גאורג אלזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בול דואר גרמני, שהוצא ב-2003 לכבוד יום הולדתו המאה של אלזר
בית הבירה לאחר ניסיון ההתנקשות ב-9 בנובמבר 1939
שלט זיכרון במקום ההתנקשות במרכז מינכן
לוח מידע במרכז התרבות של מינכן, גאשטייג, השוכן בקרבת מקום ההתנקשות
דיוקנו של אלזר בחזית מבנה משרד הפנים הפדרלי בברלין

יוהאן גאורג אלזר (גרמנית: Johann Georg Elser‏; 4 בינואר 1903 - 9 באפריל 1945) היה מתנגד גרמני לנאציזם. הוא ידוע בזכות ניסיונו הכושל להתנקש בחייו של אדולף היטלר ב-1939.

קריירה מקצועית וחיי משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלזר נולד בהרמרינגן, וירטמברג. הוריו, לודוויג ומריה, התחתנו שנה לאחר לידתו. הוא למד בבית הספר העממי בקניגסברון מ-1910 ועד 1917, והראה כישורים בציור ובמלאכת יד. אביו היה סוחר בעץ וחוואי, וציפה מבנו להצליח באותו המקצוע. גאורג, שלעתים עזר לאביו בעבודתו, בחר לעסוק בתחום אחר. עם סיום בית הספר החל הכשרה מקצועית כחרט וכרסם במפעל פלדה, אותה לא סיים מסיבות בריאותיות. בשנת 1922 סיים כתלמיד מצטיין הכשרה מקצועית בנגרות ועבד בתחום זה במספר מקומות עד 1925. משנת 1925 עד 1929 הוא עבד כשוליה לנגר במפעל לשעונים בקונסטנץ, ושם רכש את הידע שאיפשר לו, שנים מאוחר יותר, לבנות שעון-עצר עבור חומר הנפץ. עד 1932 הוא עבד שוב כנגר בשווייץ. משחזר לקונסטנץ, עבד בעסק של אביו. החל מ-1936, עבד אלזר כנגר במפעל אספקה, שם למד על היקף ההתחמשות של המשטר הנאצי, שעמדה בניגוד להסכמי ורסאי.

ב-1930 נולד לו בן מחברתו מטילדה נידרמן. ההריון לא היה מתוכנן, ולכן אלזר לא היה מוכן להתחתן איתה. הוא חויב לשלם לה דמי מזונות עבור הילד, ולרוב עשה זאת, למרות שכעס על כך ולפעמים איחר בתשלומים.

תפישות פוליטיות ופילוסופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עבודתו כנגר, אלזר הצטרף לאיגוד המקצועי של ארגון עובדי-העץ. הוא האמין שכל אחד צריך להצטרף לאיגוד עובדים, ובכך נימק את הצטרפותו לאיגוד המקצועי. ב-1928 אחד מעמיתיו לעבודה שכנע אותו להצטרף לארגון מיליטנטי הקשור למפלגה הקומוניסטית של גרמניה. אלזר לא השקיע זמן רב בפעילות של הארגון, אך עד שנת 1933 (השנה בה עלו הנאצים לשלטון) הוא הצביע למפלגה הקומוניסטית, בתואנה כי היא המגינה הטובה ביותר על טובת העובדים.

אלזר התנגד לנאציזם מלכתחילה, ולכן סירב לבצע כל פעולה הקשורה במשטר הנאצי: הוא לא ביצע הצדעה במועל יד, לא הקשיב לנאומיו של היטלר, ולא הצביע למפלגה הנאצית בבחירות ובמשאלי עם.

בתחילה, הוא התנגד לשלטון הנאצי בעקבות דאגותיו לתנאי העבודה של הפועלים. הבנתו הפוליטית הושפעה במידה רבה מהשתייכויותיו הפוליטיות. הוא סלד מההגבלות על זכויות האדם. הוא תיעב במיוחד את ההגבלות הנאציות על הפועלים, בהן על חופש העבודה והזכות להתאגדות. הוא גם הבחין ותיעב את התעמולה הנאצית והשליטה המוחלטת של הנאצים במערכת החינוך ובחופש הדת.

אלזר היה פרוטסטנטי, חסר השכלה ומסורתי. הוא נהג לשאת תפילה אחת בלבד, תפילת האדון, אותה נהג לומר מדי יום. הוא טען כי היא זו שתמכה בו בשעות הקשות של ההכנות לניסיון ההתנקשות.

נסיון ההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסתיו 1938 אירופה הייתה על סף מלחמה בעקבות משבר הסודטים. לאחר מלחמת העולם הראשונה העם הגרמני חשש מפרוץ מלחמה עולמית נוספת, ואלזר היה שותף לתחושה זו. אף על פי שמלחמה הייתה יכולה להימנע, אלזר לא האמין להצהרות השלום של היטלר, ושקל את האפשרות לחסל את המשטר הנאצי באמצעות רצח פוליטי. ב-8 בנובמבר 1938 אלזר נסע למינכן על מנת לצפות בנאום השנתי של היטלר ביום השנה לפוטש במרתף הבירה. הוא התרשם מהשמירה הרופפת באירוע, והחליט כי באירוע זה תתרחש ההתנקשות. באותו הלילה הוא צפה באירועי ליל הבדולח, מה ששכנע אותו כי שלטון המסוגל להסית לכזו אלימות יכניס את גרמניה למלחמה כללית, ורק רצח היטלר יכול למנוע את הקטסטרופה.

אלזר בחר ביום השנה הבא לפוטש הכושל, כאשר היטלר יחזור למינכן. הוא החליט להתנקש בו באמצעות פצצה במהלך נאומו. לאחר שהרכיב את הפצצה, הוא נסע למינכן שוב. הוא הצליח להישאר בבִּירגֶרבּרוֹיקֶלֶר לאחר שעות הסגירה של המקום. הוא עשה זאת יום יום במשך חודש, ובזמן זה הוא חפר גומה מאחורי דוכן הנאומים, ובתוכה מיקם את הפצצה.

במהלך ביצוע ההכנות, פרצה מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939, ואימתה את הנחותיו של אלזר. בעקבות פרוץ המלחמה, היטלר החליט לבטל את נאומו השנתי, אך לבסוף שינה את דעתו והסכים להגיע לאירוע על מנת לנאום. מזג אוויר רע באותו לילה גרם לכך שטיסת החזור של היטלר לברלין בוטלה, ובמקום כך הוא נסע ברכבת. היטלר נאלץ לצאת מוקדם יותר בשל אילוצי הזמנים של הרכבת. ב-8 בנובמבר התפוצצה הפצצה ב-21:20, בדיוק לפי התכנון של אלזר. עם זאת, היטלר עזב את המקום 13 דקות קודם לכן. 8 אנשים נהרגו ו-63 נפצעו, אך מזימתו של אלזר להתנקש בהיטלר נכשלה.

המעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלזר נעצר במקרה ב-20:45, כחצי שעה לערך לפני התפוצצות הפצצה, על ידי משטרת המכס בקונסטנץ, כאשר ניסה לעבור את הגבול לשווייץ הנייטרלית. בתחילה השוטרים לא חשדו בו בקשר אפשרי לניסיון ההתנקשות, אך לאחר מכן הם מצאו במעילו גלויות מן הבירגרברויקלר. הוא הועבר למינכן, שם חקרו אותו אנשי הגסטאפו. אלזר לא נשבר בחקירה והכחיש כל מעורבות לאירוע, אך נמצאו הוכחות מוצקות למעורבותו בהתנקשות. ההוכחות הסופיות למעורבותו היו ברכיו המשופשפות והשרוטות. לאחר שהתגלה מקום החבאת הפצצה, שהגישה היחידה אליו הייתה באמצעות זחילה על הברכיים, הובן כי אלזר הוא המתנקש. לבסוף, מלצרית במקום ציינה כי אלזר היה לקוח קבוע במקום. אלזר נשבר והודה.

לאחר הודאתו בפשע, הוא נלקח למפקדת המשרד הראשי לביטחון הרייך בברלין, שם עונה קשות על ידי הגסטאפו. מפקד האס אס, היינריך הימלר, זעם בעקבות העובדה כי בעל מלאכה זעיר בעל השכלה יסודית כמעט והצליח לרצוח את הפיהרר ללא שותפים לפשע.

תגובות להתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנאצים היו משוכנעים שההתנקשות הייתה חלק מקונספירציה כי נראה היה שהמאמץ הלוגיסטי שנדרש לביצועה היה מעל ומעבר ליכולותיו של אדם אחד. רוב מתנגדי הנאצים בגרמניה ובעולם סברו שההתנקשות הייתה מבוימת על ידי הנאצים, בדומה לשריפת הרייכסטאג, במטרה להוכיח לעם הגרמני שהיטלר נשמר על ידי ההשגחה האלוהית. העיתונות הגרמנית טענה לקשר בין ההתנקשות לתקרית פנלו מה-9 בנובמבר אותה שנה, במהלכה חטפו אנשי אס אס בעיר פנלו שבהולנד שני קציני מודיעין בריטים, שהגיעו לעיר הגבול על מנת לפגוש ולסייע למתנגדים לנאצים מקרב הוורמאכט. המשטר הסובייטי גינה את ההתנקשות בחריפות, בירך על כך שהיטלר ניצל ושלח תנחומים למשפחות הנפגעים.

בעקבות ההודאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלזר נכלא במחנות הריכוז זקסנהאוזן ומאוחר יותר בדכאו. הוא נשמר במעצר מיוחד וכל חומר החקירה היה סודי ביותר. למרות שאלזר טען בעקביות כי תכנן וביצע את ההתנקשות בעצמו, גבלס (שר התעמולה) רצה ל"הוכיח" במשפט ראווה שההתנקשות הייתה יוזמה של אוטו שטראסר (Otto Strasser), פעיל סוציאליסטי-לאומני שהתנגד להיטלר והתגורר בגלות בשווייץ, בסיועה של ההנהגה הבריטית. כיוון שאלזר היה נתון במעצר מיוחד, התעלומה לגבי האסיר הביטחוני הביאה לכמה וכמה שמועות מצד עמיתיו האסירים. מתנגדי משטר רבים סברו שאלזר היה חבר אס אס ושכל ניסיון ההתנקשות היה מבוים על מנת להציג את היטלר כדמות שאלוהים משגיח עליה.

באפריל 1945 הייתה התבוסה הגרמנית ברורה, וכוחותיהן של בעלות הברית התקרבו לדכאו. ברור היה כי הרעיון לערוך משפט מבוים עלה בתוהו, ולכן הורה היטלר על חיסולו של "האסיר הביטחוני המיוחד אלזר", כינויו של אלזר בדכאו.

אלזר חוסל בירייה בידי איש האס אס תיאודור בונגרץ ב-9 באפריל 1945 במחנה הריכוז דכאו, חודש אחד לפני כניעת גרמניה הנאצית.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה הפיץ הכומר ומתנגד המשטר מרטין נימלר את הטענה שאלזר היה איש אס אס וביצע את ההתנקשות כצעד מבוים בהוראת המשטר הנאצי. למרות נסיונותיה של אמו של אלזר לטהר את שמו כמתנגד לנאצים היו רוב ההיסטוריונים בדעה שאלזר שימש ככלי בידי הנאצים. רוצחו של אלזר נלכד על ידי הצבא האמריקאי ונשלח למחנה שבויים, שם מת במאי 1945. למרות זאת, נפתח בשנת 1954 דיון משפטי בעניין רצח אלזר והשופט קבע חד-משמעית שתיאודור בונגרץ הוא זה שרצח את אלזר. בשנת 1959 פרסם העיתונאי וההיסטוריון גינתר פייס (Günter Peis) סדרה בת 8 כתבות,שהתבססה על תחקיר ועדויות וטענה, בניגוד לדעת ההיסטוריונים אז, שאלזר יזם את ההתנקשות על דעת עצמו בלבד.

מידע ביוגרפי רב על אלזר ועל ההכנות להתנקשות נמצאות בפרוטוקולים של חקירתו בידי הגסטאפו מנובמבר 1939. פרוטוקולים אלו, בהיקף של 203 עמודים, התגלו בידי ההיסטוריון לותאר גרוכמן בשנת 1964. הפרוטוקולים מאשרים מידע שנאסף על אלזר מקרובי משפחתו, מכריו ועמיתיו לעבודה ושוללים חד-משמעית את כל גרסאות הקונספירציה של הנאצים, לפיהן פעל אלזר בהוראה או בסיוע מגורמים אחרים. בהסתמך על הפרוטוקולים הוכיחו גרוכמן וההיסטוריון אנטון הוך במחקר היסטורי משנת 1969 שאלזר פעל לבדו. לא נמצאה כל עובדה הקושרת את האס אס ו/או השלטון הנאצי לניסיון ההתנקשות.

עיבוד לסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט התיעודי הראשון (באורך של 90 דקות) הופק בשנת 1969 והתבסס על הפרוטוקולים של חקירתו. סרט זה אף זכה בפרס הטלוויזיה בגרמניה. עד כה הופקו עוד שלושה סרטים תיעודיים על אלזר. בשנת 1989 יצא סרט עלילתי בבימויו של קלאוס מריה ברנדאואר (שגם הופיע בתפקיד אלזר) לבתי הקולנוע.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלזר לא היה מוכר בציבור הרחב בגרמניה. רק מאמצע שנות ה-90 הוא זוכה לפרסום והוקרה כמתנגד לנאצים. הוא מונצח בכמה מקומות:

  • בשנת 1972 הוקם גלעד לזכרו בעיר היידנהיים.
  • בקניגסברון, שבה למד, נקראו על שמו בתחילת שנות ה-90 בית ספר ומכון מחקר.
  • בשנת 1988 הוקם "צוות העבודה גאורג אלזר" בהיידנהיים שפועל לקידום זכרו כמתנגד לנאצים. אתר הבית הושק ב-2005
  • בשנת 1997 נקראה כיכר על שמו בשכונת שוואבינג במינכן, בקרבת מקום מגוריו. על קיר בית ספר נחנך ב-2009 מיצב שבו מואר הטקסט "השמיני בנובמבר" למשך דקה אחת בכל יום בשעה 21:20 - הרגע בו התפוצצה הפצצה שהטמין אלזר במרתף הבירה.
  • בשנת 1999, לציון יום השנה ה-60 להתנקשות נקבע במדרכה במקום ההתנקשות.
  • לכבוד מאה שנים להולדתו בינואר 2003 הנפיק הדואר הגרמני בול לזכרו.
  • אולם הופעות במינכן הקרוי על שמו (Georg Elser Hallen) עמד במינכן עד יולי 2008 עת נהרס.
  • מספר אנדרטאות לזכרו נחנכו בשנים 2009 ו-2010
Georgelser.jpg
במעשי רציתי למנוע שפיכות דמים גדולה יותר
לזכרו של יוהאן גאורג אלזר
שבילה את מרבית נעוריו בקניגסברון
ב-8 בנובמבר 1939 הוא רצה לסכל רצח עם באמצעות ניסיון התנקשות בהיטלר
ב-9 באפריל 1945 נרצח יוהאן גאורג אלזר במחנה הריכוז דכאו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]