הרפס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרפס
Herpes labialis.jpg
שלפוחית הרפס סימפלקס על השפה
שם בלועזית Herpes simplex
ICD-10
(אנגלית)
A60., B00., G05.1, P35.2
ICD-9
(אנגלית)
054.0, 054.1, 054.2, 054.3, 771.2
DiseasesDB
(אנגלית)
330215841
eMedicine
(אנגלית)
med/1006 
MeSH
(אנגלית)
D006561

המושג הרפס (Herpes; בעברית: שַלְבֶקֶת) מתייחס בשפה המדוברת למחלה נגיפית שצורתה הנפוצה המתבטאת בשלפוחיות על העור או בריריות, בעיקר באזור השפתיים, או בעפעפיים (הרפס סימפלקס) או באיברי המין (הרפס גניטלי). למעשה, ההרפס הוא משפחה שלמה של וירוסים (herpesviridae) הגורמים למחלות שונות (כגון "שַלְבֶקֶת חוגרת") אצל בני אדם וחיות.

סוגי נגיף ההרפס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים שמונה סוגים של נגיפים במשפחת ההרפס הגורמים למחלות אצל בני האדם:

הרפס סימפלקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלו סוגי ההרפס הנפוצים יותר. ההרפס סימפלקס 1 הוא הגורם העיקרי לשלפוחיות האופייניות למחלה באזור השפתיים. הוא גם נרכש יותר בקלות, משום מיקומו הגלוי.

שלפוחיותיו של ההרפס סימפלקס 2 מתבטאות בעיקר באזור איברי המין, והוא מוכר כמחלת מין.

מחלת ההרפס סימפלקס היא, לרוב, לא קטלנית; היא עשויה להוות סכנת חיים אצל תינוקות, בכל הגילאים במקרה בו הנגיף חודר למוח וגורם לאנצפליטיס ובחולים עם דיכוי של מערכת החיסון.

ההידבקות במחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההרפס סימפלקס היא מחלה מדבקת מאוד, העוברת בדרך כלל דרך מגע עור בעור, או לעתים דרך חפץ משותף (שפתון, נרגילה וכו'). הווירוס עובר דרך סדקים זעירים מאוד בעור, אך הוא אינו מסוגל לחדור מבעד לפיסת עור בריאה לחלוטין. החומר התורשתי של הוירוס משתלב ב-DNA של תאי העצב בגנגיליונים של מערכת העצבים הסימפתטית ומתפרץ מהם חזרה אל שטח העור מדי פעם ולפעמים גורם כך למחלות. אחוזים גבוהים באוכלוסייה נשאים בווירוס, אם כי אצל רבים הסימפטומים מתבטאים לעתים רחוקות, אם בכלל.

מהלך המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מרגע ההדבקות, וירוס ההרפס שוכן בגוף החולה באופן כרוני. תדירות ההתפרצויות משתנה מאדם לאדם, ונעה בין מספר שבועות למספר חודשים. באנשים מסוימים המחלה לא תתפרץ בעתיד מעבר להתפרצות הראשונית שחלה עם ההדבקות במחלה. באנשים בהם הישנות המחלה תכופה, ממליצים על טיפול באמצעות כדורים, המונע את ההתפרצויות. אולם לרוב, הטיפול ניתן רק באופן חיצוני בשעת הצורך בצורת משחה.

גורמים להתפרצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי, וירוס ההרפס תוקף את הגוף ומתבטא בעיתות בהן מערכת החיסון של הגוף נמצאת במצב מוחלש. לכן ניתן לראות התפרצויות בעיקר במצבים כגון:

  • בעת מחלה אחרת (בעיקר מחלות חום)
  • במשך עונות המעבר
  • במצבים של לחץ נפשי (סטרס)
  • בתקופות של שינויים משמעותיים בגוף כמו תנודות הורמונליות

הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטכנולוגיה הקיימת לא מאפשרת ניקוי החומר התורשתי של הוירוס מה-DNA של תאי העצב ועקירה של גנגיליונים תגרום לתופעות לוואי חריפות בהרבה ממחלת ההרפס (כגון שיתוק השפתיים) לפיכך כיום המחלה חשׂוכת מרפא. לפיכך, כל שניתן הוא לטפל בסימפטומים של ההתפרצויות.

התרופות האנטיווירליות בהן משתמשים לטיפול בהתפרצויות הן:

בכדי להקל על הכאבים וזירוז החלמת הפצע משתמשים כטיפול משלים בתרפייה בלייזר רך אשר מגרה את תפקוד התא ומזרז את זרימת הדם לאזור.

הרפס והריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים בהריון צריכות להימנע מקיום יחסי מין עם בני זוג הסובלים מהרפס גניטאלי פעיל, בייחוד בשלבים המתקדמים של ההיריון, או להשתמש בקונדום בכל קיום של יחסי מין.

הידבקות בהרפס גניטאלי במהלך הטרימסטר (השליש) השלישי להריון מעמידה את העובר בסיכון גבוה יותר להדבקה, משום שגוף האם לא הספיק ליצור נוגדנים שיש בכוחם להגן על העובר.

דיווח לרופא[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים הרות היודעות שיש להן הרפס גניטאלי, או שחוששות שנדבקו במהלך ההיריון, צריכות לשתף את הרופא המטפל בעובדה זו, כדי שהתינוק יטופל בהתאם.

הסיכון להעברת הנגיף לעובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרים של העברת הנגיף מהאם לתינוק במהלך הריון הם נדירים. כ-20% מהנשים ההרות נושאות את נגיף ההרפס מסוג 2 אשר גורם להרפס גניטאלי, ויחד עם זאת פחות מ-0.1% מהיילודים נדבקים במהלך ההיריון או הלידה.

בעיקרון האם הנגועה מעבירה לתינוק נוגדנים המגנים עליו מפני הנגיף במהלך ההיריון. הסיכון של העברת הנגיף לעובר או לתינוק, על ידי נשים שנדבקו בו לפני הכניסה להריון, נמוך.

הדבקה בעת הלידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית האמהות הנושאות הרפס גניטאלי יולדות ללא בעיות מיוחדות. לפני הלידה מבצעים בדיקה האם יש סימפטומים וגינאליים להתפרצות הרפס. במידה שקיימים סימנים כאלו נשקל ביצוע ניתוח קיסרי.

אישה הרה הסובלת מהתפרצות של הרפס גניטאלי בעת הלידה, עלולה להעביר את הנגיף לתינוק. אם הלידה מתרחשת במהלך ההתפרצות הראשונה של הנגיף עלול התינוק לסבול מנזק חמור, כיוון שבהתפרצות הראשונה עדיין אין לאם נוגדנים נגד הנגיף להעביר לו.

במידה שהוולד נדבק בהרפס במהלך הלידה, הסימפטומים יופיעו אצלו במהלך 2-3 השבועות שלאחריה. הרפס עלול להוות מחלה מסכנת חיים עבור תינוק בשבועות הראשונים לחייו. טיפול תרופתי עשוי לצמצם או למנוע נזק משמעותי לתינוק.[1]

תינוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תינוקות עלולים להידבק בנגיף ההרפס מסוג 1 במקרה שהאם או אחד מהמטפלים בבית החולים סובל משלפוחיות הרפס בידיים או על השפתיים. תינוקות שעוברים מציצת דם במילה עלולים להידבק בהרפס במידה והמוהל נשא של הרפס השפתיים. מכיוון שכך הרבנות הראשית הכניסה נוהל מיוחד לפיו על המוהל להשתמש בקשית מזכוכית לביצוע המציצה כדי להימנע מאפשרות להדבקת התינוק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרפס והריון באתר מכבי שרותי בריאות

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.