מצר ים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "מצר" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מצר (פירושונים).
מצר ים - אילוסטרציה

מצר ים הוא מעבר ימי טבעי צר יחסית, המחבר בין שני גופי ים גדולים, ובכך שוכן בין שני גופי יבשה גדולים.

מְצרי ים שוכנים לעתים בנתיבי ספנות חשובים, ובשל כך מהווים מקומות אסטרטגיים, שהשליטה בהם חיונית למעבר כלי שיט. מסיבה זו התחוללו לא אחת מלחמות שליטה על מְצרים. בנוסף, מיקומם האסטרטגי הביא להתפתחות ערים וערי נמל חשובות, כדוגמת סינגפור במצר מלאקה, גיברלטר במצר גיברלטר, ואחרות.

מצרים חשובים בעולם כוללים את תעלת למאנש המפרידה בין צרפת לבין האיים הבריטיים (תעלת למאנש היא מצר, למרות שהיא נקראת תעלה), מצר גיברלטר המחבר את הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי, הוא שוכן בין ספרד למרוקו, הבוספורוס והדרדנלים המחברים את הים התיכון ואת הים השחור, ומצר מלאקה המחבר בין ים סין הדרומי לאוקיינוס ההודי.

על פי החוק הבינלאומי, כמנוסח באמנת האו"ם[1], מצרי ים הם נתיבי שיט בינלאומיים, והשיט בהם פתוח לכל כלי שיט מכל מדינה. בהקשר זה ידועה חסימתם של מצרי טיראן על ידי מצרים בימים שלפני מלחמת ששת הימים, שהייתה אחת הסיבות המרכזיות לפרוץ המלחמה.

מצרי ים נודעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין יבשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטרליה ואוקיאניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מצר מגלן, בין אמריקה הדרומית וארץ האש, ומחבר בין האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט.

אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התייחסות למצרי ים במשפט הבינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוק הים מוגדר מחלף בין ימים כרצועת מים צרה המחברת בין שני ימים. זהו מעבר טבעי, להבדיל מתעלה. בעבר הרחוק, לא היו קיימים עקרונות כלליים לגבי מצרים, אלא, היו קיימות אמנות לגבי המצרים החשובים ביותר. העקרונות הכלליים התפתחו רק במחצית השנייה של המאה ה-20.

נקודת הציון הראשונה היא בפסק הדין של בית הדין הבינלאומי בהאג משנת 1949 בעניין תעלת קורפו [1]. מדובר היה בספינות מלחמה של הצי הבריטי שעברו בין אלבניה ויוון לאי קורפו. בדרך כלל, אם המצר רחב יותר מאשר המים הטריטוריאליים של שתי המדינות החופיות, לא מתעוררת בעיה שכן כלי השיט עובר במים שהם ים פתוח. אבל, כאשר המצר צר יותר, חייב כלי השיט לעבור בשטח הטריטוריאלי של מדינה חופית כלשהי. האוניות הבריטיות רצו לעבור במים הטריטוריאליים של אלבניה, והיה זה בתקופה בה שרר מתח רב בין יוון לאלבניה. האוניות הבריטיות עלו על מוקשים ימיים ואנגליה הגישה תביעה נגד אלבניה לבית הדין הבינלאומי בהאג. השאלה שעמדה הייתה: "האם הייתה לאוניות הבריטיות זכות על פי המשפט הבינלאומי לעבור דרך הים הטריטוריאלי של אלבניה במקום שהים מהווה מצר (תעלת קורפו קרויה תעלה, אך למעשה מדובר במצר) שמחבר שני חלקים של הים הפתוח?" בית הדין קבע שהייתה קיימת זכות כזו והיה זה פסק דין ראשון שהכיר בזכויות מעבר במצר בינלאומי גם אם המצר נמצא במעבר טריטוריאלי של מדינה חופית.

ב-1958 קיים האו"ם את הכינוס הראשון על חוק הים. בכינוס שנערך בז'נבה הוחלט על ארבע אמנות הים:

  • האמנה בדבר הים הטריטוריאלי - נכנסה לתוקף ב-10 בספטמבר 1964
  • האמנה בדבר הימים הפתוחים - נכנסה לתוקף ב-30 בספטמבר 1962
  • האמנה בדבר המדף יבשתי - נכנסה לתוקף ב-10 ביוני 1964
  • האמנה בדבר דייג ושימור משאבי הדגה בימים הפתוחים - נכנסה לתוקף ב-20 במרץ 1966

סעיף 16 פסקה 4, של אמנת הים הטריטוריאלי, עוסק במצרים בינלאומיים. סעיף זה קובע, כי אין להשעות מעבר בתום לב של אוניות במצר בינלאומי המשמש לשייט בינלאומי, אשר:

  1. מחבר שני חלקים של הים הפתוח (לדוגמה: מצר גיברלטר)
  2. מחבר ים פתוח עם ים טריטוריאלי של מדינה שלישית (כלומר, מדינה היושבת על חוף בהמשך המצר (לדוגמה: מצרי טיראן)

אחרי 1958, החלו המדינות להרחיב את תחום הים הטריטוריאלי שלהן. עד אז, תחום המים הטריטוריאליים היה כשלושה מייל מקו החוף ותחום זה התרחב לכדי 12 מייל. כך הפכו מצרים רבים, שבעבר הכילו רצועה של ים פתוח, להיות כלולים לחלוטין בים הטריטוריאלי של המדינות החופיות. לפיכך, התעורר הצורך להסדיר את נושא דיני הים ככלל והמצרים בפרט. אמנת האו"ם בדבר דיני הים שנתקבלה ב-1982 ונכנסה לתוקף ב-1994, מהווה עד היום (נכון לינואר 2008) את ההסדר העיקרי בנושא הים. היא מטפלת במרבית ההיבטים של דיני הים וכוללת פרק שלם העוסק במצרים בינלאומיים.

המשטר שנקבע באמנה מ-1982, מבדיל בין שני סוגים של משטר במצרי ים:

  1. מעבר בתום לב שאין להשעותו. זהו בעצם המשטר של 1958, והמשטר שחל גם במצרי טיראן.
  2. מעבר טרנזיט שאין להפריעו. זהו משטר חדש שנקבע באמנת 1982.

המשטר החדש, שנקבע באמנת הים, רחב ממשטר המעבר בתום לב מכמה בחינות:

  1. הצוללות רשאיות לשוט מתחת לפני המים, בניגוד למשטר בתום לב אשר בכל הנוגע לצוללות, הן חייבות לשוט על פני המים ולהראות את הדגל.
  2. הזכות חלה גם על כלי טיס.
  3. בסמכות המדינה החופית לחוקק חוקים ולהתקין תקנות מעבר במצרים. סמכות זאת מצומצמת בצורה ניכרת בהשוואה למשטר הראשון.
  4. המשטר החדש חל גם על מעברים אריכפלגיים (מדינה שהיא כולה איים). המשטר בתום לב חל, בין היתר, על מצר בין מדינה לבין אי של אותה מדינה.

כמו כן, נקבע באמנה, שאם יש מצר שלגביו קיימת אמנה ותיקה, ימשיך לחול בו המשטר הנהוג באותה אמנה. ‏

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]