קלאוס שנק פון שטאופנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שטאופנברג כחייל צעיר, 1926
דיוקנו מ-1930
בול גרמני לזכרו
רחוב על שם שטאופבנרג בברלין

אוברסט (אל"מ) קלאוס פיליפ מריה יוסטיניאן שֵנק, גראף פון שטאופנברג (גרמנית: Claus Philipp Maria Justinian Schenk Graf von Stauffenberg; ‏15 בנובמבר 1907 - 21 ביולי 1944) - אריסטוקרט גרמני, קצין בוורמאכט, דמות המפתח בקשר העשרים ביולי נגד המשטר הנאצי בגרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה.

ילדותו ותולדות משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטאופנברג נולד ביטינגן כבן שלישי מתוך ארבעה (הבן הרביעי היה אחיו התאום שנפטר כשהיה תינוק) לאחת המשפחות האצילות במדינת וירטמברג (כיום באדן-וירטמברג) שבדרום גרמניה. הוריו היו האובר-הופמארשלים האחרונים של ממלכת וירטמברג, אלפרד שנק גראף פון שטאופנברג וקרולין לבית פון אוקסרול-גילנבנד.
עם אבותיו נמנים מספר פרוסים מפורסמים, ובהם אוגוסט פון גניזאו. שמו - פיליפ -מצביע על קרבת דם לשושלות המלוכה של אירופה. אחיו הבכור, ברטהולד, משפטן בוורמאכט, הוצא להורג על חלקו בנסיון ההפיכה.

קריירה צבאית ותחילת ההתנגדות להיטלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1926 התגייס שטאופנברג לרגימנט המשפחתי בבמברג (ה"רִיטר אוּנְדְ קבאלרי רגימנט מס' 17" - רגימנט חיל פרשים מובחר), וב-1933 עם עלות אדולף היטלר לשלטון, מצא שטאופנברג עניין בהשקפות עולמה של המפלגה הנאצית. בעיקר מצאו חן בעיניו של שטאופנברג הפטריוט והשמרן רעיונות כמו העדפת הכפר על העיר הגדולה; מדיניות חוץ פטריוטית ושבירת חוזה ורסאי; מלחמה בשחיתות; קהיליית עם מאוחדת, ואף אלמנטים של גזע (אם כי מעדויות אחרות עולה שמעולם לא קיבל את תורת הגזע בשלמותה).

למרות זאת, לאחר ליל הבדולח בנובמבר 1938 הוא חש בושה בגין הפשעים שהנאצים ביצעו בשם העם הגרמני. היחס השלילי ליהודים, וכן הפגיעה המתמשכת ביהודים ובמעמד הכנסייה, הביאו אותו להתנגד נחרצות לנאציזם. אמנם ב-1939 התלהב שטאופנברג לזמן קצר מניצחונותיו של היטלר, אך עם תחילת מבצע ברברוסה, הגדיר את הנאצים כ"מחלת דֶבֶר" והביע רצון למגרם.

החלטתו של שטאופנברג לתמוך בהפיכה אנטי-נאצית גמלה בו סופית באביב 1942, בעקבות רצח היהודים, מעשי הטבח ברוסים והניהול החובבני של המלחמה. הביוגרף של שטאופנברג, חוקר ההתנגדות הגרמנית פרופ' פטר הופמן, פרסם ב-1999 מסמכים חדשים מארכיוניים רוסיים, המוכיחים שהשואה הייתה אחד ממניעיו העיקריים של שטאופנברג להתנגד למשטר ולסכן לשם כך את חייו.

הפציעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות התנגדותו למהלכיה של גרמניה במלחמה, התקדם שטאופנברג במהירות בשירותו הצבאי וב-1 בינואר 1937 קודם לדרגת האופטמן (סרן). הוא החזיק בדרגה זו במשך 6 השנים הבאות. הרגימנט שלו סופח לדיוויזיית הפנצר השישית, והוא היה מעורב בכיבוש חבל הסודטים. בפרוץ המלחמה השתתף בקרבות בפולין, בצרפת ובברית המועצות, ולקראת סוף המערכה בצרפת ב-31 במאי 1940 זכה לעיטור צלב הברזל מדרגה ראשונה.

ב-1 בינואר 1943 קודם שטאופנברג לדרגת אוברסט-לוטננט (סא"ל) והשתתף במערכה בצפון אפריקה. במהלך הפגזת מפציץ בריטי הוא נפצע קשה, ואיבד את עין שמאל, יד ימין, והאצבעות הרביעית והחמישית ביד שמאל (על כך התלוצץ ואמר: 'בקושי ידעתי מה לעשות קודם בכל אצבעותיי').

קשר העשרים ביולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קשר העשרים ביולי

אחרי הפלישה לפולין ב-1939, החליט שטאופנברג להתנקש בהיטלר. לאחר שהחלים מפצעיו, הוא הוצב כקצין המטה של ארמיית העתודה בבנדלר-שטראסה בברלין. אחד ממפקדיו שם, גנרל פרידריך אולבריכט, היה אחד מחברי המחתרת הפעילים. בארמיית העתודה הייתה להם הזדמנות חד-פעמית להפיכה צבאית, תוך הריגתו של היטלר ונטילת השלטון. הקושרים ביססו את תוכניתם על תוכנית סודית שאישר היטלר בשם "תוכנית ואלקירי", בה על ארמיית העתודה לתפוס את השלטון בברלין, במקרה של הפיכה. תוכנית הכיסוי הייתה אמצעי מנע נגד השתלטות עובדי הכפייה על ברלין.

חלקו המקורי של שטאופנברג בקשר היה להורות מן המפקדה על מעצר קצינים בכירים ביחידות הוורמאכט ובארגונים הפוליטיים של הרייך, אך מאחר שהיה היחיד מבין הקושרים שהיה בעל גישה להיטלר בתדרוכיו היומיים, הסכים שטאונפברג (בעל שלוש האצבעות בלבד) לבצע את ההתנקשות בעצמו.

ההתנקשות התרחשה ב-20 ביולי 1944 ב"מאורת הזאב" בפרוסיה המזרחית. שטאופנברג הניח מתחת לשולחן התדרוכים תיק ממולכד בעל מנגנון השהיה פשוט, שנתן לו בין 10 ל-15 דקות להסתלק מהמבנה. שטאופנברג שם רק חצי מחומר הנפץ שהבריח לתוך התיק, וזאת אחת הסיבות להישרדותו של היטלר. לאחר שראה את הפיצוץ ממרחק, השתכנע שטאופנברג שהיטלר נהרג, ויצא מהמחנה במהירות עם עוזרו, סגן ורנר פון האפטן. הם טסו בחזרה לברלין, אך במהלך הטיסה יצאה הוראה ממפקדתו של היטלר, ששרד את ההתנקשות, ליירטם. ההוראה נחתה על שולחנו של קושר אחר, פרידריך גאורגי, וכך הגיע המטוס בבטחה לברלין.

לאחר שכבר הפעילו את 'תוכנית ואלקירי', נוצר קשר בין נאמני היטלר בברלין למפקדתו, ונודע בברלין שהוא עודו בחיים. תחנות הרדיו שהיו בשליטת היטלר שידרו את החדשות כי היטלר עודו בחיים. זמן קצר לאחר מכן נעצרו הקושרים.

הוצאתו להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנרל פרידריך פרום, מפקד ארמיית העתודה, ביקש להציג עצמו כמדכא ההתקוממות, למרות שמפקדת הקשר הייתה תחת פיקודו. בשל כך דן את המעורבים למוות, ובהם את שטאופנברג, אולבריכט, פון האפטן, וקצין נוסף בשם קירנהיים. הם הוצאו להורג בכיתת יורים עוד באותו ערב בחצר בנדלרבלוק, לאור פנסי מכונית צבאית. מילותיו האחרונות של שטאופנברג היו "תחי גרמניה הקדושה שלנו!" המעשה לא הועיל לפרום, והוא הוצא להורג זמן קצר לאחר מכן.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הוצאתו להורג של שטאופנברג, נאסרה אשתו ההרה נינה במחנה עבודה, וארבעת ילדיה נלקחו לבית יתומים. בתה התינוקת, שנולדה לאחר כמה חודשים, נלקחה אף היא, וגדלה בבית יתומים עם אחיה עד סוף המלחמה. במשך למעלה מעשור נחשבו שטאופנברג ועמיתיו בגרמניה לבוגדים, אך ברבות השנים הפכו לגיבורי ההתנגדות הגרמנית למשטר הנאצי. הרחוב הראשי בברלין בו הוצא להורג נקרא על שמו - רחוב שטאופנברג, ובמקום נפתח מוזיאון המציג מסמכים ותצלומים רבים הנוגעים לקשר העשרים ביולי. נינה פון שטאופנברג נפטרה בשנת 2006, בגיל 92.

בשנת 2008 הופק בהוליווד סרט המבוסס על סיפורו האישי של שטאופנברג בשם "מבצע ואלקירי". את דמותו של שטאופנברג גילם השחקן טום קרוז, שדומה לו בתווי פניו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קונסטנטין פיצגיבון, 20 ביולי - הקשר נגד היטלר, הוצאת מערכות
  • דני אורבך, ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר, הוצאת ידיעות אחרונות

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P WWII.png
P La Liberte.png
P German flag.svg


מלחמת העולם השנייה פורטל היסטוריה פורטל גרמניה