הסיפור שאינו נגמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הסיפור שאינו נגמר
Neverending Story - Hebrew Book Cover.jpg
עטיפת הספר בגרסה העברית
מחבר מיכאל אנדה
איורים רוזוויתה קואדפליג
שם בשפת המקור Die unendliche Geschichte
שפת המקור גרמנית
הוצאה בעברית הוצאת לדורי
שנת הוצאה 1979 (במקור)
תורגם לשפות

אנגלית (1983)

עברית (1984)
מספר עמודים 304 (גרסה עברית)
מסת"ב 3-522-12800-1
OCLC 7460007

הסיפור שאינו נגמרגרמנית: Die unendliche Geschichte; באנגלית: The Neverending Story) הוא סיפור פנטזיה שנכתב על ידי מיכאל אנדה ואויר על ידי רוזוויתה קואדפליג. הספר פורסם לראשונה בגרמנית ב-1979. התרגום הסטנדרטי לאנגלית פורסם לראשונה ב-1983, והספר תורגם לעברית על ידי חוה פלץ ושלומית קדם.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק א - הסיפור החיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הספר מתמקדת בילד, בסטיאן בלתאזר בוקס. בסטיאן הוא שמנמן, איננו מקובל מבחינה חברתית, ותלמיד גרוע שנשאר כיתה. בנוסף, מאז שנפטרה אמו הרגיש בסטיאן כי לאביו לא אכפת ממנו כלל.
בתחילת הספר גונב בסטיאן, מחנות ספרים קטנה, ספר עתיק בשם "הסיפור שאינו נגמר", משום שהוא חש, כקורא נלהב, שזה בדיוק הספר שהוא מחפש כל חייו. עלילתו של ספר זה עוסקת במסע להצלת פנטסיה, ארץ שבה מתקיימות כל הפנטזיות והאגדות האנושיות.

חלק א- הסיפור הפנימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור הפנימי בספר מתאר את מסעו של אטריו, בן שבט "ירוקי העור", להציל את פנטסיה מפני החידלון, או הלא כלום, המשתלט עליה ומפורר אותה. מצבה של פנטסיה קשור באופן הדוק לשלומה של הקיסרית הילדותית החולה אנושות, אולם איש אינו מבין על בוריו את טיב הקשר ואיש אינו יודע כיצד להבריא את הקיסרית ולהציל את פנטסיה. אטריו מקבל מהקיסרית קמיע בשם אורין שנראה כמו זוג נחשים אוחזים האחד בזנבו של השני. התאו, שאטריו היה אמור לצוד כמבחן לבגרותו אך לא הספיק משום שנקרא לחוש אל ארמון הקיסרית, מייעץ לו בחלום ללכת ליצור החי הזקן ביותר בפנטסיה - מורלה הישישה המופלגת המתגוררת באמצע ביצות העצב, שם הוא מאבד את סוסו האהוב. בביצות העצב מגלה לו מורלה, כי סיבת המחלה של הקיסרית היא הצורך הדחוף שלה בשם חדש, אולם היא אינה יודעת מי יכול לתת לה שם. היא ממליצה לו ללכת אל אויולאלה, באורקל הדרומי, אולם האורקל רחוק יותר משיכול אדם להגיע אפילו בעשרת אלפים ימי מסע.
מביצות העצב מגיע אטריו בטעות אל ההרים המתים, שם מחכה מפלצת בשם איגראמול, הנמצאת במהלך ציד קורבנה, דרקון מזל בשם פוכור, היא נמנעת מלפגוע באטריו הודות לאורין שהוא נושא ומגלה לו, בתמורה להבטחה לא לגלות לאיש, את סודה - הרעל של איגראמול ממית תוך שעה, אבל הוא מאפשר לנושא אותו לעבור בן-רגע לכל מקום בארץ פנטסיה. אטריו מסכים להיעקץ על ידה והוא עובר לאורקל הדרומי, שם הוא זוכה לטיפול מציל חיים מידי שני ננסים (אנגיווק ורעיתו אורגל) ומגלה שגם פוכור, דרקון המזל, הצליח להמלט מאיגראמול כי שמע אותה מגלה לאטריו את הסוד.
הננסים מטפלים בו עד הבראתו ואז מספרים לו, כי אויולאלה נמצאת מאחורי שלושה שערים מכושפים הנמצאים ליד ביתם.

  • השער הראשון - שער החידות הגדול, בשני קצוות השער יושבים שני ספינקסים הנותנים לאנשים מסוימים לעבור ולאחרים לא. איש אינו יודע את האלגוריתם שלהם, כלומר, על פי מה הם מחליטים את מי להעביר ואת מי להמית בכוח מבטם המשותף.
  • השער השני - שער המראה הקסומה, בה רואה אדם את האני הפנימי האמיתי שלו.
  • השער השלישי - שער אין-מפתח, את השער הזה ניתן לעבור רק אם אין חושבים על הצורך, או הרצון, בכך.

אטריו עובר את שלושת השערים (בשער השני הוא רואה את בסטיאן, דבר שתהיה לו חשיבות בהמשך העלילה) ומגיע לאויולאלה. זו האחרונה מגלה לו כי היחיד שיכול לתת שם לקיסרית הוא בן אנוש מחוץ לגבולות פנטסיה. בדיוק כשאטריו עוזב את אויולאלה מגיע לשם החידלון ומכלה אותה ואת שלושת השערים המובילים אליה.
אטריו עולה על גב פוכור ופונה לארץ האספסוף, שם נמצאים ארבעת ענקי הרוחות, המספרים לו שלפנטסיה אין גבולות, ולכן אין שום אפשרות לצאת אל מחוץ להם. במהלך הוויכוח בין ענקי השמים אטריו נופל מעל גבו של פוכור, טובע בים ומאבד את האורין. בנות הים מצילות אותו והוא מוצא את עצמו בודד על חוף שומם, ללא פוכור וללא אורין, שהדריכו עד אז בדרכו. בשיטוטים ללא מטרה הוא מגיע לעיר בשם "עיר השדים" ומגלה, כי החידלון כבר אוחז כמעט בכל ארץ פנטסיה, וכל תושבי עיר השדים נסחפים לקפוץ אליו בעל כורחם. השריד האחרון שהוא מוצא בעיר הוא וורוולף (אדם-זאב) כבול בשם גמורק, המספר לו מה קורה ליצורי פנטסיה שהחידלון אחז בהם - הם הופכים לשקרים בעולם האמיתי, שיוצרים עוד חידלון בפנטסיה, שיוצר עוד שקרים בעולם האמיתי, וחוזר חלילה, עד שפנטסיה תושמד והעולם האמיתי יהפוך לעולם מלא שקרים. גמורק מספר לו גם כי נשלח על מנת להרוג את "שליחה של הקיסרית הילדותית" ואטריו חושף בפניו כי הוא השליח. רגע לפני מותו מנסה גמורק למלא את שליחותו ומלתעותיו סוגרות על רגלו של אטריו, שנותר לבדו. בזכות אחיזת השיניים הוא ניצל ממשיכתו העזה של החידלון, עד שפוכור, מצויד באורין שהצליח למצוא בחפושיו הנואשים אחר אטריו, משחרר אותו במגע הקמיע משיני הזאב, חוטף אותו ברגע האחרון ממלתעות החידלון ומחזיר אותו אל מגדל השן, ארמונה של הקיסרית הילדותית.
אטריו פוגש את הקיסרית הילדותית המספרת לו, כי הילד שראה במראה - הוא המושיע, וכי הוא, אטריו, הביאו עימו במסעיו בבלי דעת. הם מחכים ביחד שהמושיע (בסטיאן, שכבר מתחיל להרהר בשלב זה באפשרות, שמדובר בו) יתן שם לקיסרית, אולם זה האחרון מכזיב. פנטסיה עומדת להיעלם בחידלון, וכצעד נואש אחרון מרדימה הקיסרית הילדותית את אטריו ויוצאת בעצמה למסע אל היחיד שיוכל להביא את המושיע - הזקן מן ההר הנודד - זקן הכותב את כל קורות פנטסיה. היא מבקשת ממנו לקרוא את כל סיפור פנטסיה, דבר המוביל לאחת משתי אפשרויות - רקורסיה אין סופית או שהמושיע יבוא וישבור את מעגל הקסמים. להפתעת בסטיאן, הסיפור מתחיל בגניבת הספר על ידי בסטיאן, ורק לאחר מכן מגיע להרפתקאותיו של אטריו.
בסטיאן מבין לבסוף, כי הוא המושיע הנכסף, אך חושש לנסות, שמא יתברר שטעות בידו ויהיה צפוי ללעג ולקלס כשיתייצב מול הקיסרית ואטריו. רק לאחר שהזקן חוזר על הסיפור כמה וכמה פעמים, נשבר בסטיאן וקורא לקיסרית הילדותית בשם החדש שהמציא - בת ירח.

חלק ב- הסיפורים מתאחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקו השני של הספר מספר את הרפתקאותיו של בסטיאן בתוך ממלכת פנטסיה. כאן זוכה בסטיאן להיות כל מה שאי פעם רצה להיות: חזק, יפה, אמיץ, מקובל. אך הוא מגלה ששני צדדים למטבע; לכמה מרצונותיו יש השלכות שליליות. בנוסף, עם כל משאלה שמתמלאת הוא שוכח עוד פרט מחייו הקודמים. לבסוף הוא שוכח אפילו את שמו וכמעט נתקע לעד בפנטסיה, שכן ניתן לצאת מפנטסיה רק דרך מי-החיים. אלה מסכימים להעבירו רק אם יסיים את כל סיפוריו שהתחיל בפנטסיה, אך הוא אינו מסוגל לכך. לבסוף, אטריו ופוכור מסכימים להשלימם במקומו.
ברגע האחרון מנסה בסטיאן להביא לאביו את מי החיים, למרות שנאמר לו כי אין אפשרות להוציא אותם מממלכת פנטסיה.

חלק ג- הסוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסטיאן חוזר לחיים האמיתיים, ומסתבר שהוא השתנה: הוא אמיץ יותר, בוגר יותר. הוא מגלה, שהצליח להביא לאביו את מי החיים.
כחלק מהשינוי שעבר עליו, מחליט בסטיאן לקחת אחריות ולהודות בפני בעל החנות על גניבת הספר. להפתעתו, מסביר לו בעל החנות כי הספר לא שייך לחנות אלא לממלכת פנטסיה, וכי אף הוא עצמו ביקר בממלכה.

נושא ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושא העיקרי בו מטפל הספר הוא כוחו של הדמיון והתלות ההדדית שבין קיומו של עולם הדמיון וקיומו של עולם המציאות.
נושא נוסף הוא חיפוש עצמי. מסעו של בסטיאן ברחבי פנטסיה הוא למעשה מסע בתוך עצמו, המהווה עבורו תהליך התבגרות שבסופו הארה. כמו בהאלכימאי, גם כאן מגלה הגיבור, בסופו של דבר, כי הכח לשנות את חייו טמון בו-עצמו.

הספר מציג מספר דמויות ייחודיות:

  • בסטיאן - ילד רגיל,הדמות הראשית בסיפור. - בשונה מרוב הסיפורים כאן הגיבור הוא דווקא ילד שמן, לא מקובל, גרוע בלימודים, מופנם, מסוג הילדים שנוהגים לעתים להציק להם ולכנות אותם בשמות גנאי. ההפך מ"הגיבור המצוי" שמכירים הילדים של היום לרוב. למרות זאת, מצליח גיבור כזה לעתים לכבוש את לב הקוראים. בסטיאן חי בעולם שהוא חצי מציאותי, חצי דמיוני - לכן התרשם בסטיאן במיוחד ממלכת פנטסיה. למרות היותו הדמות הראשית בסיפור, בחלקו הראשון של הסיפור, שהוא סיפור מסגרת, הוא מופיע פחות מהדמויות בממלכת פנטסיה עצמה.
  • פוכור - דרקון המזל - דרקון ידידותי בעל ראש של אריה (במהדורות המאוחרות בעברית נקרא "פאלקור", כמו בתרגום לאנגלית, ובשונה מהמקור הגרמני).
  • אטריו - לוחם משבט "ירוקי העור"/"אנשי העשב" (שבט שמאפייניו מבוססים על מאפייני השבטים האינדיאניים).
  • פיורקראכצארק - ענק שאוכל סלעים.
  • מורלה הצבה העתיקה - צבה ענקית בעלת סימפטומים של פיצול אישיות.
  • איגרמול - להקה של חרקים הפועלת וחושבת בגוף אחד.
  • קסאידה - מכשפה שכוחה הוא בשליטה בריקנות. היא שולטת בצבא ענקי ברזל שאינם אלא קליפות ריקות ומנסה להשיג שליטה בבסטיאן שהריקנות פושה בנפשו.

הסרטים וסדרות הטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטריאו רוכב על פוכור מעל ארץ פנטזיה בסרט הראשון

בנוסף לסרטים, הספר היה מקור השראה של שתי סדרות טלוויזיה. הסדרה המצוירת של שנת 1996 התמקדה סביב הרפתקאותיו הנוספות של באסטיאן בפנטסיה, הרפתקאות שלא היו מקבילות להתרחשויות בספר. הסדרה הלא מצוירת סיפרה מחדש את עלילת הרומן המקורי לאורכם של 13 פרקים.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]