תום שגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תום שגב, 2011

תּוֹם שֶׂגֶב (נולד ב-1 במרץ 1945) הוא עיתונאי והיסטוריון ישראלי. בעל טור שבועי בעיתון "הארץ".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגב נולד ב-1945 בירושלים וגדל ברחוב הנביאים. הוריו, ילידי גרמניה, בוגרי בית הספר "באוהאוס" בדסאו, נרדפו עם עליית הנאצים לשלטון בשל היותם קומוניסטים, ועלו לארץ ישראל ב-1935. אביו, היינץ שוורין (1910–1948), היה אדריכל שבארץ התפרנס כיצרן צעצועים, ואמו, ריקרדה שוורין (Schwerin;‏ 1912–1999), הייתה צלמת ידועה בירושלים. במלחמת העצמאות, כששגב היה בן שלוש, נהרג אביו,‏[1] והוא ואחותו גודלו על ידי אמם. אמם למדה רק עברית בסיסית.‏[2] שפתו הראשונה הייתה גרמנית ואילו עברית למד רק בגיל שלוש. את לימודי התיכון עשה בתיכון ליד האוניברסיטה‏.

לשגב תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר דוקטור בהיסטוריה מאוניברסיטת בוסטון. שימש מרצה אורח באוניברסיטת רטגרס, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ובאוניברסיטת נורת'איסטרן (בה העביר קורס על תולדות השואה).

תום שגב ביריד הספרים בלייפציג, 2005

קודם לתחילת עבודתו בעיתון "הארץ" ב-1979, כתב שגב בעיתון "על המשמר", ערך והגיש את "היום הזה" ב"קול ישראל" והיה כתב "מעריב" בבון. כמו כן שימש ראש לשכת ראש העיר טדי קולק בירושלים. בין השנים 1983-1987 ערך יחד עם נחום ברנע את השבועון "כותרת ראשית".

ספריו, העוסקים בהיסטוריה של מדינת ישראל והשואה (יצאו לאור בהוצאת כתר ובהוצאת דומינו) הפכו ברובם לרבי-מכר ופורסמו בארבע-עשרה שפות.

שגב נחשב בעיני רבים כאיש קבוצת ההיסטוריונים החדשים וכפוסט ציוני. עם זאת, על פי תפיסתו הפוסט ציונות איננה אידאולוגיה אלא מצב שבו האידאולוגיה הציונית הגשימה את עצמה, ובמדינת ישראל "אנשים מואסים באידאולוגיה ובקולקטיב ורוצים לחיות את חייהם שלהם כאינדיווידואלים".‏[3] מנגד, שגב ביטא פעמים רבות את הסכמתו - לעתים נלהבת - לשיוך לקבוצת ההיסטוריונים החדשים. הטור השבועי של שגב במוסף השבועי של הארץ כתוב במסורת ה"היסטוריה החדשה", והוא אכן עוסק באופן שיטתי וכמעט בלעדי באלמנטים בעייתיים בהיסטוריה הציונית.

לצד שבחים רבים בישראל ובחו"ל, ספג שגב התקפות רבות מצד גורמים שונים בזירה האקדמית. ההתקפה העזה ביותר על שגב הייתה במאמרם של הפרופסורים יהודה באואר וטוביה פרילינג "לא תום ולא שגב",‏[4] שנכתב כתגובה לספרו "המיליון השביעי". טענות דומות הועלו על ידי פרופ' יהושע פורת לגבי הספר "ימי הכלניות".‏[5] הניו יורק טיימס, לעומת זאת, כלל את הספר בין עשרת ספרי השנה של 2002.

שגב מנחה את התוכנית "היו ימים" בערוץ הכנסת. הוא אב לילד מאומץ מאתיופיה.‏[6]

ספריו בעברית ובאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1949 - הישראלים הראשונים, הוצאת דומינו-כתר, תל אביב, 1984
  • Soldiers of Evil: The Commandants of the Nazi Concentration Camps, 1988 (ISBN 0-07-056058-7)
  • One Palestine, Complete: Jews and Arabs Under the British Mandate, 2000 (ISBN 0-316-64859-0)
  • הציונים החדשים (בסדרה: הישראלים, בעריכת גדעון סאמט), הוצאת כתר, תל אביב, 2001 ‏[9]
  • Elvis in Jerusalem: Post-Zionism and the Americanization of Israel, 2003 (ISBN 0-8050-7288-8)
  • 1967: Israel, the War and the Year That Transformed the Middle East, Metropolitan Books, 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חלק ראשון מראיון עם תום שגב.
  2. ^ לימים יכתוב שגב: "הנה פרדוקס ישראלי, מפתח להבנת הספקנות המייחדת את יחסם של ישראלים כה רבים אל המדינה: קשה להם להשתחרר מהתחושה שבבואם לחיות בישראל - החמיצו משהו. בין היקים הייתה התחושה הזאת מרכיב עיקרי בין מרכיבי זהותם" (תום שגב, אני וכל היהודים, באתר הארץ, 15 ביוני 2005).
  3. ^ נרי ליבנהעלייתה ונפילתה של הפוסט ציונות, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2001.
  4. ^ יהודה באואר וטוביה פרילינג, 'לא תום ולא שגב: שליחות יואל ברנד ו"המיליון השביעי"', עתון 77 160–161 (מאי–יוני 1993, תשנ"ג), 24–28.
  5. ^ יהושע פורת, המנדט המפוקפק של תום שגב, תכלת 9, אביב 2000.
  6. ^ ‏"היו ימים" עם ראובן מרחב, ערוץ הכנסת, 26 בפברואר 2009.
  7. ^ ביקורת: טוביה פרילינג, המיליון השביעי כמצעד האיוולת והרשעות של התנועה הציונית, עיונים בתקומת ישראל ‏2, 1992, עמ' 367-317
  8. ^ ביקורת: יהושע פורת, ‏המנדט המפוקפק של תום שגב, תכלת 9, 2000, עמ' 166-158 ; בני מוריס, ‏הזמן האדום, ישראל אביב תשס"ב, עמ' 148-143
  9. ^ ביקורת: גדי טאוב, האם העבר היהודי הוא העתיד האמריקני?, אופקים חדשים 20, 2005
  10. ^ ביקורת: יצחק לאורעוד איש גדול מבוצ'אץ', באתר הארץ, 1 באוקטובר 2010