העיקרים של קוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

העיקרים של קוך הם ארבעה קריטריונים שנועדו לקבוע קשר סיבתי בין גורם מיקרוביאלי למחלה כלשהי או לשינוי מטבולי/פיזיולוגי אחר. העיקרים גובשו על ידי רוברט קוך ופרדריך לופלר בשנת 1884 ופורסמו על ידי קוך בשנת 1890. קוך עצמו השתמש בעיקרים להסביר את האטיולוגיה של גחלת, ושחפת.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 גובשה גרסה מולקולרית לעיקרים של קוך, לביסוס מידת הוויראליות של גנים מיקרוביאלים.‏‏[1]

העיקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. חובה על המיקרואורגניזם להימצא בכל האורגניזמים הסובלים מן המחלה, אך לא באורגניזמים בריאים.
  2. חובה לבודד את המיקרואורגניזם מתוך אורגניזם חולה ולגדלו בתרבית טהורה.
  3. על המיקרואורגניזם שגודל בתרבית לחולל את המחלה כאשר הוא מוצג לאורגניזם בריא.
  4. חובה לבודד את המיקרואורגניזם מתוך הנשא הניסיוני ולגלות שהוא זהה למיקרואורגניזם מחולל המחלה המקורי.

הסתייגויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיקר הראשון סויג כבר על ידי קוך עצמו לאחר שגילה נשאים של כולרה ללא תסמינים ולאחר מכן גם של טיפוס הבטן. לאחר מכן התגלה כי נשאים אסימפטומטיים (ללא תסמינים) הם תופעה נפוצה כמעט בכל מחלה מדבקת, כגון בנגיפים פוליו, הרפס, HIV והפטיטיס C. דוגמה ספציפית היא נגיף הפוליו שגורם לשיתוק רק בחלק קטן מן הנדבקים, אך הצלחתו של החיסון נגד הנגיף מוכיחה כי הוא אכן הסיבה למחלה.

העיקר השלישי מנוסח באופן בלתי מחייב כי קוך הראה שלא כל מי שנחשף לשחפת או כולרה נדבק במחלה. חוסר ההידבקות יכול לנבוע ממזל; ממערכת החיסון של הנחשף שדחתה בהצלחה את הפתוגן; מחסינות בעקבות חיסון או הידבקות קודמת; מחסינות גנטית כמו אצל החסינות למלריה אצל נשאי הגן לאנמיה חרמשית. בנוסף, לחלק מגורמי המחלה לא נמצאו חיות ניסוי מתאימות שיכולות לשמש כמודל למחלה.

העיקר השני אף הוא בעייתי במקרים בהם אין יכולת לבודד את המיקרואוגניזמים בתרבית טהורה, כמו החיידקים הגורמים לעגבת והחיידקים הגורמים לצרעת.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Falkow S (1988). "Molecular Koch's postulates applied to microbial pathogenicity". Rev. Infect. Dis. 10 (Suppl 2): S274–6. PMID 3055197.