ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר
עטיפת הספר
עטיפת הספר
מידע כללי
מאת דני אורבך
שפת המקור עברית
הוצאה
הוצאה ידיעות ספרים
תאריך הוצאה 2009 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עמודים 424
עורך דב איכנולד
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה ראשונה 2009
תאריך מהדורות נוספות 2016
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 990026839420205171
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר הוא ספר שכתב דני אורבך, בו נסקרים מאמצי התנגדות בולטים של גורמים שונים בגרמניה בתקופה שלפני ובמהלך השלטון הנאצי. הספר מציג לפרטים סוגיות מרכזיות במהלכי ההתנגדות הפנים-משטריים להיטלר, בדגש על האישים הבכירים בשורות המשטר ומחוצה לו אשר עמדו בראשה. בין הסוגיות הנידונות ניתן למנות את תנועת הוורד הלבן, ניסיון ההתנקשות של גאורג אלזר וקשר העשרים ביולי.

הספר יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים בשתי מהדורות, בשנים 2009 ו-2016. מעבר להצגת הרצף ההיסטורי בעת ניסיונות ההפיכה הגרמניים, בספר מנותחת המגמה הכללית של חתרנות ומהפכנות, תוך קישור למהפכות ושינויים גדולים בחברה של ימינו - כדוגמת האביב הערבי. מגמה מעניינת נוספת הנבחנת בספר היא הרקע של המהפכנים - כך למשל, מתאר אורבך כיצד רבים מהמהפכנים הגרמנים היו דווקא אנשי צבא שהובילו את גרמניה לניצחון בראשית המלחמה.

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע היסטורי ויצירת האופוזיציה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלושת הפרקים הראשונים מתואר המצב בגרמניה טרם מלחמת העולם השנייה, בדגש על היווצרות תנועת ההתנגדות.

הספר מתחיל בפרק של רקע היסטורי למאורעות ההתנגדות. פרק זה סוקר את האירועים המרכזיים שהתרחשו באירופה כולה החל מסוף מלחמת העולם הראשונה, בדגש על שנות השלושים בהן עלו הנאצים לשלטון וביססו אותו. בפרק מדובר על המהלכים שביצע היטלר על מנת להרחיב את שלטונו ולהתכונן לקראת מלחמה, בדגש על מיגור גורמי אופוזיציה. מדובר גם על יחסי החוץ של גרמניה עם מדינות אירופה, בדוגמת בריטניה וצרפת, תוך שימת דגש על כישלונן של מדינות אירופה במניעת התפשטות הנאציזם והתגשמות השאיפות הגרמניות. תהליכים אלו מביאים ליצירתה של האופוזיציה להיטלר, בה חברים מספר גורמים גרמנים בכירים מאוד.

בפרק השלישי מתואר ניסיון הפיכה משנת 1938, אשר נחשב לניסיון ההפיכה המשמעותי הראשון של התנועה הממוסדת. במהלך ניסיון זה, מגויסים מספר גורמים בצבא הגרמני, אשר מסכימים לפעול אם הניסיון של היטלר לספח את חבל הסודטים ייכשל. מהלך זה לא יוצא לפועל, שכן מדינות אירופה לא מונעות את הסיפוח. מדובר באחד מניסיונות ההפיכה בעלי הסיכוי הגדול ביותר לצאת אל הפועל ולהצליח, שכן יחידות צבא רבות נתנו את ערבונן לפעולה.

נגן הציתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק הרביעי בספר מוקדש לסיפורו של גאורג אלזר, מתנקש בודד שניסה לשים קץ לחייו של היטלר בשנת 1939, חודשים ספורים לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה. מתואר בהרחבה סיפורו של אלזר, גרמני פשוט, אשר תכנן לפרטי פרטים במשך למעלה משנה ניסיון התנקשות פרטי בהיטלר, תוך הכנת תוכנית דקדקנית. אלזר תכנן לפוצץ את היטלר ומספר בכירים נאצים נוספים בבית הבירה במינכן, בו נאם היטלר אחת לשנה נאום לכלל האומה. הניסיון כשל ואלזר פספס את היטלר במספר דקות, שכן זה החליט לקצר את נאומו ברגע האחרון. אלזר נתפס בשעה שניסה לברוח בגבול המדינה.

ההתנגדות מהחזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרקים הבאים מתוארת ההתנגדות במהלך מלחמת העולם השנייה. לאורך כל התיאורים הללו, שם אורבך דגש על שתי גישות מנוגדות של גנרלים גרמנים מהבכירים ביותר: בעוד שהם מבצעים את מרב המאמצים להילחם עבור מדינתם ולקדם את האינטרסים של השלטון, הם רוקמים בסתר ניסיון הפיכה צבאי נגדו.

בתחילה מתואר קשר שנוצר עם גנרלים מהחזית המערבית, בה מחכים להחלטה שגויה של היטלר בניסיונות הכיבוש של צרפת כדי לפעול ולהפיל את השלטון. אך היטלר זוכה להצלחה בגזרה זו, ומהלכים אלו לא יוצאים לפועל. בהמשך, לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות, מתוארים מספר ניסיונות שכנוע של גנרלים מחזית זו לפעול. גם כאן מגמות אלו נשארות על הנייר בלבד - שכן בתחילה זוכים הגרמנים להצלחה אדירה בחזית המזרחית. מתוארים גם ניסיונות שכנוע של גנרלים מהחזית באפריקה לתמוך בהפיכה.

הוורד הלבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הוורד הלבן

בשלב מתקדם של המלחמה, בשנים 1942–1943, נוסדת קבוצת הוורד הלבן - קבוצת חמישה סטודנטים מברלין, בהנהגת סופי שול ואחיה הנס שול, אשר הובילה ניסיונות מהפכניים בקרב סטודנטים ואזרחים בעורף הגרמני. הקבוצה פרסמה שישה עלונים אותה ניסחה, ובהם קריאה להתפכחות של העם הגרמני מהעול של הנאצים. לבסוף, הקבוצה נתפסה בידי הגסטאפו, וחבריה הוצאו להורג במהלך שנת 1943.

הרוזן שטאופנברג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק העשירי מסופר לפרטים סיפורו של קלאוס שנק פון שטאופנברג, רוזן גרמני שהיה מראשי תנועת ההתנגדות והוביל את מהלך קשר העשרים ביולי. מסופרים פרטי הביוגרפיה של שטאופנברג, בדגש על השינוי שחל בו לאחר עליית היטלר לשלטון והמקורות לשינוי בתפישה.

קשר העשרים ביולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קשר העשרים ביולי

בפרקים ה-11 וה-12 בספר, מתוארות ההכנות לקראת ניסיון התנקשות ממשי של התנועה כנגד היטלר ובכירים נאצים נוספים. מתוארות מספר הזדמנויות כושלות אותן תכננו שטאופנברג וחבריו במהלך השנים 1943–1944. לבסוף, מתואר לפרטים הניסיון לפוצץ את היטלר ובכיריו במאורת הזאב ב-20 ביולי 1944.

זיכרון והערכה היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק ה-14 מתוארת הגישה אל תנועת ההתנגדות הגרמנית לאורך השנים שלאחר נפילתה, בגרמניה (המזרחית והמערבית) ומחוצה לה. מתוארות מספר דילמות ערכיות, ביניהן השאלה האם זה מוסרי לרצוח את מנהיגי השלטון הנאצי, הנידונה בהרחבה גם בפרק ה-15 בספר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]