קרב הנילוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב הנילוס
קרב הנילוס, 1 באוגוסט 1798, 10 בלילה. ציור של לוני תומס
עימות:

הקואליציה האנטי צרפתית השנייה

תאריך:

1 באוגוסט - 2 באוגוסט 1798

מקום:

מפרץ אבוקיר, ליד אלכסנדריה, מצרים

תוצאה:

ניצחון מוחץ של הבריטים

הצדדים הלוחמים
Naval Ensign of the United Kingdom.svg הממלכה המאוחדת Flag of France.svg צרפת
מפקדים

הוריישו נלסון

פרנסוא-פול ברוּאֵס ד'אֵגלייה

כוחות

14 ספינות קרב (13 בנות 74 תותחים, אחת בת 50 תותחים)

13 ספינות קרב (אחת של 120 תותחים, 3 בנות 80 תותחים, 9 בנות 74 תותחים) ו-4 פריגטות

אבידות

218 הרוגים ו-677 פצועים

3 ספינות קרב נשרפו, 9 ספינות קרב נלכדו, פריגטה אחת טבעה, 1,700 הרוגים, 600 פצועים, 3,000 שבויים

קרב הנילוס, או קרב מפרץ אבוקיר, היה קרב ימי חשוב שהתחולל במהלך מלחמות צרפת המהפכנית. בקרב זה הביס הצי המלכותי הבריטי, בפיקודו של אדמירל הוריישו נלסון, את הצי הצרפתי, בפיקודו של נפוליאון בונפרטה. בעקבות הקרב נותק הצבא הצרפתי מצרפת. נפוליאון נטש את צבאו במצרים ומסעו הצבאי לכיבוש מזרח התיכון נכשל. אבדות הצרפתים בקרב זה מוערכות בכ- 1700 הרוגים ו-3000 שבויים. אבדות הבריטים מוערכות בכ- 280 הרוגים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריישו נלסון נולד ב-1758 וכבר בגיל 12 יצא אל הים. הוא נלחם גם ביבשה וגם בים ובנעוריו איבד בקרבות את עינו הימנית ואת ידו הימנית. ב-1797, בקרב כף סנט וינסנט, ניצחו הבריטים בעקבות מהלך מבריק של נלסון בו שבר את קו הקרב ויצר הקפה של ספינות אויב. את המקרה הזה מפקדו לא שכח, ובאביב 1798 נלסון הצטרף שוב אל הצי, בדרגה בכירה יותר.

ב־1798 היה נפוליאון בונפרטה גנרל, כוכב עולה בצרפת, עדיין לא האויב המסוכן ביותר של בריטניה הגדולה אך בדרכו להפוך לכזה. בחודשים הראשונים של 1798 כבר היה ברור לכולם כי הצרפתים מתכננים מבצע מאוד גדול וסודי. נפוליאון ביקר בחוף של צפון צרפת ופלנדריה ומשם דיווח לפריז כי בשנים הקרובות צרפת לא תזכה לעליונות צבאית ימית על אנגליה ופלישה אליה ללא עליונות היא מעשה פזיז וקשה שכמותו לא נעשה. בסופו של דבר הוא הציע משלחת למזרח שתסכן את המסחר הבריטי עם הודו. כל עוד בריטניה לא תחזור אל הים התיכון לא יהיה דבר שימנע את קיומה של המשלחת. המשלחת כללה, פרט לאנשי צבא, גם מדענים מתחומים שונים, אנשי חינוך ומומחים טכניים. תוך מספר שבועות מיום קבלת ההחלטה, כל נמל גדול ברבירות הצרפתית והאיטלקית היה עסוק בהכנות לפרויקט שמטרתו לא הייתה ידועה כמעט לאף אחד.

הוריישו נלסון נשלח למשימה לגלות מה מתרחש בים התיכון ומהי תוכניתם של הצרפתים. ב-8 במאי עבר נלסון דרך מיצרי גיברלטר עם ספינות קרב, פריגטות וספינה חד תרנית. היה זה יום אחד לפני שנפוליאון הגיע לטולון. הקפטנים של נלסון היו מנוסים כולם ויחדיו הם הסכימו שמצרים היא הנקודה הסבירה ביותר להתקפה צרפתית. לשם מיהר נלסון. בינתיים, המסע של הצרפתים יצא מצרפת למצרים. הכוח הצרפתי לא הפליג ישירות למצרים אלא כבש בדרכו את האי מלטה, ב-9 ביוני, ורק לאחר מכן הפליג למצרים. נלסון הגיע לאלכסנדריה ב-28 ביוני, מצא את הנמל ריק, והפליג משם למחרת; הצרפתים הגיעו לאלכסנדריה ביום שלאחר מכן. נפוליאון נחת בהצלחה באלכסנדריה, במצרים, ב-1 ביולי. ב - 21 ביולי התנגש הצבא הצרפתי עם כוחות הממלוכים, ליד קהיר, והביס אותם תבוסה מוחצת. דרכו של נפוליאון לכיבוש מצרים וארץ ישראל הייתה פתוחה (ראו עוד: מסע נפוליאון בארץ ישראל).

המשלחת של נפוליאון עגנה באלכסנדריה אבל הצי שלו, תחת פיקודו של בוריאס עגן במפרץ אבוקיר. נלסון חזר שוב למצרים וב-1 באוגוסט אחר הצהריים מצא הצי הבריטי, שכלל 14 ספינות קרב, את הצי הצרפתי, שהיו בו 15 ספינות עוגנים במפרץ.

ההכנות לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציים נפגשו ב-1 באוגוסט, קרוב לשעת שקיעת השמש. הצרפתים עגנו במפרץ אבוקיר במים רדודים, באזור שרטון, שעומקם פחות מ-14 מ'. השרטון שימש להגנה על החלק השמאלי של כלי השייט שהיה מופנה לכיוון דרום מערב של הנמל, בעוד צד ימין של כלי השייט היה מופנה לכיוון צפון מזרח ואל הים הפתוח. נלסון כבר השיג תהילה מרובה וברויאס, האדמירל הצרפתי, למד את טקטיקת המלחמה של נלסון בקרב כף סנט וינסנט בו שבר את קו הקרב. על כן, יצר ברויאס טור מחובר בין ספינותיו וניסה למנוע מהבריטים להפריד את הטור ולהביס חלק ממנו בפעולה לילית. ברויאס העריך שהקרב יתחיל בבוקר שלמחרת מכיוון שלא האמין שהבריטים יתסכנו בקרב לילי, במים רדודים שאינם מוכרים ולכן ההכנות לקרב החלו בנינוחות.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים הקרב על הנילוס. הספינות הבריטיות מסומנות באדום, והצרפתיות בכחול. עמדות זמניות מסומנות בכחול/אדום בהיר. על פי ספרו של ג'ון קיגן, Intelligence in war‏, 2003.

נלסון היה להוט לתקוף. הרוח הייתה לטובתו והיה לו בדיוק את הזמן הנחוץ להשלים את הטקטיקה המושלמת שלו שהייתה מאוד פשוטה וכללה שימוש בתחמושת תוך סיוע של כיוון הרוח. כאשר מיקומם של הצרפתים היה ברור לצי הבריטי, תומאס פולי, מפקדה של הספינה המובילה "Goliath" הבחין ברווח שנוצר בין הספינה הראשונה ובין החוף והעריך שהעוגנים עמוקים מספיק על מנת שיוכל לעבור מעליהם ללא סיכון. ה- "Goliath" נפרדה מהטור הבריטי וחמקה מסביב. ספינות נוספות שטו בעקבותיה והצרפתים הותקפו משני הצדדים. ספינה בריטית אחת (Culloden) עלתה על השרטון מיד בתחילת הקרב, אך שאר הספינות הצליחו לעבור והחלו בהטבעת הספינות הצרפתיות בזו אחר זו. הרוח באה מצפון, ולפיכך הסתייעו בה הספינות הבריטיות בקלות, ואילו הספינות הצרפתיות שהיו בסוף הטור לא היו יכולות לסייע לחברותיהן המותקפות.

ספינת הדגל הצרפתית, L'Orient בת 120 תותחים הותקפה ראשונה, על ידי הספינה הבריטית Bellerophon ולאחר מכן על ידי הספינות Alexander ו-Swiftsure. בשעה 21:00 ה-L'Orient כבר בערה לגמרי והקרב הופסק מכיוון שהספינות ניסו להרחיק את עצמן מהפיצוץ הצפוי.בסביבות השעה 22:00 כאשר האש הגיעה למחסן התחמושת, הספינה התפוצצה וחלקים בוערים ממנה כולל אנשי הצוות התעופפו למאות מטרים באוויר. רק כ- 100 מתוך 1000 אנשי הצוות של L'Orient שרדו על ידי שחייה הרחק מהספינה הבוערת. הקרב נמשך עד השעה 3:00 בבוקר ה - 2 באוגוסט, ולאחר הפסקה של כשעתיים החל מחדש, ונמשך עד השעה 14:00. רק ארבע ספינות צרפתיות נמלטו מהקרב, בהן 2 פריגטות; כל השאר נשרפו או נלכדו על ידי הבריטים.

הקרב ביסס את העליונות הימית הבריטית לכל תקופת מלחמות המהפכה הצרפתית. נלסון הוכיח בקרב זה את יכולתו לא רק לנצח את האויב, אלא גם להשמיד אותו; הוא זכה בתואר ברון הנילוס בעקבות הקרב, שהיווה תרומה חשובה לתהילתו הגוברת.

לאחר הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

החדשות על הניצחון אחרו להגיע לבריטניה. פניו של נלסון היו מועדות לאיטליה ואילו "Leander", הספינה בה היה שליחו של נלסון לבריטניה עם בשורת הניצחון, נלכדה לאחר קרב עז עם הספינה "Le Genereux" שהייתה אחת מן הספינות הצרפתיות שהצליחו לברוח.

נפוליאון, שכבר חזר עם צבאותיו, סיים את כיבושה של מצרים ופנה לכבוש את סוריה אבל המצב הפוליטי בפריז השתנה. הוא נטש את היחידה שלו ונסע לצרפת כדי לקחת אחריות על מהפכת השלטון ולהבטיח את מקומו כקונסול. ב- 2 בדצמבר 1804 הכתיר נפוליאון את עצמו כקיסר.

קרבות במלחמות הנפוליאוניות (מחולקים לפי הקואליציות האנטי-צרפתיות)
ראשונה שנייה שלישית
קרב נירווינדן | קרב כף סנט וינסנט קרב הפירמידות | קרב הנילוס | קרבות בארץ ישראל | קרבות איטליה | קרב קופנהגן | קרב ההונלידן | קרב מרנגו גרנד ארמה | קרב כף פיניסטרה | קרב טרפלגר | קרב אולם | קרב אוסטרליץ
רביעית חמישית שישית שביעית
קרב קופנהגן | קרב יינה-אאורשטד | קרב אילאו | קרב היילסברג | קרב פרידלנד קרב אבנסברג | קרב אספרן-אסלינג | קרב וגראם הפלישה לרוסיה | קרב בורודינו | קרב דרזדן | קרב סמולנסק | קרב ויטוריה | קרב לייפציג קרב ווטרלו