עגבת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עגבת
Treponema pallidum.jpg
חיידקים גורמי עגבת
שם בלועזית Syphilis
ICD-10
(אנגלית)
A50-A53
ICD-9
(אנגלית)
090-097
DiseasesDB
(אנגלית)
29054
MedlinePlus
(אנגלית)
001327
eMedicine
(אנגלית)
med/2224  emerg/563  derm/413 
MeSH
(אנגלית)
D013587

עגבת, או בשמה הלועזי סיפיליס (Syphilis), היא מחלת מין הנגרמת על ידי חיידק מהמין Treponema pallidum במערכת Spirochaete. המחלה מועברת בראש ובראשונה על ידי יחסי מין, אך יכולה להיות מועברת גם באמצעות מגע עם דם. דרכים פחות נפוצות להידבקות הן על ידי מגע עם פצע מזוהם (רק כאשר מדובר במגע עם חולה שנמצא בשלב הראשון של המחלה ויש לו כיבי עגבת פתוחים), וכן מעבר מהאם לעובר ברחם (עגבת מולדת).

אחד הכינויים לעגבת הוא "החקיין הגדול", וזאת עקב הקושי שבזיהוי המחלה בשלביה המוקדמים והידמותה למחלות אחרות.

שמות המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום המחלה נקראת בלועזית "סיפיליס" על-שם גיבור סיפורו של הרופא האיטלקי ג'ירולמו פרקסטורו, "Syphilis sive Morbus Gallicus" משנת 1530. עלילתו מתארת את הרועה סיפילוס מהאי היספניולה שהעליב את האלים ולכן לקה בעגבת.

באיטליה נקראה המחלה בשם "המחלה הצרפתית", אולי משום שהעגבת תוארה לראשונה באיטליה עת שארל השמיני, מלך צרפת, כבש את נאפולי ב-1495. אנשי צבאו, שכירי חרב מארצות שונות באירופה, היו כנראה בין הנדבקים הראשונים במחלה, ועם שובם לבתיהם הם הפיצו את המחלה ברחבי אירופה.[1] שם זה היה נפוץ מאות שנים מאוחר יותר.[2]

במדינות אחרות היו לה שמות שונים: "המחלה האנגלית" – בצרפת, "המחלה הפורטוגלית" – ביפן, "המחלה הפולנית" – ברוסיה ו"המחלה הגרמנית" בפולין.[1]

אפידימיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 2003-2004 דווחו בארצות הברית 0.8 מקרים חדשים ל-100,000 אנשים. בעשור שבין 1990-2000 הייתה ירידה של 90% במקרי העגבת, אולם בין השנים 2000-2004 נרשמה עליה בשכיחות המחלה בקרב גברים.

המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיב על אצבע של חולה עגבת
Extragenital syphilitic chancre of the left index finger PHIL 4147 lores.jpg


השלב הראשון של המחלה מתחיל לאחר שהטריפונמה חודרת ואז מתחילה תקופת דגירה של כשלושה שבועות (10-90 ימים) בממוצע. בשלב הראשון ביטויה היחיד של המחלה הוא כיב (Chancre) דמוי מכתש שאינו כואב באזור הנגוע ובסמוך לו נפיחות קלה של בלוטות לימפה. הכיב נשאר בין שבוע ל-5 שבועות ואז לרוב מחלים ספונטנית. עם זאת לעתים הוא עשוי להשאר גם בשלב השני של המחלה. השלב הראשון קשה לזיהוי, כיוון שהכיב הטיפוסי עשוי להופיע במקום קשה לאיתור ויכולים להיות בו מיקרואורגניזמים אחרים מלבד הטרפונמה. הנוזל שבכיב מכיל את מחולל המחלה, ולפיכך כל מגע עם הנוזל עלול להדביק בעגבת.

הכיב עצמו נעלם תוך מספר שבועות.

השלב השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב הטיפוסי של העגבת הוא השלב הבקטריאמי ובו כמעט תמיד בבדיקות נוגדנים תהיה חיובית. בשלב זה באזור הנגוע העור והריריות מתחילים להיפגע, ומופיעים בהם תפרחת חיוורת או לחלופין שטפי דם קטנים. בנוסף לכך ישנה נפיחות בתאי לימפה, וכן יכולים להופיע אצל החולה חום, כאב ראש ותסמינים של הצטננות. במקרים יותר נדירים מופיעים אצל החולה דלקת קרום המוח, דלקת כבד או דלקת מפרקים.

השלב השני מופיע תוך שבועיים עד 6 חודשים (בממוצע 6 שבועות), לאחר שהנגע הראשוני נעלם. שלב זה נמשך לרוב מספר ימים (2-6 שבועות), ולאחריו המחלה נכנסת לשלב הלטנטי (החבוי) שלה, שבו היא יכולה לשהות שנים על גבי שנים, עד אשר היא עוברת לשלב השלישי.

השלב השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב השלישי של המחלה מופיע אצל כ-30% לערך מהחולים אשר אינם מטופלים. לשלב זה המחלה יכולה להיכנס אחרי שנה, עשר או אף חמישים שנה לאחר ההידבקות. שלב זה של המחלה מאופיין בפגיעה חמורה באיברי גוף רבים: באבי העורקים (אאורטיטיס סיפיליטי), במוח (אנצפליטיס סיפיליטי), בחוט השדרה, בעצמות, בעור, בריריות וכדומה. בשלב זה, בניגוד לשני השלבים הראשונים, החולה אינו מדבק.

כמו כן, סיבוך אפשרי של המחלה הוא עגבת עצבית (Neurosyphilis), שתסמיניה כוללים עיוורון, שיטיון, תגובות היפראקטיביות ועוד.

מקור המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש שלוש תאוריות שונות לגבי מקור המחלה.

  • התאוריה הפרה-קולומביאנית טוענת שהמחלה הייתה ידועה מזמנים קדומים, כבר היפוקרטס תיאר סימפטומים שלה ונתגלו עצמות אדם באירופה המתוארכים לתקופה שלפני מסעותיו של קולומבוס, של בני אדם שסבלו מסיפיליס. הן במנזר האוגוסטיני שבעיר האל באנגליה והן שלדים בפומפיי החשודים כי בעליהם סבלו מסיפיליס.
  • תאוריית החילוף הקולומביאני (מהמילה קולומבוס) מסתמכת על כך שהעגבת הופיעה לראשונה באירופה בסוף המאה ה-15, זמן לא רב לאחר שקולומבוס שב מאמריקה, לכן סוברים כי מלחיו נדבקו במחלה אחרי שקיימו יחסי מין עם ילידות.
  • התאוריה המשולבת, טוענת כי שתי הגרסאות נכונות. לפי תאוריה זו חיידקי הטרפונמה קרובים מבחינה גנטית לחיידקים הגורמים למחלה המדבקת Yaws, המועברת בהדבקה לא מינית. אלפרד קרוסבי, אבי התאוריה טוען כי המפגש האנושי בין ילידי דרום אמריקה לבין האירופאים הביא גם למיזוג בין החיידקים ויצר זן חדש ותוקפני יותר של חיידק הטרפונמה.

אבחון וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שהמחלה ידועה מאז 1495 וכבר ב-1497, פרסם הרופא האיטלקי ניקולאוס לאוניסנו (Leoniceno) את החיבור הראשון על מגפת "המחלה הצרפתית" (כנויה של העגבת באותה תקופה), וב-1530 השתמש לראשונה הרופא הוונציאני ג'ירולמו פרקסטורו במילה סיפליס לתיאור המחלה, הרי שלא ידע מה מקורה ואיך לטפל בה.

ב-1767 הסקוטי גו'ן הנטר (John Hunter) האמין שזיבה ועגבת נגרמו על ידי פתוגן יחיד, הוא עשה ניסוי על עצמו והדביק את עצמו בעגבת כדי לחקור את התפתחות המחלה, הוא דגל בטיפול באמצעות כספית וצריבה ומת כתוצאה מהמחלה.

ב-1838, הצרפתי פיליפ ריקורד (Philippe Ricord) הוכיח שהניסוי העצמי של ג'ון האנטר היה שגוי, ובכך הראה כי עגבת וזיבה הן לא אותה מחלה. עד למאה ה-20 לא נמצא טיפול יעיל למחלה, מלבד שימוש בכספית, שאמנם היה אפקטיבי נגד החיידק, אולם היה בעל חסרון גדול: הכספית גם הייתה רעילה עבור החולה עצמו.

בראשית המאה ה-20 ניסו להשתמש כנגד העגבת בחומר הכימי המבוסס על ארסן - "סלווארסן", וכן הדבקת החולה במלריה, על-מנת שחום גופו הגבוה יהרוג את חיידקי הטרפונמה.

הרופא הגרמני אוגוסט פון וסרמן פיתח ב-1910 תבחין סרולוגי לאבחן עגבת, בדיקות מדגמיות שנערכו עם התבחין הראו כי קרוב ל-10% מהאוכלוסייה העירונית במרכז ומערב אירופה נשאו את החיידק.

בשנות ה-40 של המאה ה-20 הוכנס לשימוש נרחב הפניצילין שהביא למתן מרפא למחלת העגבת. גם כיום, התרופה העיקרית נגד עגבת היא פניצילין, שחיידקי הטרפונמה מאוד רגישים אליו ולא פיתחו נגדו עמידות במרוצת השנים. כאשר החולה רגיש לפניצילין משתמשים בתרופות אנטיביוטיות אחרות, בהן אריתרומיצין או בנגזרות של טטרציקלין.

עגבת והיריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל אין מחלת העגבת נפוצה במיוחד בקרב נשים. יחד עם זאת, עגבת פעילה אצל אישה הרה עלולה לגרום לפגיעות חמורות בעובר, ואף למוות תוך רחמי, או למוות של היילוד מיד לאחר הלידה (אצל כ-40% מכלל העוברים שנדבקים).

במהלך ההיריון עלולה העגבת לעבור מאם נגועה לעובר. דם נגוע בחיידק העגבת יכול לעבור אל העובר דרך השליה שאחראית להזנת העובר. עגבת המועברת לעובר מכונה 'עגבת מולדת'. לרוב היילודים הנולדים עם עגבת אין סימפטומים של המחלה. הסימפטומים מופיעים אצל רובם בגיל 3 חודשים ואצל חלק מהתינוקות לא יופיעו עד גיל שנתיים.

הבדיקה לעגבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת חשיבות רבה לאבחון עגבת אצל נשים הרות, כדי שניתן יהיה לטפל במחלה של האם כבר במהלך ההיריון, ובעובר, מיד לאחר הלידה.

הבדיקה לאיתור עגבת נקראת VDRL‏ (Venereal Disease Research Laboratory). זו בדיקת דם שמבוצעת מיד בתחילת ההיריון, או לפני הכניסה להיריון. תוצאה שלילית משמעותה כי האישה לא נדבקה בעגבת ואינה חולה במחלה. בדיקה זו תבוצע בפני עצמה, או כחלק ממכלול בדיקות ה-TORCH.

תשובה חיובית בבדיקה תחייב המשך ברור, מאחר שלעתים, למרבה הצער והקושי, מדובר בתשובה שגויה (false positive). במקרים אלו תופנה האישה לביצוע בדיקות נוספות, על מנת לאשר או לשלול את האבחנה.

הדבקה עוברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שחיידקי העגבת עוברים את השליה, תיתכן הדבקה של העובר בכל שלב של ההיריון. במקרה של הדבקה חדשה של האם במהלך ההיריון, וללא טיפול מתאים, הסיכון להדבקת העובר הוא כ- 75-95%. בעקבות הדבקה קודמת (מעל שנתיים) שאינה מטופלת, הסיכון להדבקת העובר הוא כ-35%.

החל מהחודש הרביעי להיריון ניתן לאבחן הדבקה עוברית בעגבת. קיימת חשיבות עליונה לקבלת טיפול מתאים על ידי האישה ההרה, לפני השבוע ה- 16 להריון, על מנת למנוע כל נזק אפשרי לעובר.

במהלך ההיריון, ניתנת עגבת לטיפול יעיל ולרפוי באמצעות מתן תרופות אנטיביוטיות ממשפחת הפניצילין. ללא טיפול מתאים, כ- 40% מהעוברים שנדבקו ימותו מוות תוך רחמי. יתר על כן, יילוד שנדבק במחלה במהלך ההיריון עלול להיוולד ללא כל סימפטום אופייני, אולם ללא טיפול מתאים ומיידי לאחר הלידה, יפתח התינוק בעיות בריאותיות חמורות תוך מספר שבועות שעלולות לכלול פיגור התפתחותי, חירשות, עיוותים בעצמות, פרכוסים ואף מוות.‏[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. CURRENT Diagnosis & Treatment Obstetrics & Gynecology, 10e

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 העגבת וההיסטוריה שלה, ד"ר שרגא וקסלר, אתר שער, נצפה ב-8/2014
  2. ^ משה דוד ואלי מכנה את העגבת "חולי צרפתי"; ראו S:משה דוד ואלי על משלי ז טז.
  3. ^ עגבת והריון באתר מכבי שירותי בריאות

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.