גחלת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "אנתרקס" מפנה לכאן. לערך העוסק בלהקה, ראו אנתרקס (להקה).
גחלת
AnthraxBacteria.jpg
חיידקי גחלת
שם בלועזית Anthrax
ICD-10
(אנגלית)
A22.minor
ICD-9
(אנגלית)
022
OMIM
(אנגלית)
606410 608041
DiseasesDB
(אנגלית)
1203
MedlinePlus
(אנגלית)
001325
eMedicine
(אנגלית)
med/148 
MeSH
(אנגלית)
D000881

גַּ‏‏חֶ‏לֶ‏ת (אנתרקס, Anthrax) היא מחלה זיהומית חריפה הפוגעת באדם ובבעלי חיים ומשמשת גם כנשק ביולוגי במלחמה. חקר הגורמים למחלה השפיע על התפתחות המיקרוביולוגיה והאימונולוגיה המודרניות. מקור השם "אנתרקס" במילה היוונית Anthrakis, שפירושה "פחם". השם מתאר את הנגע העורי השחור המופיע אצל חולה הגחלת. חיידקי הגחלת יוצרים נבגים, ואלו אחראים להתפתחות המחלה. בקרב בעלי החיים, פגיעים במיוחד אוכלי העשב, הנחשפים לנבגים העמידים בקרקע.

צורות המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגחלת מתגלמת בשלושה אופנים: כמחלה עורית, כמחלה נשימתית וכמחלת מעי. בני אדם הבאים במגע עם פגרי בעלי חיים נגועים מצויים בסיכון גבוה לפתח את המחלה העורית. במאה ה-19 זוהתה גחלת של דרכי הנשימה בקרב עובדי מנפטות שעיבדו צמר כבשים ואלפקות שהיו נגועות במחלה. גחלת המעי נדירה ומתפתחת בעקבות אכילת בשר מזוהם שלא בושל דיו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הסבורים כי החמישית והשישית שבמכות מצרים (שמובא בסיפורי המקרא) היו התפרצויות גחלת: בתחילה נפגעו בעלי חיים ולאחר מכן הופיע הנגע אצל האדם. הגחלת ממיתה ברבבות ולמגפות שהיא גורמת יש גם פן כלכלי: במאה ה-17 גרמה התפרצות גחלת לתמותה של 60,000 פרות באירופה, ובשנת 1945 מתו כתוצאה ממנה מיליון כבשים באיראן.

בשנת 1876 קישר רוברט קוך את מחלת הגחלת העורית לחיידק בצילוס אנתרסיס (Bacillus anthracis), מתג גרם חיובי אארובי. בשנת 1881, כשיצר לואי פסטר את החיסון החי הראשון כנגד גורם זיהומי, היה זה כנגד חיידק הגחלת.

בשנת 1937 פיתחה יפן את הגחלת כנשק ביולוגי וניסתה אותו על בני אדם.

בשנות הארבעים, ביצעה בריטניה ניסויים בגחלת כנשק ביולוגי על האי גריניארד. האי טוהר רק ב-1990.

שנים לאחר מלחמת המפרץ הודה המשטר העיראקי בפיתוח החיידק כנשק ביולוגי.

בשנת 1993, בפיגוע של קבוצת טרור יפנית בשם אום שינריקיו, פוזר באוויר העיר קמיידו הסמוכה לטוקיו תרסיס המכיל חיידקי גחלת בלתי אלימים.

בנובמבר 2001 חלו 22 אמריקאים בגחלת עורית לאחר שנחשפו לאבקה שהופצה במעטפות דואר אטומות. חמישה מהם נפטרו לבסוף כתוצאה מהחשיפה לחיידק. לאחר חקירה של ה-FBI, אשר ארכה 7 שנים, נראה שהפרשה באה אל סופה בסוף יולי 2007, כאשר על-פי דיווחים רשמיים של הסוכנות, היא התכוונה לעצור מדען שעסק בחקר האנתרקס בחשד להפצת אותן המעטפות. צוין גם כי בתחילת החקירה של הפרשה, אף נעזרה הסוכנות בשרותיו של אותו אדם. המדען החשוד התאבד קודם להגעת הסוכנים אליו, ככל הנראה לאחר שנודע לו, כי הטבעת מתהדקת סביבו‏‏[1]. המניע לשליחת אותן מעטפות ובהן האבקה הנושאת את החיידק, נותר בגדר תעלומה‏‏[2]. בפברואר 2010 הודיע ה-FBI כי הוא סוגר את תיק החקירה בנושא זה. בהודעה שיצאה על כך מה-FBI נמסר כי באופן סופי היא מייחסת את שליחת המעטפות לאותו מדען שהתאבד כאשר התכוונו לעוצרו.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מתקפת האנתרקס

אקולוגיה ואפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבגי חיידק הגחלת עמידים מאוד ושורדים שנים באדמה או בתוצרי חיות מזוהמים. נבגים חיים בעלי פוטנציאל זיהומי שרדו 60 שנות אחסון בטמפרטורת החדר. למרות עמידות זו ניתן לטהר אזור מזוהם באמצעות פורמלין, טמפרטורה גבוהה, קרינה אולטרה סגולה, פראוקסיד (מי חמצן) וכלור.

בעולם מדווחים בכל שנה כאלף מקרי גחלת עורית בבני אדם, וכ-20 אלף עד 100 אלף מקרים בשנה בבעלי חיים. המחלה שכיחה באסיה, באפריקה, באירופה ובאמריקה הדרומית. בארצות המערב קיימת ירידה במספר בני האדם הנפגעים. בישראל דווחו מקרים בודדים של הופעה בבקר. ההתפרצות הגדולה האחרונה ארעה בזימבבואה בשנים 1978 עד 1980 ונפגעו בה 9,445 חולים, מהם 140 נפטרו. רובם סבלו מגחלת עורית ורק שמונה חלו בגחלת נשימתית.

פתופיזיולוגיה ורעלנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיהום, ובעקבותיו המחלה, מתחילים לאחר חדירת הנבגים דרך העור או דרך ריריות מערכת הנשימה ומערכת העיכול. לחיידק שלושה גורמי אלימות עיקריים: קופסית ושני רעלנים. גורמים המהווים את הבסיס הפעיל של הרעלנים הם הגורם הממית וגורם הבצקת; אלו נקשרים לנשא טרנס-ממברנלי (חלבון המעביר חומרים מצידה האחד של ממברנת התא לצידה האחר) ובעזרתו חודרים לתוך התאים, בתהליך הקרוי "טרנסלוקציה". הנשא קרוי "אנטיגן מגן", ושילובו עם הגורמים השונים יוצר את הרעלנים. הרעלן הממית פועל על כל התאים ובעיקר על המאקרופאגים. רעלן הבצקת גורם לבצקת (הצפה של רקמות ואיברים בנוזלים) ופוגע בתפקוד הנויטרופילים וייתכן שגם במאקרופאגים.

בגחלת נשימתית נכלאים נבגים בעומק אונות הריאה ונבלעים על ידי מאקרופאגים הנעים אל קשרי הלימפה, שבהם נובטים הנבגים. משם הם פולשים לזרם הדם וגורמים לאלח דם, לדלקת דמית של קרומי המוח, לאי ספיקה נשימתית קשה ולמוות. סכנת חיים נגרמת מחשיפה נשימתית ל-8,000-50,000 נבגים, וזו מתרחשת לרוב בעת טיפול בצמר נגוע ובעיבודו. מחקרים רבים הראו כי אין השפעה כתוצאה מחשיפה, אפילו ארוכה, לכמות מעטה של נבגים‏‏[3].

קליניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גחלת עורית מתפתחת בעקבות חדירת כמות קטנה של נבגים דרך חתך או שריטה בעור. הדגירה נמשכת 5-2 ימים עד להיווצרות הרעלנים. פפולה במקום החתך הופכת לשלפוחית המכילה חיידקים. כשמשתנה צבעה לשחור היא פוקעת ונוצר נגע שחור שבקרבתו שלפוחיות משניות ובצקות. לאחר 3-2 שבועות הנגע מתקלף ונושר. ללא טיפול עלול להתפשט הזיהום לקשרי הלימפה, אולם מתן אנטיביוטיקה מקטין את התמותה ל-1%. אין דיווחים על הדבקה מאדם לאדם אך לא ניתן לשלול את האפשרות שהמחלה תועבר במגע ישיר עם נגע המכיל חיידקים.

גחלת נשימתית אינה מדבקת ומהווה פחות מ-5% מכלל התחלואה בבני אדם. מחלת גחלת מצורה זו מתחלקת לשני שלבים: השלב הראשון דומה בסימניו לזיהום נשימתי ממקור נגיפי – חום לא גבוה, חולשה, כאבי שרירים, שיעול ללא ליחה ולעתים לחץ קל בחזה. לאחר 4-1 ימים באה הקלה בסימנים ובשלב השני מופיעה מצוקה נשימתית קשה, הזעה מרובה ותשישות. תיתכן בצקת חזה וצוואר. שלב זה נמשך יומיים. לעתים מתפתח כשל רב-מערכתי המסתיים במות החולה. דלקת קרום המוח פורצת ב-50% מהמקרים, בהם ייתכנו אובדן הכרה ופרכוסים. שיעור התמותה מוערך ב-95%.

גחלת המעי היא מחלה נדירה ביותר. לאחר 5-2 ימים מיום אכילת הבשר המזוהם מופיעים בחילה, הקאה, כאב בטן וחום, וכן שלשול דמי ורעלת. המחלה מתאפיינת בהקאות דמיות ובשלשולים רבים. שיעור התמותה עומד על כ-50%. ייתכן מצב בו גחלת נשימתית וגחלת מעי תוקפות יחד (סביר במקרים של הידבקות מנבגים רבים, במלחמה ביולוגית, למשל).

מניעת המחלה לאחר חשיפה וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם לאחר חשיפה למספר רב של נבגים ניתן למנוע את התפתחות המחלה באמצעות מתן טיפול אנטיביוטי. עיתוי תחילת הטיפול המומלץ הוא 24 השעות הראשונות מהחשיפה הנשימתית. הצורך בסעד מהיר נובע מתקופת הדגירה הקצרה.

הטיפול בגחלת עורית – ההדבקה העורית נחשבת לקלה בדרך כלל, ואחוזי ההבראה ממנה גבוהים גם ללא טיפול אנטיביוטי. מאחר שקיימת סכנה להתפשטות המחלה למערכת הדם ולעצבים, הטיפול חשוב בכל אופן: פניצילין במתן פומי במקרה הקל, ופניצילין במתן ורידי במינון גבוה במחלה המתקדמת. במקרים של זנים העמידים לפניצילין דווח על טיפול מוצלח בטטראציקלינים. מריחת משחות אנטיביוטיות על הנגע אינה עוזרת להבראתו, אולם מומלצת רחיצתו במים ובסבון.

הטיפול בגחלת נשימתית – מומלצת נתינת אנטיביוטיקה מקבוצת הפניצילין לכל חולה עם חום החשוד כחולה גחלת; הטיפול יופסק רק עם שלילת המחלה. באירוע רב-נפגעים מומלץ מתן פומי, באירוע מוגבל מומלץ טיפול תוך-ורידי. בחשיפה למנה גבוהה ביותר או במחלה משתוללת יש להוסיף אנטיביוטיקה נוספת לטיפול.

בשנת 2012 דיווח צוות חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו על גילוי תרכובת אנטיביוטית חדשה, מקבוצת המקרולידים (Macrolide), שנקראת Anthracimycin. תרכובת זו נמצאה יעילה מאוד בהשמדת חיידקי B. anthracis[4].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.