)
- ^ The art journal London, Virtue, 1857. (באנגלית)