הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי נערכה על ידי הצי הקיסרי הגרמני ב-16 בדצמבר 1914, במהלך מלחמת העולם הראשונה. במהלך הפשיטה הונחו מוקשים ימיים סמוך לחופה המזרחי של אנגליה, וכן הותקפו הערים האנגליות סקרבורו (Scarborough), הרטליפול (Hartlepool), ווסט הרטליפול (West Hartlepool) (כיום שתיהן מאוחדות תחת השם של הראשונה) ווויטבי (Whitby), שלחוף הים הצפוני. מן ההתקפות נהרגו ונפצעו מאות אזרחים בריטים. המוקשים שהונחו גבו קורבנות מן הצי הבריטי בשבועות שלאחר הפשיטה. הצי הבריטי, למרות עדיפותו הכללית, ולמרות ידיעה מוקדמת על הפשיטה, לא הצליח לפגוע משמעותית בפושטים, לא מעט בשל בעיות קשר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת מלחמת העולם הראשונה נהנה הצי הבריטי מיתרון מספרי גדול על הצי הגרמני, מה גם שהבריטים הקפידו לשמור חלק גדול מספינותיהם מרוכזות בכל נקודת זמן. הבריטים נהנו מיתרון זה בים למרות שחלק מהצי הבריטי היה תמיד עסוק בפטרולים, ואף נשחק במידה מסוימת תוך כדי כך, בעוד הגרמנים, שנסגרו בנמליהם, לרוב, לא עברו שחיקה בדומה. נראה היה, אם כן, שכדאי לצי הגרמני להימנע מעימות ישיר בים הפתוח עם הבריטים, כיוון שאז עשוי לבוא יתרון מספרי זה לידי ביטוי. מסיבה זו גם נתן הקייזר וילהלם השני הוראה בהתאם, סמוך למועד פתיחת המלחמה, שאסרה על הצי הגרמני להגיע לעימות מקיף עם הצי הבריטי שלא בקרבת חופי גרמניה. כיוון שכך, בחר הצי הגרמני בפעולות לחימה עקיפות, בהן לוחמות קבוצות קטנות יחסית של ספינות, ופשיטות על חופי בריטניה היו אחת מדרכי הלחימה האלה. נוספה לכך התקווה שהבריטים יפזרו חלק מספינותיהם לצורך הגנת מטרות אפשריות לפשיטה, במקום לרכזן. יתרון נוסף של דרך לחימה זו היו היכולת של הגרמנים לרכז כוח, ולהשיג עדיפות זמנית במועדים ובמקומות שהם ייבחרו. כן הגרמנים קיוו שספינות בריטיות שירדפו אחר הפושטים, יתעמתו עם הגרמנים סמוך לחופיהם של האחרונים, ובתנאים עדיפים לגרמנים. כך, למשל, ביצעו הגרמנים בשלישי לנובמבר 1914, מספר שבועות קודם לאירועים שיתוארו, את הפשיטה על ירמות'. זו האחרונה, למרות שלא השיגה תוצאות משמעותיות, הדגימה לדעת הגרמנים, את הפוטנציאל של פשיטות על חופי בריטניה. ב-16 בנובמבר 1914 שיכנע האדמירל פרנץ פון היפר, מפקד שייטת סיירות המערכה הגרמניות, את מפקדו, האדמירל פרידריך פון אינגנוהל (von Ingenohl), לשגר פשיטה נוספת. צוללת גרמנית שנשלחה לסייר בחופי סקרבורו והרטליפול גילתה הגנת חוף דלילה, ללא מוקשים בקרבת החוף ותנועת ספנות סדירה. כמו כן נראה היה למודיעין הגרמני, ששתי סיירות מערכה, שעשויות היו לסכן כוח תוקף פוטנציאלי, נשלחו לדרום אמריקה, כדי ליטול חלק בקרב איי פוקלנד. הפשיטה נועדה תחילה להתבצע ב-29 בנובמבר, אלא שמספר ימים קודם לתאריך המיועד הגרמנים קיבלו את הרושם שהבריטים הגבירו את כוננותם. המועד לפשיטה נדחה לאמצע דצמבר, ובינתיים שוגרה צוללת נוספת לשם איסוף ידיעות עדכני.

סדר הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש הכוח הפושט עמד האדמירל פרנץ פון היפר, מפקד שייטת סיירות המערכה הגרמניות. תחת פיקודו עמדו סיירות המערכה: "זיידליץ" (Seydlitz), "דרפלינגר" (Derfflinger), "פון דר טן" (Von der Tann) ו"מולטקה" (Moltke), הסיירת המשוריינת "בליכר" (Blücher), וכן הסיירות הקלות "שטרסבורג" (Strassburg), "שטרלזונד" (Stralsund), "קולברג" (Kolberg) ו"גראודנץ" (Graudenz). הכוח כלל, בנוסף, 18 משחתות. כוח גרמני גדול, בן 85 ספינות מלחמה מסוגים שונים, מהן 22 אוניות מערכה וסיירות, נותר ערוך ממזרח לשרטון דוגר, סמוך למדי לחופי גרמניה, למקרה שהבריטים יפתחו במרדף בכוח גדול אחרי הפושטים. על כוח זה פיקד האדמירל פון אינגנוהל.

הבריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבריטים הצליחו לפענח את הצפנים הגרמניים (ר' ערך חדר 40), וכך נודע להם ב-14 בדצמבר על הפשיטה הממשמשת ובאה. הפיקוד הבריטי החליט להניח לפשיטה להתבצע, אך לארוב לפושטים בחזרתם, ולשם כך הועידו כוח ימי חזק, שהורכב מארבע שייטות ומכלים נוספים. שייטת אחת כללה את סיירות המערכה: "ליון" ("אריה", Lion), "טייגר" ("טיגריס", Tiger), "קווין מרי" ("המלכה מרי", Queen Mary) ו"ניו זילנד" (New Zealand), בפיקוד תת-אדמירל דייוויד ביטי. השייטת השנייה כללה את ששת הדרדנוטים: "המלך ג'ורג' החמישי" (King George V), "אייג'קס" (Ajax), "סנטוריון" (Centurion), "אוריון" (Orion), "מונרך" (Monarch), ו"קונקרר" ("כובש", Conquerer), בפיקוד תת-אדמירל ג'ורג' וורנדר (Warrender). השלישית הייתה שייטת סיירות קלות, בפיקוד הקומודור וויליאם גודינף (Goodenough), שכללה את: "נוטינגהם" (Nottingham), "בירמינגהם" (Birmingham), "פלמאות'" (Falmouth) ו"סאות'המפטון" (Southampton). הכוח הרביעי, בפיקוד וויליאם פקנהם (Pakenham), כלל את הסיירות המשוריינות: "דבונשייר" (Devonshire), "אנטרים" (Antrim), "ארגייל" (Argyll) ו"רוקסבורו" (Roxburgh). לאלה נוספו, בפיקוד הקומודור טירוויט (Tyrwhitt), שתי סיירות קלות: "אורורה" ("זוהר הקוטב", Aurora) ו"אנדונטד" ("עשוייה לבלי חת", Undaunted), יחד עם 42 משחתות. כן הצטרף קומודור קיז (Keyes), עם כוח ובו שמונה צוללות ושתי משחתות נוספות. הכוחות הבריטיים השונים נועדו לחבור זה עם זה כ-40 ק"מ דרומה מזרחה לשרטון דוגר. הבריטים הקצו כוח גדול כל כך, הרבה מעבר לדרוש לטיפול בפושטים, למקרה של התקלות בצי הגרמני העיקרי.

באשר להגנה חופית, זה הייתה משמעותית רק בהרטליפול. ששה תותחי ששה אינץ' (150 מ"מ) היו מוצבים על חוף הים, שניים אחרים בעמדה הקבועה אף בטרי (Heugh Battery) ואחד נוסף בעמדה קבועה סמוך למגדלור שבמקום. לאלה נוספו פטרולים ימיים שיצאו מנמל הרטליפול, אליהם הוקצו ארבע משחתות, שתי סיירות קלות, "פטרול" (Patrol) ו"פורוורד" ("קדימה", Forward), וצוללת.

התכתשות בין הבריטים לכוח החיפוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוח שבפיקוד וורנדר עזב את סקפה פלו ב-15 בדצמבר ב-5:30. חצי שעה לאחר מכן עזב גם הכוח שבפיקודו של ביטי את קרומרטי (Cromarty) שבדרום מזרח סקוטלנד. אותה סערה שפגעה בכינוס הכוח הגרמני, פגעה גם בבריטים. מספר ספינות נאלצו לחזור, כאשר חלקן ניזוקו ומספר מלחים נסחפו לים. ב-11:00 הכוחות התאחדו, תחת פיקודו של וורנדר, הבכיר יותר, במארי פרת (Moray Firth). כוחות הצי הבריטיים עשו דרכם, כמתוכנן, לכיוון שרטון דוגר. ב-16 בדצמבר ב-5:15 (4:15 שעון בריטניה, לפיו יצוין הזמן מכאן ואילך. בשל התאריך, בשעה זו עדיין שררה חשכה) הבחינה משחתת בריטית בספינה גרמנית מן הכוח שנערך שם כגיבוי לכוח הפושט. משחתות בריטיות נוספות הצטרפו והחלו חילופי אש. בחילופי אש אלה נפגעה המשחתת הבריטית "לינקס" (Lynx) במדחף, ללא אבדות בנפש. משחתת נוספת, "אמבאסקייד" (Ambuscade), נאלצה לעזוב את זירת ההתכתשות בשל פגיעה וחדירת מים כתוצאה. גם כאן לא היו אבדות בנפש. משחתת שלישית, "הרדי" (Hardy), נפגעה קשות מירי של הסיירת "המבורג", ולמרות שאחזה בה אש, הצליחה לשגר טורפדו. לצוות המשחתת נגרמו שני הרוגים, ובנוסף נפצעו קצין ועוד 14 אנשי צוות. "המבורג" נפגעה אף היא משני פגזים וסבלה מספר אבדות. למרות שתוצאות ההתכתשות עד כה היו טובות למדי עבור הגרמנים, חזקו עליהם הוראות הקייזר שלא לסכן את ציים, וכיוון שחששו שהמשחתות הינן חלק מכוח בריטי גדול יותר, הם הפנו עורף, וסבו לכיוון מימי גרמניה. בכך הגרמנים נמנעו מהתנגשות עם כוח בריטי רב עוצמה, אלא שעוצמת הכוח שהגרמנים הקצו למקרה של רדיפה בריטית, עלתה על זו שהבריטים העמידו באותה התכתשות: 22 ספינות מערכה וסיירות גרמניות, לעומת עשר בריטיות. כך, ייתכן שהגרמנים החמיצו במקרה זה הזדמנות להכות בצי הבריטי, ובכך אולי לאזן במשהו את עוצמתם הכוללת של הציים הגרמני והבריטי. בנושא החמצת ההזדמנות, הדעות חלוקות בין המומחים ללוחמה ימית, שכן הספינות הבריטיות היו מהירות יותר, ובעת צרה, היו יכולות לנתק מגע בקלות יחסית.

ב-6:50 הבחינה המשחתת הבריטית "שרק" ("כריש", Shark) בסיירת הגרמנית "רון" (Roon) מלווה במשחתות. דיווחה לא הגיע לאדמירל ביטי. כשניסתה המשחתת להתקרב כדי לשגר טורפדות, גילתה ש"רון" מלווה בעוד שתי סיירות. "שרק" פנתה לאחור, בעוד הגרמנים החלו במרדף קצר, והיא נסוגה בהצלחה. וורנדר, שקיבל דיווח מ"שרק" ב-7:25, פנה לעבר מיקומה, כפי שהיה ידוע לו בעת הדיווח, וכן ניסה ליצור קשר עם ביטי, כדי שיפעל אף הוא בהתאם. הקשר עם ביטי נוצר באיחור, ב-7:55, ו"ניו זילנד" פנתה לכיוון הגרמנים, ובעקבותיה שלוש סיירות קלות, כאשר המרחק בין הספינות כשני מייל (3.2 ק"מ), וזאת כדי להגדיל את ההסתברות לגילוי הספינות הגרמניות. יתר הספינות פנו אף הן לכיוון הצי הגרמני. ב-8:42 התקבל אצל הכוח הבריטי דיווח על הפשיטה בחופי מזרח אנגליה. המרדף אחרי "רון" ומלוותיה הופסק, והספינות הבריטיות פנו צפונה, לכיוון הכוח הפושט.

הפשיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך אל היעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוח הפושט הגרמני עזב את בסיסו בנהר היאדה (Jade) שבסכסוניה, הנשפך לים הצפוני, ב-15 בדצמבר 1914, ב-3:00 לפנות בוקר. בלילה הבא איבדה אחת המשחתות שנילוו לכוח את דרכה, וביקשה באלחוט הנחיות. כדי למנוע סכנת גילוי התבקשה המשחתת לשמור על דממת אלחוט. לבסוף, כיוון שלא הצליחה לחבור, עשתה המשחתת את דרכה חזרה, אלא שבעודה חוזרת, הבחינה בארבע משחתות בריטיות, ודיווחה עליהן. בנוסף, אדמירל היפר נתן דעתו לכך שתעבורת האלחוט הבריטית גדולה מן הרגיל, ומכאן, שייתכן שהבריטים יודעים דבר מה על העומד להתרחש, אולי דרך דיווחים של ספינות דיג שבהן נתקלו בדרכם. מזג האוויר החמיר, וכיוון שכך, היפר פקד ב-16 לחודש ב-6:35, על המשחתות ועל שלוש מהסיירות הקלות, לחזור לגרמניה. "קולברג", ועליה 100 מוקשים שהיא תוכננה להניח, נותרה כחלק מהכוח הפושט. בשלב זה הכוח שהמשיך בדרכו התפצל: "דרפלינגר", "פון דר טן" ו"קולברג" עשו דרכן לכיוון סקרבורו. "זיידליץ", "בליכר" ו"מולטקה" עשו דרכן אל הרטליפול.

מיקוש והפגזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקרבורו וויטבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8:14 החלה "קולברג" להניח רצועה של מוקשים ברוחב של כ-16 ק"מ בכברת הים שממזרח לפלמבורו הד (Flamborough Head) שמדרום לסקרבורו, וסיימה את מלאכתה 27 דקות אחר כך, עד אז הונחו 100 מוקשים ימיים כמתוכנן. "קולברג" ביצעה מלאכתה בעת ששתי הספינות האחרות הפגיזו את סקרבורו, ובזאת החלו מעט לפני 8:00. הפגזים, 776 במספר, פגעו בטירת סקרבורו (Scarborough Castle), בשלוש כנסיות, במלון "גראנד הוטל" (Grand Hotel) ובאתרים נוספים. 19 איש נהרגו. כן ניזוקו ארבע ספינות דיג. מעט אחרי 9:00 הפסיקו שתי הספינות את הפגזת סקרבורו ופנו להפגיז את וויטבי הסמוכה במשך כעשר דקות. אם כי הפגזים, 188 במספר, כוונו לתחנת משמר החופים שבמקום, חלק מן הפגזים פגעו במנזר וויטבי (Whitby Abbey) ואחרים במקומות שונים ביישוב.

הרטליפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטרות המשמעותיות ביותר, כמו מפעלי תעשייה ורציפים, היו בהרטליפול, שחיל המצב שלה קיבל התרעה לפני עלות השחר. התראה קונקרטית יותר, אודות ספינות אויב מתקרבות, התקבלה ב-7:46. בשל מזג האוויר הגרוע, וגם בשל השפל, יצאו לפטרול מנמל הרטליפול רק ארבע משחתות, ואלה לא קיבלו כל התרעה שהיא. ב-7:45, כשמונה ק"מ צפונה-מזרחה לנמל, אחת המשחתות, "דון" (Doon), הבחינה בכלי השיט הגרמניים המתקרבים, שהחלו לירות לכיוונן, ובעוד שלוש המשחתות האחרות נסוגו, המשחתת הגיעה לטווח ירי של כ-5,000 יארד (מעט יותר מארבעה וחצי ק"מ), שיגרה טורפדו שהחטיא, ונסוגה אף היא. שלוש מהמשחתות נפגעו מרסיסים, ו"דון" סבלה גם שלושה הרוגים וששה פצועים. ב-8:10 החלו "זיידליץ", "בליכר" ו"מולטקה" בהפגזת הרטליפול. הטווח היה קרוב עד כדי כך שחלק מן הפגזים לא התפוצצו כיוון שהמרעום לא הספיק לפעול, וחלק מן הפגזים המשיכו הלאה מן המטרה, במקום לנחות עליה, בשל מסלול תעופה אופקי מדי. סוללות המגן הגיבו תחילה בבלבול ובאיחור, ובהמשך הופרעו קשות בשל העשן והאבק שנוצרו בעת ההפגזה, כמו גם בשל הטלטולים שגרמו פגזי הגרמנים. בנוסף, כיוון שקווי הטלפון נותקו כבר בתחילת ההפגזה, פעלה כל סוללה עצמאית. כן נוכחו תותחני החוף לדעת שפגזיהם אינם חודרים את השריון העושה את ספינות הפשיטה, ובמקום זאת ניסו לפגוע בחלקים מוגנים פחות, כמו התרנים. אישן של סוללות החוף השתפרה בהדרגה, עד כדי כך שנוצר הרושם ש"בליכר", אשר ספגה מספר פגיעות, ניסתה למצוא מחסה כך שהמגדלור יסתיר אותה מן התותחים. "זיידליץ" ספגה שלוש פגיעות, שגרמו לפצוע קל אחד, וגם "מולטקה" נפגעה בחלקה הקדמי מאש תותחי החוף. הסיירת הקלה "פטרול", שכאמור נשארה בנמל, ניסתה לצאת ממנו, אלא שספגה שתי פגיעות, שגרמו לארבעה הרוגים ולארבעה פצועים, ופנתה לחוף. הצוללת, שנלוותה אליה, ואשר שלוש ספינות אויב גדולות, נייחות יחסית, היו לכאורה מטרה אידאלית עבורה, נאלצה לצלול כשהחלו פגזי הגרמנים לנחות בקרבתה, ועד שיצאה מן הנמל, ספינות האויב עזבו. לסיירת הקלה השנייה, "פורוורד", לא היה בזמן הפשיטה לחץ קיטור בדודים ולכן לא יכלה תחילה לנוע, והיא יצאה מן הנמל במאוחר. ב-8:50 הספינות הפושטות עזבו. כתוצאה מהפשיטה על הרטליפול, בה נורו 1,150 פגזים, נהרגו 86 אזרחים ושבעה חיילים, נפצעו 424 אזרחים ו-14 חיילים. נגרם נזק משמעותי לרכוש: שבע כנסיות, 300 בתים, מפעלי פלדה, וכן מערכות הרכבות והגז שבמקום. בנמל ניזוקו שתי אוניות סוחר, ושתי ספינות דיג טבעו. כן נרשמה מנוסה של תושבים מן העיר. הצי הגרמני סבל תשעה הרוגים ו-12 פצועים. רובם אנשי צוות של "בליכר".

תוצאות המיקוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימים שלאחר הנחת המוקשים על ידי "קולברג", אירעו מספר מקרים בהם נפגעו ספינות מסחריות בריטיות כתוצאה מאותה פעולת מיקוש. הבריטים, שלא ידעו במדויק את היקף ומיקום שדה המוקשים, החלו בפעילות שליית מוקשים באותה רצועת ים. ב-19 לחודש נשלחו שלוש ספינות תותחים, ששימשו גם כשולות מוקשים, לקבוע את היקף שדה המוקשים. אלה מצאו רק שני מוקשים ימיים. מספר ספינות דיג, שהוסבו לשליית מוקשים, סרקו אף הן את האזור, ושלו, או פוצצו מוקשים נוספים. שליית המוקשים גבתה באותו יום מחיר מן הבריטים: ספינה אחת טבעה, כאשר איש צוות אחד נהרג, ושתי ספינות נוספות ניזוקו באופן רציני.

יום למחרת נמשכו פעולות שליית המוקשים, ושוב עלו אלה באבדות: ספינה אחת טבעה, וששה מאנשי צוותה נהרגו, ועוד אחת ניזוקה באופן רציני. עוד ספינה שנשכרה על ידי הצי הבריטי והוסבה לשליית מוקשים טבעה מהתפוצצות מוקש ב-25 לחודש. הספינה טבעה תוך מספר שניות. ששה אנשי צוות נהרגו בהתפוצצות, ושבעת אנשי הצוות האחרים שרדו על רפסודת הצלה במים הקפואים, עד שנמשו. ב-6 בינואר 1915 טבעה עוד ספינה שהצי שכר לצורך שליית מוקשים. שני אנשי צוות נהרגו והאחרים נמשו על ידי ספינות אחרות.

חזרת הכוח הפושט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9:30 חזרו וחברו שני חלקי הכוח הפושט, והחלו לעשות דרכם חזרה למימי גרמניה במלוא המהירות. את דרכם הם עשו בתוך מעברים בשדה מוקשים בריטי. באותו מועד היו המשחתות הגרמניות, שכזכור שוחררו מהמשימה בשל מזג האוויר הרע ומאז עשו דרכן באיטיות, כ-80 ק"מ מלפנים. אותן משחתות גילו שהכוח הבריטי עושה דרכו מאזור שרטון דוגר לכיוון חופי בריטניה. בינתיים נערכו יתר הכוחות הבריטיים, אשר נותרו בסקפה פלו, וחשו אף הם ליירט את הכוח הגרמני. טירוויט, אשר קיבל הוראה להצטרף למרדף אחר הגרמנים עם כוח המשחתות שבפיקודו, שלח במקומן את הסיירות הקלות, בשל מזג האוויר הרע. כוח הצוללות, שכלל גם שתי משחתות, אשר בפיקודו של קיז נשלח למפרץ הלגולנד, כדי ליירט ספינות גרמניות החוזרות לנמליהן. כשהסתיימה הפשיטה הגרמנית הכוחות שבפיקוד ביטי והכוחות שבפיקוד וורנדר עשו דרכם בנפרד, על מנת להגדיל את ההסתברות של התקלות בגרמנים, ואף הם עשו דרכם במעברים בשדה המוקשים הבריטי. ב- 11:25 הבחינה "סאות'המפטון", מן הכוח שבפיקוד גודינף, בספינות גרמניות, ולאחר מכן דיווחה על היתקלות בסיירת גרמנית (ככל הנראה "שטרלזונד"), המלווה בכמה משחתות. בין הצדדים נערכו חילופי אש למשך כעשרים דקות, ללא נזקים של ממש. "בירמינגהם" חשה לעזרתה, וגודינף, שראה בינתיים שמולו עומדות שתי סיירות גרמניות: "גראודנץ" ו"שטרסבורג", לא הצליח לדווח על כך. כיוון שגודינף לא דיווח על גודלו האמיתי של הכוח הגרמני, הורה ביטי לאחת משתי הסיירות הנוספות של גודינף להימנע מלהצטרף ל"בירמינגהם" ול"סאות'המפטון". אלא שאירעו טעויות בהעברת המסרים, וכתוצאה, כל ארבע הסיירות הבריטיות נמנעו מלרדוף אחר הגרמנים, שבהמשך נעלמו. עם זאת, הכוח הגרמני עשה דרכו לכיוון הכוח שבפיקוד וורנדר. ב-12:15 הספינות הגרמניות והבריטיות הבחינו אלה באלה לזמן קצר, אם כי בתנאי ראות גרועים, ואז אבד בערפל קשר העין. לשמע הידיעות שהכוח הגרמני נתגלה שוב, חש ביטי למקום, והציב את ספינותיו על נתיב ההתחמקות המשוער של הגרמנים, אלא שאלה הצליחו לחמוק. ניסיון אחרון לפגוע בכוח החיפוי של הגרמנים ערכו הצוללות בפיקוד קיז. אחד הצוללות ירתה טורפדו לעבר אניית המערכה "פוזן" (Posen), והחטיאה. הודעה דומה למשחתות שבפיקוד קיז התעכבה, עד שהיה מאוחר מדי. הבריטים ערכו סיורים באזור עוד יום אחד, ה-17 לחודש, בתקווה שבכל זאת יצליחו ללכוד את הגרמנים, שבאותו מועד כבר חזרו לבסיסם.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפשיטה עוררה תגובות בבריטניה אשר הופנתה כלפי הצי, על כך שפשיטה כזו התרחשה בכלל. ואכן, כלקח מבצעי עקר הצי הבריטי מסקפה פלו לרוסיית' (Rosyth), בחופה המזרחי של סקוטלנד, על מנת להיות קרוב יותר לחופה המזרחי של אנגליה. בנוסף, הפשיטה גרמה לזעם, על רקע מוסרי, כלפי הגרמנים, על שנפגעו בעיקר אזרחים ומטרות אזרחיות. הבריטים ניצלו זאת לצורכי תעמולה, למשל לצורכי גיוס, שבשלביה הראשונים של המלחמה היה התנדבותי. כך, "זכור את סקרבורו" (Remember Scarborough) הייתה כותרתה של כרזת גיוס שהופצה ברחבי בריטניה. בעיות הקשר, שמנעו במידה רבה מן הצי הבריטי לממש את כוחו, חזרו ונשנו גם בהמשך המלחמה, כאשר הדוגמה הבולטת לכך היה קרב יוטלנד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום לאנגלית של ההיסטוריה הרשמית של הצי הגרמני:

ההתקפה על סקרבורו וויטבי בכתבה של ה - BBC: