צבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svgהמונח "צב" מפנה לכאן. לערך העוסק בערכים אחרים ששמם צב, ראו צב (פירושונים).
Information-silk.svgצבים
Emys marmorata
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: זאורופסידה
סדרה: צבים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Testudines
צב ים ממין Chelonia mydas
צב פלורידה סגיר
צב רך ממין Apalone ferox
צב המדבר Gopherus agassizii
צב האליגטור
צב יבשה באיי הגלאפגוס
צבים נאבקים, בספארי ברמת גן

צבים (שם מדעי: Testudines) הם סדרה של זוחלים דיאפסידים השייכים למחלקת זאורופסידה. הצבים חיים במים מתוקים, בים וביבשה. קיימים כ-250 מינים. גודלם נע מ-8 ס"מ עד שני מטרים. בעבר נחשבו לחלק מסדרת האנפסידה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה "צב" קיימת במספר שפות שמיות בנוסף לעברית, ביניהן הארמית והערבית. המילה מופיעה במקרא מספר פעמים. אחד המופעים הוא בספר ויקרא:

Cquote2.svg

וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו

Cquote3.svg
ויקרא יא', כט'

ייתכן כי במקור הפסוק מתייחס לחייה הדומה לחרדון ולא לחייה הנקראת כיום "צב"[1]. לכן, בעבר נעשה נסיון לקרוא ליצור זה (המוכר כיום כ"צב") בשם "שַלְחוּפַה" אך המונח לא קנה אחיזה בשיח העברי ואי לכך כיום נקראת חיה זו בשם "צב" כשהשם "שלחופה" הוא מילה נרדפת לה‏[2], אך מוכרת פחות.

מיון מדעי של צבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתלשלות אבולוציונית: מיתרניים > בעלי גולגולת > בעלי חוליות > בעלי סנפירים בשרניים > בעלי ארבע רגליים > בעלי שפיר עוברי > זאורופסידה > דיאפסידה > צבים

אנטומיה והתנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצבים שריון נוקשה על גבם וגחונם. שריון הגב ושריון הגחון מחוברים זה לזה כשבשריון מצויים פתחים לראש, לרגליים ולזנב. בעת סכנה, חלק מהצבים מסוגלים להכניס את ראשם ורגליהם לתוך השריון כדי להתגונן.

הזכר בעל שריון תחתון קעור וזנב ארוך יחסית לנקבה. הנקבה בעלת שריון תחתון שטוח וזנב קצר. ההבדל במבנה השריון התחתון מאפשר לצבים להזדווג ביציבות.

לסתות הצב מכוסות בחומר קרני קשה כדוגמת מקור עוף, ללא שיניים.

מזונם של הצבים הוא צמחי לרוב, עקב תנועתם האיטית, אך ישנם גם צבים הניזונים משבלולים, פגרי חרקים וחתיכות בשר [3]. צבי ים ניזונים בעיקר מאצות אך גם ממדוזות ואפילו מדגים [4].

רביית כל מיני הצבים נעשית ביבשה. הביצים מוטלות בגומחה שהנקבה חופרת בקרקע. נקבת הצב מכסה את הביצים בחול ועוזבת אותן. לאחר מספר שבועות בוקעים אבקועי הצבים מביציהם ומרביתם אינם שורדים את יומם הראשון בחייהם.

אריכות ימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הסכנות והטורפים, הצבים ידועים בתוחלת חייהם הארוכה. כמה מן המינים מאריכי חיים יותר מכל יצור אחר כמעט בממלכת בעלי החיים, לעתים אף עד מאות שנים. על פי מדור המדע של הניו יורק טיימס, איברי גופם אינם מזדקנים, בניגוד למרבית אם לא כל בעלי החיים האחרים. במרץ 2006 למשל, מת בגן החיות של קולקטה, הודו, צב ענק בן 250 שנה. מדענים טוענים שצבים למעשה לא מתים מזקנה, ובהיעדר מחלה או פציעה אין מגבלה לאורך חייהם האפשרי‏[5]. רק הלובסטרים ו"המדוזה בת האלמוות" Turritopsis nutricula, ואולי עוד סוג אחד או שניים של בעלי חיים נדירים מתחרים בצבים באורך חייהם הפוטנציאלי‏[6].

הצב בתרבות האנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]