מכשפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דימוי המכשפה הרוכבת על מטאטא בכתב יד צרפתי מ-1451
מכשפה זקנה בציור מ-1825 מציגה סטריאוטיפים ככובע מחודד וכיעור
מכשפה בציורו של ויליאם ווטרהאוס (1886) "ממעגל כשפים". המכשפה יפה ומסתורית ומבצעת פרקטיקות של כישוף כגון הכנת שיקוי, ציור מעגל על הארץ וטיפול בעורבים

מכשפה היא אישה העוסקת בכישוף. גם גברים עוסקים בכישוף, אך זה נחשב פחות נפוץ ופחות טמא - בספר שמות, למשל, נאמר "מְכַשֵּׁפָה, לֹא תְחַיֶּה". (שמות, כב, יז)

מכשפות בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערב, לעתים קרובות, היו המכשפות איום על השלטון והסמכויות המקומיות, הדתיות והמדעיות. מכשפות נרדפו והוצאו להורג על ידי סמכויות אלו. באנגליה במאה ה-15 נשים זקנות, חלשות או ביישניות נשרפו והועלו על המוקד, במה שנקרא ציד מכשפות. הכנסייה הקתולית בתקופת ימי הביניים רדפה אחרי נשים עצמאיות וחזקות, תוך האשמתן בכישוף. לנשים אדומות שיער היה סיכוי גבוה להיחשב כמכשפות. עד היום "ציד מכשפות" הוא ביטוי שמתאר האשמה חסרת בסיס, רדיפה ומשפט לא הוגן.

המכשפות ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איסורי כישוף ביהדות

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה אוסרת על כישוף, ואף גזרה דין מוות על העוסקים בו, כנאמר: "מכשפה לא תחיה" (שמות כב, יז). המפרשים מציינים כי "דיבר הכתוב בהווה", כלומר ננקטה לשון נקבה בהקשר זה (על אף שהציווי חל על גברים ונשים כאחד) מכיוון שרוב העוסקים בתחום היו נשים. ישנה עוד טענה נפוצה פחות ומקובלת פחות במגזר האורתודוקסי שהמחבר נקט בצורת רבים הנפוצה במקרא כגון דגה. טעמים שונים ניתנו לאיסור, ביניהם הרחקה מעבודה זרה (כגון אלילי אבן, עץ, אמונה בעצים, במזלות וכדומה) כן נחלקו הדעות בשאלה האם התורה אסרה על הכישוף מכיוון שהוא ממשי, או שמא בדיוק להפך - משום שאין בו ממש.

בספר שמואל נודע לקורא בעקיפין, דרך דבריה של בעלת האוב, על הרג מכשפות שנעשה בידי שאול המלך.

בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשנה במסכת סנהדרין (ו, ה) מזכירה את שמעון בן שטח שתלה שמונים נשים באשקלון ביום אחד; בניגוד לכלל האומר שאין תולים אישה שמתה בבית דין, ובניגוד לכלל שאין בית דין דן שני אנשים ביום אחד. דברים אלו נעשו כהוראת שעה.
בתלמוד הירושלמי[1] כתוב שאותן שמונים נשים היו מכשפות, ומסופר בצורה ארוכה על הרקע של הסיפור ועל דרך תפיסתן.

הגמרא במסכת סוטה מזכירה מכשפת יהודיה בשם יוחני בת רטיבי, אשר לפי הפרשנים, הייתה מעכבת לידות של נשים בעזרת כישופיה.‏[2]

תיאור חיצוני של המכשפה בפולקלור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שני סוגים שונים (ואף מנוגדים) של תיאורי המכשפות:

בחלק גדול מן האגדות מתוארות מכשפות כנשים זקנות לובשות שחורים, כשלראשן מצנפת מחודדת ובעלות מטאטא שעליו הן רוכבות. חלק מהמכשפות מתוארות כבעלות שיניים מרקיבות, שיער שחור מתולתל, אף עקום ולעתים קרובות מוארך, ופנים מקומטות. המכשפה מתוארת לרוב כקניבלית או כזקנה בודדה. מקום מגוריהן של המכשפות מתואר כבקתה עזובה ביער או בטירה אפלה. תיאור המכשפה בצורה כזאת נפוץ במיוחד במעשיות ובאגדות ממקור מזרח אירופי, וגם בחלק מהמקורות המרכז-אירופיים כגון סיפורי האחים גרים.

חוקרים מודרניים טוענים שתיאור זה של המכשפה כזקנה בודדה ללא משפחה מכוערת ומרושעת (גם אם חזקה ועצמאית), כניגוד לגיבורה שמצאה אהבה והתחתנה עם נסיך נועד לשכנע נשים להתחתן[דרוש מקור].

מתיאור זה נובע השימוש במלה "מכשפה" בלשון הדיבור ככינוי גנאי לאשה מכוערת ודוחה במיוחד.

לעומת זאת, קיים תיאור נגדי של מכשפה כאשה צעירה (או בעלת יכולת קסם לקיים נעורים נצחיים), יפהפייה ובעלת קסם ומשיכה מינית שגברים אינם מסוגלים לעמוד בפניה. שתי דמויות מפורסמות של מכשפות מסוג זה הן קירקה בה נפגש אודיסאוס במהלך נדודיו ומורגן לה פיי, אחותו של המלך ארתור שעמה קיים יחסים של גילוי עריות ומאוחר יותר הפכה (בחלק מהסיפורים) לאויבתו בנפש.

ישנן גם דמויות של מכשפות המחברות את שני הדימויים גם יחד - כלומר, בכוח הקסם עוברות מדמות צעירה ויפהפייה לזקנה ומכוערת ובחזרה. גם דמות כזאת מופיעה בסיפורי המלך ארתור, כאשר נתקל בה האביר סיר גאווין, אחד החשובים באבירי השולחן העגול.

מכשפות בתרבות המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות המודרנית מכשפות מופיעות לא אחת בספרים, סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה שונות בתפקידים שונים. המכשפות הן נשים חזקות וקנאיות המשתמשות ביכולותיהן הקסומות לטובתן שלהן בסרטי אולפני וולט דיסני, המבוססים בחלקם על מעשיות האחים גרים. מנגד הקוסם מארץ עוץ, הן בספר והן בעיבודים הקולנועים והטלוויזיונים השונים, מציג מכשפות רעות לצד מכשפות רוחשות טוב, המשתמשות בכשפיהן כדי לסייע לגיבורים להביס את הרעות.

לעתים המכשפות אף הפכו לגיבורות - כך בסדרות טלוויזיה כגון מכושפות, בה המכשפות נלחמות כנגד הרוע, או סברינה המכשפה הצעירה, בה המכשפות מנסות להשתלב בחברה האנושית ה"רגילה". כך גם בספרים - סדרת הארי פוטר מציגה עולם רווי מכשפים וקוסמים, חלקם מנצלים הכשפים לטוב ואחרים לרע, וסדרת עולם הדיסק עוסקת לא אחת בשאלה מתי מכשפה "טובה" הופכת ל"רעה". במחזור כישור הזמן מוטיב חוזר הוא נשים המשמשות כמרפאות בכפרים ונחשדות בכישוף, בדומה לציד המכשפות של עולמנו אנו.

בספרו הנודע של ויקטור הוגו, הגיבן מנוטרדאם (1831), נידונה איזמרלדה הצוענייה לגזר דין מוות, בעלייה על המוקד, על היותה מכשפה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חגיגה, פרק ב הלכה ב (דף יא עמוד א)
  2. ^ "אלמנה מכשפה היתה, וכשמגיע עת לידת אשה, הייתה עוצרת רחמה במכשפות ולאחר שמצטערת הרבה הייתה אומרת אלך ואבקש רחמים אולי תשמע תפלתי והולכת וסותרת כשפיה והולד יוצא. פעם אחת היה לה שכיר יום בביתה והיא הלכה לבית האשה היולדת, ושמע השכיר קול הכשפים מתקשקשין בכלי כמו שהולד מקשקש במעי האם ובא ופתח את מגופת הכלי והכשפים יצאו והוולד נולד, וידעו כי בעלת כשפים היא". רש"י, מסכת סוטה, כב', א'.