הפטריוט (סרט)
| בימוי |
רולנד אמריך  |
|---|---|
| הופק בידי |
דין דוולין, מארק גורדון, גארי לוינסון |
| תסריט |
רוברט רודט |
| עריכה |
דיוויד ברנר |
| שחקנים ראשיים |
מל גיבסון ג'ואלי ריצ'רדסון הית' לדג'ר ג'ייסון אייזקס |
| מוזיקה |
ג'ון ויליאמס |
| צילום |
כלב דשנל |
| מדינה |
גרמניה, ארצות הברית |
| חברת הפקה | סרטי קולומביה |
| חברה מפיצה |
סרטי קולומביה, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
3 באוגוסט 2000 |
| משך הקרנה |
175 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט מלחמה, סרט פעולה, סרט היסטורי, סרט דרמה |
| הכנסות באתר מוג'ו | patriot |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הפטריוט (באנגלית: The Patriot) הוא סרט מלחמה היסטורי אפי משנת 2000 שנכתב על ידי רוברט רודאט, בבימויו של רולנד אמריך ובכיכובם של מל גיבסון, כריס קופר, הית' לדג'ר וג'ייסון אייזקס. הסיפור מתרחש בעיקר במחוז ברקלי הכפרי שבדרום קרולינה ומתאר את בנג'מין מרטין (גיבסון). מרטין הוא מתיישב אמריקאי המתנגד ליציאה למלחמה כנגד האימפריה הבריטית, שיחד עם בנו הבוגר (לדג'ר) נסחף להשתתפות אקטיבית במלחמת העצמאות. זאת לאחר שאחד מבניו נרצח על ידי קצין בריטי אכזר (אייזקס). התסריטאי רודאט טען שדמותו של מרטין התבססה על ארבעה דמויות היסטוריות ובהם הקצין דניאל מורגן.
רוב אירועי הסרט מתרחשים בחזית הדרומית במלחמה. למרות שהסרט קיבל ביקורות חיוביות מרוב המבקרים, הסרט עורר סערה בקרב מבקרים והיסטוריונים בריטים. זאת בשל רגשות אנטי-בריטיים לכאורה, הדמויות הבריטיות הבדיוניות שביצעו מעשי זוועה הכוללים הרג אכזרי של ילדים, אזרחים, חיילים פצועים ואסירי מלחמה. מבקר הקולנוע רוג'ר איברט טען כי לסרט אין כל קשר למציאות ההיסטורית של מלחמת העצמאות.[1]
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית בשנת 1776, קפטן בנג'מין מרטין הוא וטרן ממלחמת הצרפתים והאינדיאנים ואלמן עם שבעה ילדים. הוא נקרא לצ'ארלסטון כדי להצביע באספה הכללית של דרום קרוליינה על היטל התומך בצבא הקונטיננטלי. מחשש למלחמה נגד ממלכת בריטניה הגדולה, מרטין נמנע. למרות זאת ההצבעה עברה. בניגוד לרצונו של מרטין, בנו הבכור גבריאל מתגייס לצבא.
שנתיים לאחר מכן, העיר צ'ארלסטון נופלת בידי הבריטים וגבריאל הפצוע חוזר לביתו. במקביל, בני הזוג מרטין מטפלים בפצועים בריטים ואמריקאים. במקום מתפתח עימות עם חיילים בריטיים ובסופו תומאס (בנו של מרטין) נהרג על ידי הבריטים וגבריאל נעצר על ידם. לאחר התקרית הבריטים מציתים את בית המשפחה והורגים את כל האמריקנים הפצועים. לאחר עזיבת הבריטים, בנג'מין ושני בניו אורבים לשיירת הבריטית. הם הורגים מספר חיילים בריטים ומשחררים את גבריאל. בסופו של דבר גבריאל חוזר לצבא ובנג'מין הופך ללוחם גרילה.
המיליציה של בנג'מין מבצעת מארבים אכזריים על סיורים בריטים ושיירות אספקה, ואפילו לוכדת כמה מהחפצים האישיים של הגנרל הבריטי קורנווליס. בנוסף על כך, המיליציה שורפת את הגשרים והמעבורות הדרושים לקורנווליס ולכוחות הבריטיים. כנקמה, הכוחות הבריטיים מכנסים את כל תושבי העיירה של מרטין בכנסייה ומציתים אותה. לאחר מכן גבריאל נהרג בעימות עם הבריטים.
בקרב האחרון טווינגטון ומרטין מתעמתים באופן אישי. שניהם נפצעים במהלך הקרב ובסופו של דבר מרטין הורג את טווינגטון. בקרב זה האמריקאים מנצחים והבריטים נסוגים.
בסוף הסרט והמלחמה בנג'מין חוזר למשפחתו, ובונה את עירו ומשפחתו מחדש.
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מל גיבסון כקפטן/קולונל בנג'מין מרטין – וטרן ממלחמת הצרפתים והאינדיאנים. אלמן ואב לשבעה ילדים.
- ג'ואלי ריצ'רדסון – שרלוט סלטון – גיסתו של בנג'מין ואחר כך אשתו. היא הבעלים של מטע שנשרף על ידי הבריטים. היא דואגת לילדיהם בזמן המלחמה. בסוף הסרט היא בהריון מבנג'מין.
- הית' לדג'ר – רב"ט גבריאל אדוארד מרטין – ילדו הבכור של בנג'מין, ובעלה של אן הווארד. הוא מחליט להצטרף לצבא הקונטיננטלי בניגוד לרצונו של אביו.
- ליסה ברנר – אן פטרישיה הווארד. חברת ילדות ומושא אהבתו של גבריאל.
- גרגורי סמית' – תומאס מרטין. בנו השני של בנג'מין. בדומה לגבריאל, גם הוא להוט להילחם במלחמה, אך אביו רוצה שיחכה בגלל גילו. הוא נורה ונהרג על ידי טווינגטון כאשר הוא מוחה כנגד מעצרו של גבריאל.
- טרוור מורגן – ניית'ן מרטין. הבן השלישי של בנג'מין, העוזר בחווה.
- בריאן צ'אפין – סמואל מרטין. הבן הרביעי של בנג'מין, העוזר בחווה.
- מיקה בורם – מרגרט "מג" מרטין. בתו הבכורה של בנג'מין, היא נראית לעיתים קרובות מטפלת באחיה הצעירים.
- לוגאן לרמן – וויליאם מרטין, בנו החמישי והצעיר של בנג'מין.
- סקיי מקול ברטוסיאק – סוזן מרטין. הצעירה מבין שבעת ילדיו של בנג'מין. כמעט ולא מדברת.
- ג'ייסון אייזקס – קולונל וויליאם טווינגטון. קולונל בריטי המתואר כמפקד אכזרי ופסיכופתי. הדמות מבוססת באופן חלקי על בנסטר טרלטון.[2]
- כריס קופר – קולונל/בריגדיר גנרל הארי בורוול. אחד מהמפקדים של בנג'מין במלחמת הצרפתים והאינדיאנים וקולונל של הצבא הקונטיננטלי. הוא לחם ב-1775 בקרב גבעת בנקר. הוא מבוסס על לוטננט קולונל הנרי לי.
- צ'קי קריו בתפקיד מייג'ור ז'אן וילנב. קצין צרפתי שמאמן את המיליציה של מרטין. הוא נוטר טינה למרטין על חלקו במלחמה הצרפתית-אינדיאנית. למרות זאת, הם הופכים לידידים קרובים עד סוף המלחמה. הוא משמש כמפקדו השני של מרטין.
- רנה אוברז'ונואה – הכומר אוליב המתנדב להילחם עם המיליציה.
- טום וילקינסון – לוטננט גנרל צ'ארלס קורנווליס, הרוזן השני של קורנווליס. גנרל בצבא הבריטי.
- פיטר וודוורד – הבריגדיר גנרל צ'ארלס אוהרה. מפקד תחת קורנווליס.
- אדם בולדווין – קפטן ג'יימס ווילקינס. קצין במיליציה הלויאליסטית.
- טרי ליימן – הגנרל ג'ורג' וושינגטון.
- אנדי סטאל – גנרל נתנאל גרין.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התסריטאי רוברט רודאט כתב שבע עשרה טיוטות של התסריט לפני ההפקה.
האריסון פורד דחה את התפקיד הראשי של בנג'מין מרטין כי חשב שהסרט "אלים מדי",[3] וש"צימצם את המהפכה האמריקאית לבחור אחד שרוצה נקמה".[4] בסופו של דבר, גיבסון גויס לתפקיד וקיבל שכר שיא של 25 מיליון דולר. ג'ושוע ג'קסון, אלייז'ה ווד, וג'ייק ג'ילנהול הוצעו לגלם את גבריאל מרטין. המפיקים והבמאי צמצמו את הבחירות שלהם לתפקיד גבריאל לראיין פיליפה והית' לדג'ר, כשהאחרון נבחר בסופו של דבר.
הסרט צולם כולו במקום העלילה שבדרום קרוליינה וכלל את צ'ארלסטון ורוק היל. הצילומים עצמם נערכו באמצע 1999.[5][6][7] המפיק דין דוולין ומעצבי התלבושות של הסרט בחנו את מדי מלחמת העצמאות במכון סמית'סוניאן טרם הצילומים.[2]
הפצה וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט הרוויח 22,413,710 דולר בסוף השבוע הראשון שלו, ונפל מעט מהציפיות (התחזיות היו שהסרט ירויח בתקופה זו כ-25 מיליון דולר). ב-16 באוקטובר 2000 הסרט כבר הרוויח 113,330,342 דולר מקומי, שבקושי כיסה את תקציבו שעמד על כ-110 מיליון דולר. הסרט הכניס 101,964,000 דולר מחוץ לארצות הברית. בסך הכל הסרט הרוויח כ-215,294,342 דולרים.[8]
הסרט היה מועמד לשלושה פרסי אוסקר: הצילום, המוזיקה המקורית והסאונד הטוב ביותר.[9]
אותנטיות היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הפיתוח, אמריך וצוותו התייעצו עם מומחים ממכון הסמית'סוניאן על התפאורה, האביזרים והתלבושות. בנוסף על כך, התסריטאי רוברט רודאט קרא בכתבי עת רבים ומכתבים של מתיישבים כחלק מהכנת התסריט.[10]
המפיק מארק גורדון טען כי אכן העלילה הייתה בדיונית אך הרקע ההיסטורי נכון לחלוטין.[2] התסריטאי רודאט הסביר כי הגנרל ויליאם טווינגטון מבוסס באופן רופף על הקולונל בנסטר טרלטון, שהיה ידוע במיוחד במעשיו האכזריים.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הפטריוט", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הפטריוט", באתר נטפליקס
"הפטריוט", באתר AllMovie (באנגלית)
"הפטריוט", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"הפטריוט", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "הפטריוט", באתר Metacritic (באנגלית)
- "הפטריוט", באתר אידיבי
"הפטריוט", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ebert, Roger. "The Patriot". נבדק ב-12 במאי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 The Patriot (DVD). Columbia Pictures. 2000. ISBN 0-7678-5846-8.
Special features – True Patriots featurette
- ^
Harrison Ford: his life and career, The Telegraph, 6 March 2015
- ^ "The Enduring Appeal Of Harrison Ford". PEOPLE.com.
- ^ https://www.mansfieldplantation.com/news_popup07.html
- ^ https://www.sciway.net/movies/sc-movie-patriot.html
- ^ "The Patriot on TNT". TNT (TV network). 2009. אורכב מ-המקור ב-19 במרץ 2009. נבדק ב-28 במרץ 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Patriot (2000)". Box Office Mojo. 16 באוקטובר 2000. נבדק ב-10 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The 73rd Academy Awards (2001) Nominees and Winners". oscars.org. נבדק ב-19 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Malanowski, Jamie (2 ביולי 2000). "Film: The Revolutionary War is Lost on Hollywood". The New York Times. נבדק ב-7 ביולי 2012.
{{cite news}}: (עזרה)
