צרעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הערך מתייחס אל הצרעת המוזכרת בתנ"ך והצרעת המודרנית כאותה מחלה, בעוד אין כל הוכחה לכך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
צרעת
Leprosy.jpg
אדם חולה צרעת בן 24
שם בלועזית Leprosy
Hansen's disease
ICD-10
(אנגלית)
A30
ICD-9
(אנגלית)
030
OMIM
(אנגלית)
246300
DiseasesDB
(אנגלית)
8478
MedlinePlus
(אנגלית)
001347
eMedicine
(אנגלית)
med/1281  derm/223  neuro/187 
MeSH
(אנגלית)
D007918

צרעת, הידועה גם בשם מחלת הנסן, היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי החיידק ממין ‏Mycobacterium leprae ויכולה להוביל לעיוותים בגוף ועל העור. המחלה קרויה על שם החוקר הנורבגי גרהארד ארמור הנסן (Hansen), שבשנת 1873 זיהה את החיידק הגורם למחלה, המופיע בריכוזים גבוהים מאוד בפצעי הצרעת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעמון מצורעים מימי הביניים (דנמרק)

בימי קדם הייתה צרעת שם משותף למספר מחלות, כמעט כמו דבר, והתייחסה בדרך כלל למחלות עור שונות: מחלות מין, שחפת, פסוריאזיס, אקזמה, וגם מחלת הצרעת. פירוש המילה "צרעת" בעברית הוא פריחה על העור. צרעת היא אחת המחלות המעניינות ביותר מנקודת מבט היסטורית, ונטלה חלק משמעותי בתולדות האדם, העסיקה רבות את דמיונו ובאה לידי ביטוי רב באמנות. המילה "צרעת" ו"מצורע" מרתיעה רבים עד עצם היום הזה. במצרים, לאורך אלפי שנים, היו מקרי תחלואה בצרעת. הצרעת נזכרת בספר ויקרא, ובפרשת מצורע ניתן לקרוא בפירוט על היחס המקראי לחולים במחלה.

תולדות מחלת הצרעת מתועדים מזה אלפי שנים אף במזרח, בהודו (שם נקראה קוסטה) ובסין. קיים אף תיעוד של מחלה בפרס עוד משנת 500 לפנה"ס. מחלת הצרעת הגיעה מהמזרח ליוון, ובכתבי היפוקרטס היא נקראת לאוקה, אלא שלא ניתן לדעת בוודאות אם כל אותן מחלות שנקראו "צרעת" אכן היו המחלה שאנו מכירים היום. ביוון הוקמו מקומות מקלט מקודשים לחולי הצרעת, מעין מושבת מצורעים שבראשה עמד כהן דת. בימי האימפריה הרומית הגיעה מחלת הצרעת לרומא עם חיילים ששבו מהמזרח, ומשם התפשטה לשאר חלקי אירופה. במאות השביעית והשמינית קיימים כבר דיווחים רבים על מקרי צרעת במדינות דרום אירופה ובמקומות רבים נחקקו חוקים מיוחדים ביחס לחולים במחלה.

המחלה התפשטה במדינות צפון אירופה החל מהמאה האחת-עשרה, כאשר צלבנים ועולי רגל שבו מהמזרח כשהם נגועים במחלה. בשנת 1200 נספרו בצרפת לבדה 2,000 מוסדות לטיפול בחולי צרעת, ובכל המדינות הנוצריות היו מעל 19,000 מוסדות כאלה, ששכנו לרוב מחוץ לתחומי הערים. מצורעים נודו באופן גורף מהקהילה וזאת בטקסים דתיים שמשמעותם הייתה למעשה הכרזת מוות חברתי למצורע. על מצורעים נאסר להינשא, הם צוו ללבוש בגדים מזהים מיוחדים, במקומות רבים חויבו מצורעים להזהיר אחרים מפני בואם על ידי שימוש בפעמון או ברעשן שכונה "הרעשן של לזרוס". בשנת 1313 רצה פיליפ הרביעי ("הנאה") לשרוף את כל המצורעים שבצרפת, אולם צעד קיצוני זה נאסר עליו על ידי הכנסייה. לזרוס, שסופר עליו כי שכב ליד דלתו של עשיר שהיה מכוסה פצעים שכלבים ליקקו, הפך לפטרונם של המצורעים.

בית החולים הראשון למצורעים הוקם בשלון (Chalons) בשנת 580. בוונציה הוקם בית חולים למצורעים על האי סן לזרו ובפריז נפתח במאה ה-12 בית חולים למצורעים סנט לזרה. בבריטניה הוקדשו בדרך כלל בתי החולים למצורעים לקדוש סנט ג'ורג'. הצרעת הייתה נפוצה מאוד באירופה לקראת סוף ימי הביניים, ובשבדיה, לדוגמה, היו עשרים בתי חולים למצורעים בסוף ימי הביניים. מאז תום ימי הביניים הייתה ירידה הדרגתית במספר מקרי הצרעת באירופה, ירידה הממשיכה עד ימינו. כך, לדוגמה, באמצע המאה התשע-עשרה היו בנורבגיה 2,858 מצורעים, באמצע המאה העשרים נותרו בה שבעה מצורעים בלבד. באסיה, לעומת זאת, המחלה עדיין נפוצה. כך, באמצע המאה העשרים הייתה הערכה כי בהודו לבדה יש כמיליון חולי צרעת. קיימים מקרי צרעת רבים אף בסין, בקוריאה, ביפן, במיאנמר ובמדינות אחרת. באמצע המאה העשרים היו כ-1.6 מיליון חולי צרעת באפריקה עם ריכוזים גדולים בניגריה ובאתיופיה. בצפון אמריקה, שם לא היה חיסון טבעי לצרעת בקרב אוכלוסיית הילידים, היו באמצע המאה העשרים כ-1,500 חולי צרעת. ההערכה היא כי מהגרים מצפון אירופה הביאו את המחלה לצפון אמריקה. במאה העשרים הייתה המחלה נפוצה מאוד בדרום אמריקה וכנראה הובאה לשם על ידי עבדים אפריקאים. המחלה הגיעה גם ליבשת אוסטרליה, כנראה על ידי פועלים סינים שבאו לעבוד במכרות הזהב ביבשת. ההערכה באמצע המאה העשרים הייתה כי ישנם כ-5–10 מיליון מקרי צרעת בעולם.

אף בירושלים הייתה קיימת שכונת מצורעים סמוך לרובע היהודי (במקום בו עומד כיום מגרש החניה של הרובע היהודי), ובסוף המאה ה-19 הוקם בית החולים הנסן כבית חולים לחולי צרעת. בית החולים ששכן בבניין בשכונת טלביה ליד תיאטרון ירושלים נסגר בשנים האחרונות עקב מיעוט חולים.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Mycobacterium leprae חיידק מחלת הנסן, בצביעה מיקרוסקופית בשיטת זיל-נילסן

מחלת הצרעת נחשבה כמחלה חשוכת-מרפא לאורך ההיסטוריה. החל משנת 1946 טופלו חולי הצרעת בתרופה דפסון (Dapsone), אולם המינון התרופתי היה חייב להילקח לאורך חודשים ולעתים שנים, דבר שהיקשה מאוד על החולים. בשנות השישים פותחו תרופות חדשות לטיפול במחלה, קלופזימין (clofazimine) וריפמפין (rifampin), בחברת התרופות נוברטיס (Novartis). ריפמפין הוכחה כתרופה יעילה במיוחד למחלה. בשנת 1982 הושגה פריצת דרך נוספת בטיפול במחלה כאשר הוצג, במחקר שפורסם על ידי החוקר שנטרם יוולקר (Shantaram Yawalkar), "קוקטייל" תרופות לטיפול במחלה - צירוף של התרופות דפסון וריפמפין.

לרוב החולים במחלה בצורתה הקלה, די בטיפול תרופתי לאורך שישה חודשים להשגת מרפא. הטיפול במקרים הקשים ביותר אורך כשנתיים. אלה המטופלים תרופתית בטרם הופיעו תסמינים גופניים של המחלה, לא יסבלו מנכות כלשהי. לאלה הסובלים מהתופעות המגבילות הנגרמות מהצטברות רעלני חיידקים מתים בגוף, ישנו טיפול סטרואידי המקל על התסמינים.

הכחדת מחלת הנסן מהעולם היא אתגר שבפניו ניצבים מספר מכשולים: הצורך להגיע לאוכלוסיות שעדיין אינן מקבלות את קוקטייל התרופות למחלה, שיפור באמצעי אבחון המחלה, הבאת חולים במחלה לשירותי בריאות ברמה מתאימה ובמחיר נמוך, וכן שינוי דעת הקהל והסרת חסמים תרבותיים (טאבו) ארוכי-שנים כלפי מחלה שחוליה נחשבים ל"מזוהמים", מוחרמים ומקוללים. חולים המתגוררים בקהילות שבהן קיים יחס מפלה לחולים במחלה, גורם להם להסתיר את מחלתם ובכך נמנע איתורם והטיפול בהם. מאז 1995 מספק ארגון הבריאות העולמי (WHO) את קוקטייל התרופות לטיפול במחלה לכל המדינות שבהן קיימים מקרי צרעת. בדצמבר 2005, נחתם הסכם בין ארגון הבריאות העולמי לבין חברת התרופות נוברטיס, ולפיו החברה תספק את הקוקטייל חינם לפחות עד סוף 2010.

היבטים קליניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלת הנסן - נגעי עור על הירך

מחלת הנסן מתפתחת באופן איטי ביותר בגוף, תקופת ה"דגירה" של החיידק בגוף היא בדרך כלל חמש שנים, אולם יכולה לארוך אף עשרים שנה. מחלה זיהומית כרונית זו פוגעת בדרך כלל בעור, בקצות העצבים ובקרומים הריריים בגוף, אולם יש לה מגוון רחב של ביטויים בגוף. חולי צרעת מסווגים לשני סוגים צרעת טוברקולואידית (שחפתית) (tuberculoid leprosy) או צרעת לפרומטוזואית (lepromatous leprosy). צרעת שחפתית היא קלה יותר ומאופיינת בנגע עור בעל צבע שונה, בודד או בודדים. צרעת לפרומטוזואית מאופיינת בנגעי עור מפושטים, תפיחות בעור, קילופי עור, התעבות העור ומעורבות של רירית האף, הגורמים לסתימת האף ולדימומים. בניגוד לאמונה עממית מקובלת, מחלת הנסן אינה גורמת לריקבון הבשר, אולם, עקב ניסיונות הגוף להילחם בחיידק, קיימות בגוף החולה תופעות זיהומיות הגורמות לעיוותים בגוף.

דרכי הדבקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף היום אין כל מידע ודאי באשר לדרך שבה מחלת הנסן עוברת מאדם לאדם. רוב החוקרים מאמינים כי החיידק מדביק בדרך של תרסיס הנפלט מדרכי הנשימה (בשיעול או התעטשות). עובדה אחת ידועה באשר להדבקה, שיעור ההדבקה נמוך מאד. כ-95% מן האוכלוסייה מחוסנים באופן טבעי כנגד חיידק המחלה.

שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבד מבני אדם, אף חיות אחרות חשופות לחיידק המחלה, ביניהן, ארמדילו, קופים, ארנבות ועכברים. בהתאם לנתונים עדכניים שפרסם ארגון הבריאות העולמי, בין השנים 2003 ל-2004 הייתה ירידה של 21% (107,000 מקרים) במקרי המחלה שאובחנו בעולם. זוהי ירידה עקבית בשלוש השנים האחרונות. בשנת 2004 אובחנו 407,791 מקרי מחלה חדשים בעולם. בשנת 1999 אובחנו 640,000 מקרים, מתוכם 108 מקרים בארצות הברית. בשנת 2000 פרסם ארגון הבריאות העולמי רשימה של 91 מדינות בהן קיימים מקרים של מחלת הנסן, 70% מחולי המחלה היו בהודו, מיאנמר, ונפאל. ההערכה היא כי היום (השנים הראשונות של המאה העשרים ואחת) יש בין מיליון לשני מיליון איש הסובלים נכויות עקב המחלה. אולם חולים שקיבלו טיפול תרופתי יעיל, אינם נושאים עוד את החיידק.

קבוצות סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקבוצת הסיכון להידבקות במחלה נמנים אלה הבאים במגע עם חולים שאינם מטופלים, שבהם מחלה פעילה, מסוג צרעת לפרומטוזואית, ואנשים החיים במדינות שבהן שכיחות המחלה גבוהה ביותר. מחקרים הצביעו על נטייה גנטית להידבק במחלה.

מושבת מצורעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מושבת מצורעים

בהודו ובפיליפינים קיימות מושבות מצורעים עד ימינו אלה. ארגונים הומניטריים במערב שולחים באופן קבוע חבילות סיוע למושבות מצורעים אלה, בהן אף תחבושות מיוחדות, עשויות כותנה, לחבישת פצעיהם. בשנת 2001 התפרסמה מושבת מצורעים ביפן, כאשר בית משפט מחוזי קבע כי ממשלת יפן לא התייחסה כראוי לחולים אלה והוענקו להם פיצויים.

אישים ידועים שחלו במחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בטי מרטין, "בית המנודים"

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.