הפטריארכיה האקומנית של קונסטנטינופול
הפטריארכיה האקומנית של קונסטנטינופול או הפטריארכיה האורתודוקסית של קונסטנטינופול (ביוונית: Οἰκουμενικόν Πατριαρχεῖον Κωνσταντινουπόλεως או ή Ορθόδοξο Πατριαρχείο Κωνσταντινουπόλεως, בלטינית: Patriarchatus Oecumenicus Constantinopolitanus, בטורקית: Fener Rum Ortodoks Patrikhanesi) ידועה גם ככנסייה האורתודוקסית של קונסטנטינופול היא אחת מארבע-עשרה הכנסיות האורתודוקסיות האוטוקפליות המרכיבות את עולם הנצרות האורתודוקסית. בראשה עומד הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול, ארכיבישוף קונסטנטינופול, כיום - החל מאוקטובר 1991 - ברתולומאוס הראשון. הפטריארכיה היא תואר ותפקיד מנהיגות הקשור לארכיבישופות האורתודוקסית של קונסטנטינופול. בגלל היותה ממוקמת בקונסטנטינופול, כיום איסטנבול, בירת האימפריה הרומית המזרחית או האימפריה הביזנטית לשעבר ומשום תפקידה ההיסטורי ככנסיית אם של הנצרות האורתודוקסית, הפטריארך העומד בראש הפטריארכיה האקומנית של קונסטנטינופול נהנה מהמעמד של ראשון בין שווים בקרב כמורת הנצרות האורתודוקסית בעולם ונחשב על ידי חלק ממנה נציג ומנהיג רוחני של העולם הנוצרי אורתודוקסי המונה כ-300 מיליון מאמינים. מעמדו הראשון הוא סמלי בלבד והוא דומה לזה שהיו לאפיפיורים לפני הסכיזמה משנת 1054. המרכז המנהלי של הפטריארכיה, מושב הפטריארך וקתדרלת גאורגיוס הקדוש המנצח" שוכנים ברובע פנר של העיר איסטנבול, קונסטנטינופול לשעבר.
תארו המלא של הפטריארך הוא "ארכיבישוף קונסטנטינופול, רומא החדשה, ופטריארך אקומני" (לפי ניסוח השלטונות הטורקיים "שמושבו בפנר"). הפטריארכיה עצמה מכונה גם "הכנסייה הגדולה של ישו".
סוגיות בטיפולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפטריארכיה האקומנית משתדלת לקדם את הדת הנוצרית ואת הדוקטרינה הנוצרית האורתודוקסית וראשיה מעורבים במאמצים האקומניסטיים, כולל אלו לפיוס עם הנצרות הקתולית, ולדו-שיח בין-דתי, בפעילות נדבנית ובהגנת המסורות הנוצריות האורתודוקסיות. היא מנסה להגן על האינטרסים של המאמינים הנוצרים אורתודוקסים בטורקיה ובמזרח התיכון ולמען הפתיחה מחדש של הבית הספר התאולוגי בחלקי שנסגר בשנת 1971 על ידי שלטונות טורקיה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכנסייה הגדולה של ישו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנצרות התפשטה בחלק המזרחי של האימפריה הרומית עוד במאה הראשונה לספירה אולם בשנת 330 העביר הקיסר הרומי קונסטנטינוס הגדול את מושבו לעיירה היוונית ביזנטיון בחלק המזרחי של האימפריה וקרא לה "רומא החדשה" Nova Roma, בהמשך לפי שמו - קונסטנטינופוליס. עם הזמן השפעת הנצרות והבישוף שלה גדלה באותו האזור. עד למעבר הבירה הקיסרית לשם, היה בישוף ביזנטיון כפוף לארכיבישוף המטרופוליטני (מיטרופוליט) של הרקלאה (כיום מרמרה אראליסי Marmara Ereğlisi) אולם החל מן המאה ה-4 הוא הפך לעצמאי והתחיל לשלוט על ענייני הכנסייה הנוצרית ביוון, אסיה הקטנה, פונטוס ותראקיה. עם התפתחות המבנה ההיררכי של הכנסייה, הוכר בישוף קונסטנטינופול כאקסארך (במעמד מעל המיטרופוליט). בשנת 381 ועידת קונסטנטינופול הראשונה הוכרה הכנסייה בקונסטנטינופול כפטריארכיה הרביעית בדירוג בעולם, אחרי אנטיוכיה, אלכסנדריה ורומא. הפטריארך בקונסטנטינופול מונה בדרך כלל על ידי פטריארך אנטיוכיה. עם עליית חשיבות כנסיית קונסטנטינופול כניצבת במרכז ענייני האימפריה והפטריארך שלה מילא תפקיד תיווך בין הבישופים שביקרו בעיר למוסד הקיסרות. בכך הוא הפך לדמות המרכזת את אחדות הכנסייה כולה במיוחד במזרח. ענייני הכנסייה בקונסטנטינופול נמצאו בפיקוחו לא רק של הפטריארך אלא גם של הסינוד שכלל בישופים אורחים. הסינוד הכלל-אורתודוקסי הזה נקרא "אנדימוסה סינודוס - ενδημουσα συνοδος - הסינוד היושב) סינוד זה בחן גם את הסוגיות הנוגעות לכלל הכנסייה ובמיוחד בחלק המזרחי של האימפריה הרומית לשעבר שהפך לאימפריה הביזנטית.
פטריארך קונסטנטינופול התחיל להיקרא "אקומני" כעומד במרכז ה"איקומני" ("משק" האימפריה") עם התחזקות האימפריה הרומית המזרחית השפעת פטריארכיית קונסטנינופול הפכה למרכזית. בחוק 3 של ועידת קונסטנטינופול הראשונה ב-381 צוין שבישוף קונסטנטינופול יזכה בראשונות של כבוד אחרי בישוף רומא מכיוון שקונסטנינופול היא רומא החדשה. כנסיית איה סופיה הייתה לקתדרלה פטריארכית עד לשנת 1453, שנת כיבוש העיר על ידי הטורקים העות'מאנים. ב-451 החוק מס.28 השנוי במחלוקת של ועידת כלקדון הכיר בהתפשטות סמכויותיות הטריטוריאליות של פטריארכיית קונסטנטינופול אל עבר בישופויות של דיוקסיות שנמצאו "בקרב הברברים", כלומר שטחים מחוץ לאימפריה הביזנטית או השייכים ללא יוונים. עקב החלטה זאת אירעה פילוג - סכיזמה - בין פטריארכיית קונסטנטינופול וזו של אלכסנדריה. מכל מקום למשך כמעט אלף שנה עמד הפטריארך קונסטנטינופול בראש הכנסייה באימפריה הרומית המזרחית או הביזנטית ופעלה להפצה מיסיונרית של הנצרות בגרסתה הביזנטית אל עמים שמצפון לגבולות האימפריה. כנסיית איה סופיה הייתה למרכז חיי הדת בנצרות המזרחית. פטריארכיית קונסטנטינופול התחילה להיקרא "הכנסייה הגדולה של ישו" והייתה לאבן הפינה ונקודת התייחסות לענייני הדת במזרח, בתחום מנהל הכנסייה, היחסים עם המדינה או סוגיות פולחן.
סמכויות הפטריארכיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסורת ההיסטורית והספרות הקאנונית (חוקי הכנסייה והפירושים המסורתיים שלהם) זכתה פטריארכיית קונסטנטינופול לכמה סמכויות (פרסביה) שאין לשאר הכנסיות האורתודוקסיות האוטוקפליות. כיום לא כל הזכויות האלה מוכרות באופן מוחלט בכל מקום. עיקר הסמכויות הנ"ל הן כדלהלן:
- שוויון סמכויות עם רומא הישנה - לפי הקנון 28 של ועידת כלקדון (הוועידה האקומנית הרביעית) והקנון 36 של ועידת טרולוס
- סמכות לערעור במחלוקות בין אנשי כמורה (קנונים 9 ו-17 של הוועידה האקומנית הרביעית)
- הזכות להסמיך בישופים מחוץ לשבולות הקאנוניים המוגדרים (לפי קנון 28 של הוועידה האקומנית הרביעית)
- הזכות להכיר מנזרים סטברופגיים אף בשטחים הנמצאים בפיקוח פטריארכיות אחרות (על סמך האפנוגוגה, הפירושים של מתאוס בלסטאריס ותאודורוס בלסמון)
הפולמוס האיקונוקלסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאות השמינית והתשיעית גרמה התנועה האיקונוקלסטית לאי שקט ברחבי האימפריה. הקיסר לאון השלישי האיסאורי הוציא בשנת 726 צו נגד התמונות והורה להרוס תמונה של ישו שנמצאה מעל השערים של חאלקי, פקודה שנתקלה בהתנגדות חריפה של התושבים[1]. הקיסר קונסטנטינוס החמישי כינס בשנת 754 את סינוד הייריה שהוקיע את הקיסר עצמו בגין עבודת האיקונות. לפיכך נהרסו אוצרות רבים, נשברו, נשרפו או צוירו מעליהם ציורי עצים, ציפורים או חיות; לפי מקור אחד כנסיית הבתולה הקדושה בבלאכרנה הפכה למחסן פירות ועופות. אחרי מות בנו לאון הרביעי בשנת 780, החזירה הקיסרית איריני את פולחן האיקונות באמצעות ועידת ניקאה השנייה בשנת 787. פולמוס האיקונקלסטיה חזר בתחילת המאה ה-9 ונפתר סופית בשנת 843 בעת עוצרות הקיסרית תאודורה שהחזירה את האיקונות. מחלוקות אלה תרמו גם הן להידרדרות היחסים בין הכנסייה הנוצרית המזרחית ולזו המערבית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הפטריארכיה האקומנית של קונסטנטינופול- topic/Orthodox-Church-of-Constantinople הפטריארכיה האקומנית של קונסטנטינופול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הקצין שקיבל את המשימה נהרג על ידי ההמון ולסוף התמונה רק הוסרה בלי להיהרס. היא הוחזרה על ידי הקיסרית איריני ושוב הוסרה על ידי הקיסר לאון החמישי "הארמני".
