ויליאם קופר (אבוריג'יני)

ויליאם קופר
לידה	1861; ויקטוריה, אוסטרליה
פטירה	29 במרץ 1941 (בגיל 80 בערך); Mooroopna, אוסטרליה
מדינה	אוסטרליה

ויליאם קופר (באנגלית: William Cooper;‏ 18 בדצמבר 1860 או 1861 – 29 במרץ 1941) היה פעיל פוליטי אוסטרלי אבוריג'יני ומנהיג קהילה, הראשון שהוביל תנועה לאומית אבוריג'ינית המוכרת על ידי ממשלת אוסטרליה.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופר נולד בטריטוריית יורטה יורטה סביב צומת הנהרות מארי וגולבורן בוויקטוריה ב-18 בדצמבר 1860 או 1861. משפחתו הייתה הייתה שריד קטן ממה שקופר זכר כקבוצה שבטית גדולה, "בתור בחור אני יכול לזכור 500 גברים מהשבט שלי, בני המויראס, שהתאספו בהזדמנות אחת. עכשיו המשפחה שלי היא השריד היחיד של השבט." בילדותו נאלץ קופר לעבוד עבור מגוון מעסיקים שהיו אנשי דת.

ב-4 באוגוסט 1874, קופר, אמו קיטי, אחיו בובי וקרובי משפחה נוספים הגיעו למלוגה (Maloga), מיסיון אבוריג'יני על המארי, בניהולם של דניאל וג'נט מתיוס. שלושה ימים לאחר מכן, מתיוס הופתע מההתקדמות המהירה של ויליאם באוריינות, וציין ביומנו:

6 באוגוסט, מאלוגה: הילד בילי קופר מגלה כישרון רב ללמידה. הוא רכש ידע באלפבית, באותיות גדולות ואותיות קטנות, תוך שלושה ימים ואז לימד את בובי - רישיות בלבד - ביום אחד.

החינוך של קופר במיסיון היה ספורדי. לא הייתה דרישה ממנו ללמוד בבית ספר, והוא נכנס אל המיסיון ויצא ממנו בחופשיות. בראיון שנתן בגיל 76, אמר קופר שלמד רק שבעה חודשי לימוד במצטבר.

במקום לימודים, קופר בילה חלק ניכר מילדותו, עד גיל העשרה, בעבודה בביתו של סר ג'ון אושאנסי, כומר, חבר פרלמנט ויקטוריאני וראש הממשלה של ויקטוריה שהיה בעל מספר תחנות, כולל בנהר מוירה (Moira run, בארץ הולדתה של אמו של קופר). דרך הרשתות הפצת דת אלו, טייל קופר ברוב אוסטרליה כנער, וראה את שרידי משלחת ברק ווילס (Burke and Wills expedition) בקופר'ס קריק באגן אגם אייר (Eyre) המרוחק.

קופר שמר על קשר עם מתיוס. בשנות ה-20 לחייו חזר למלוגה. במכתב שכתב לקראת סוף ימיו לבתו הצעירה של המיסיונר, אלמה, תיאר את דניאל, ג'נט וקהילת מלוגה במונחים חמים מאוד:

לעיתים קרובות אני מחזיר את דעתי אליהם ואל המקום הישן והיקר, ולעיתים זה מעלה דמעות בעיניי כשאני חושב על השעות, הימים והחודשים המפוארים שבילינו יחד; השירה היפה, הפיקניקים, המשחקים. — קולו של אביך עדיין מצלצל באוזני: מעולם לא הייתה לנו שירה כמו ששרנו במלוגה.

בתקופה זו קופר גילה עניין בתנ"ך. בשנות ה-20 המוקדמות לחייו, לאחר טקס בכנסייה בינואר 1884, ניגש קופר למתיוס ואמר: "אני חייב לתת את ליבי לאלוהים...". הוא היה אחרון אחיו ואחיותיו שהתנצר.

נראה שהקהילה האמונית דחפה את קופר לחיים של אקטיביזם. "העבודה האוונגליסטית של מתיוס סיפקה לקופר וליורטה יורטה דרך רבת עוצמה להפגין נגד מצוקתם, וכך ציידה אותם בכלים לשם מלחמה למען שוויון". אקדמאים כמו ביין אטווד טענו שכתבי הקודש היהודיים השפיעו במיוחד על קופר, כי נתנו "ראייה של ההיסטוריה שהבטיחה ישועה ליורטה יורטה, בדיוק כפי שהתנ"ך, במיוחד ספר שמות, הבטיח. לבני ישראל הנרדפים והסובלים".^[1]

משנת 1881, קופר התחנך על ידי תומאס שדרך ג'יימס, טמיל איש אשכולות ממאוריציוס, שעבר למלוגה כדי להיות מורה. קופר קרא רבות ולמד על התנועות לזכויות הילידים בצפון אמריקה ובניו זילנד.

פעילות למען זכויות האבוריג'ינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותו הממושכת של קופר למען זכויות האבוריג'ינים, במיוחד זכויות הקרקע, החל עם עצומה במלוגה ב-1887. הוא היה אחד מאחד עשר החותמים על העצומה, שהופנתה למושל ניו סאות' ויילס. העצומה שעליה חתם קופר קבעה כי לאבוריג'ינים המקומיים

...יש להעניק קרקע שלא תפחת מ-100 דונם למשפחה בתשלום או בהשכרה תמורת סכום סמלי מדי שנה עם אפשרות רכישה במחירים שייראו סבירים עבורם בנסיבות העניין, תוך התחשבות בכך שהאבוריג'ינים היו המיישבים לשעבר של הארץ. חקיקה כזו תאפשר להם להתפרנס בעצמם...

רוב חייו הבוגרים, קופר חי ועבד בשליחות במקומות כמו מלוגה ווראנג'סדה. הוא עבד כ"גוזז, נהג, סייס ופועל כפרי בקווינסלנד, דרום אוסטרליה, ניו סאות' ויילס וויקטוריה".

בשנות ה-70 לחייו גילה שהוא לא זכאי לפנסיה אם יישאר בשמורה אבוריג'ינית, הוא עבר לפוטסקרי במערב מלבורן ב-1933. שם מצא את ייעודו כפעיל, מארגן וכותב מכתבים.

בהתחלה פעל באופן פרטי, אבל עד 1935 עזר להקים את ליגת האבוריג'ינים האוסטרלית. כמזכיר, קופר הפיץ עצומה שביקשה ייצוג ישיר בפרלמנט, זכיינות וזכויות קרקע, על בסיס הקביעה שכל האבוריג'ינים ותושבי מיצר טורס היו נתינים בריטיים. הוא החליט להגיש עתירה למלך ג'ורג' החמישי. במשך כמה שנים, הוא וצוותו אספו 1814 חתימות, למרות פעולה נגדים מצד הממשלות הלאומיות והמדינה. נראה שהוא נעזר במטרתו על ידי מיסיונרים, כמו הכומר גריבל (Gribble) ב-1933. העצומה המופצת פורסמה גם ב-The Herald (מלבורן) ב-15 בספטמבר 1933:

הואיל וזו לא רק חובה מוסרית אלא גם צו קפדני שנכלל בוועדה שהוסמכה על אלה שהגיעו לאוסטרליה, כי יש לטפל כראוי בדיירים המקוריים ובנו, יורשיהם וממשיכיהם; והואיל ותנאי הוועדה לא קוימו, בכך ש (א) אדמותינו הופקעו על ידי ממשלת הוד מלכותך בחבר העמים, (ב) מעמד משפטי נשלל מאיתנו על ידי ממשלת הוד מלכותך בחבר העמים; והואיל וכל העתירות שהוגשו בשמנו לממשלת הוד מלכותך בחבר העמים נכשלו: העותרים שלך מתפללים אפוא בענווה שהוד מלכותך יתערב בשמנו, ובאמצעות ממשלת הוד מלכותך בחבר העמים הענק לאנשינו ייצוג בפרלמנט הפדרלי, בין אם בדמותו של אחד מבנינו או על ידי אדם לבן הידוע כמי שחקר את צרכינו ומזדהה עם הגזע שלנו.

העתירה התקבלה על ידי ממשלת חבר העמים באוגוסט 1937. עם זאת, בפברואר 1938, היה ברור שהקבינט בראשות ג'וזף ליונס החליט שאין להגישו למלך, שאז היה ג'ורג' השישי.

קופר היה יעיל בארגון פגישות פנים אל פנים עם ממשלות. ב-1935 הוא היה חלק מהמשלחת הראשונה של האבוריג'ינים לשר חבר העמים ובשנת 1938, הנציג הראשון לראש ממשלת אוסטרליה. הממשלה דחתה את בקשותיו, ולמעשה התעלמה מהן. עד סוף שנות ה-30 היה מעקב אחר פעילותו. בדצמבר 1937 חקר את קופר בלש מטעם זרוע החקירות של חבר העמים.

נוכח הכישלון בשימוש באמצעים דמוקרטיים, ליגת האבוריג'ינים האוסטרלית של קופר איחדה כוחות עם ג'ק פאטן וויליאם פרגוסון מהאגודה המתקדמת של האבוריג'ינים כדי להוקיע את אוסטרליה הלבנה. הם ארגנו יום אבל לציון יום השנה לקולוניזציה, ביום אוסטרליה, 1938. האירוע, שנצפה על ידי עיתונאים ומשטרה, נערך באוסטרליה הול ברחוב אליזבת', סידני, והיה המחאה הבין-מדינתית המשולבת הראשונה של האבוריג'ינים. קופר אמר:

עכשיו זו ההזדמנות שלנו לשנות. עלינו להילחם בכל הכוח בעניין הזה. אני יודע שנוכל להחזיק מעמד בגאווה עם אחרים אם ניתנה לנו ההזדמנות. כולנו צריכים לעבוד בשיתוף פעולה למען התקדמות האבוריג'ינים ברחבי חבר העמים.

קופר פרש בנובמבר 1940 כדי להתגורר עם אשתו בבארמה, ליד אקוקה (Echuca), ויקטוריה. הוא הפך לחבר כבוד ולנשיא של ליגת האבוריג'ינים האוסטרלית. הוא המשיך במחאה על חוסר הצדק שהפגינו האוסטרלים כלפי תושביה הילידים של אוסטרליה עד מותו בבית החולים מורופנה (Mooroopna Base) ב-29 במרץ 1941. הלווייתו נערכה בכנסייה בקאמראגונג'ה. את הטקס ניהל אחיינו אדוארד אטקינסון. הוא נקבר בבית הקברות הכנסייתי הסמוך.

חייו ויצירתו של קופר תועדו בספר Blood from a Stone – William Cooper and the Australian Aborigines League, שכתב אנדרו מרקוס ופרסמה הוצאת Allen & Unwin בשנת 1988.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופר נולד לקיטי קופר, שהזדהתה כאשת ווליטיקה (Wollithica) ודיברה בשפת היורטה יורטה, ולג'יימס קופר, פועל לבן. את שנותיו הראשונות בילה בתחנת מוירה וסביבתה.^[^{דרוש מקור]}

קופר התחתן עם אנני קלרנדון מורי ב-17 ביוני 1884 בבית הספר מאלוגה. דוח המיסיון קבע כי "בית הספר היה מלא בשחורים ומבקרים, וכולם נראו מקסימים ומאושרים, לא פחות מכך הכלה והחתן".^[2] אשתו מתה ב-1889, וכך גם בנם הראשון, ברטלט. בתם אמה שרדה.^[^{דרוש מקור]}

דניאל, שנקרא על שם המנטור של אביו, דניאל מתיוס, שירת בגדוד הרגלים האוסטרלי ה-24 ונהרג בקרב על רכס דרך מנין בבלגיה, במלחמת העולם הראשונה, בסוף 1917. האובדן שלו הרס את קופר. כשמלחמה קרבה שוב, קופר טען שאנשיו לא צריכים להילחם עד שיהיה להם "על מה להילחם".

בתו, איימי צ'ארלס, הפכה למטרונית - אם בית - של ההוסטל האבוריג'יני הראשון שהוקם במלבורן ב-1959.^[^{דרוש מקור]}

לינץ' קופר היה ספורטאי וזכה בסטאוול גיפט (Stawell Gift) ב-1928 וב-1929 - תחרות ריצה מקצועית.

בגיל 65 ויליאם התחתן עם שרה נלסון לבית מקריי. היא תמכה בו בשנותיו הפוריות כמנהיג קהילה ועזרה לגדל את נכדיו הרבים, למרות שלא היו להם ילדים משותפים.^[^{דרוש מקור]}

לקופר היו קרובי משפחה בולטים רבים במשפחתו הרחבה, כולל בן חסותו, איש הכנסייה ומושל דרום אוסטרליה, הכומר סר דאג ניקולס והמחנך תומאס שדרך ג'יימס.^[^{דרוש מקור]}

מחאה נגד ליל הבדולח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בדצמבר 1938, מספר שבועות לאחר ליל הבדולח בגרמניה, הליגה האבוריג'ינית האוסטרלית (AAL) הובילה משלחת לקונסוליה הגרמנית במלבורן כדי להעביר לה עצומה שגינתה את "הרדיפה האכזרית של העם היהודי על ידי הממשלה הנאצית של גרמניה". במאמר משנת 1997, ההיסטוריון גארי פולי טען כי "סביר להניח שהאירוניה של ביקור הנציגות בקונסוליה הגרמנית הייתה חלק מהאסטרטגיה של הקבוצה האבוריג'ינית למשוך תשומת לב לדמיון בין המתרחש בגרמניה לבין האופן שבו התמודדו עם האבוריג'ינים באוסטרליה."

קופר היה מזוהה עם העתירה של AAL, אם כי אין ראיות לכך שהוא היה נוכח כשהליגה ניסתה להעביר את העתירה. לדברי היסטוריון אוניברסיטת מונש ביין אטווד, "סביר להניח שהוא לא היה, מכיוון שבריאותו הידרדרה עד אז".^[3]

המחאה כונתה "המחאה הפרטית היחידה נגד הגרמנים בעקבות ליל הבדולח". על כך מערערת ההיסטוריונית הילרי ל' רובינשטיין שקובעת שהיו עוד הפגנות נגד ליל הבדולח באוסטרליה, ש"אינן זכורות על ידי הקהילה היהודית האוסטרלית כיום" בהשוואה למעשיו של קופר. רובינשטיין קובעת שהמקור לשבחים על מחאתו של קופר הם "גזענות הפוכה של השמאל" אך השקפה זו אינה לוקחת בחשבון את שלילת הזכויות של ילידים אוסטרלים שבאותו זמן לא יכלו להצביע. הקונסוליה הגרמנית לא קיבלה את העתירה, אבל אלף טרנר, נכדו של קופר, הגיש לקונסוליה העתק 79 שנים מאוחר יותר.

בשנת 2018 ארגנו חברי הקהילה היהודית הוויקטוריאנית טיול ב-6 בדצמבר "לזכר ויליאם קופר וכדי לשחזר את הצעדה שהוביל לקונסוליה הגרמנית במלבורן ב-6 בדצמבר 1938".

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההנצחה של שבוע NAIDOC (שבוע הנצחת מורשתם של האבוריג'ינים באוסטרליה) במועדון הכדורגל גונסלס (Gosnells) ביולי 2019. מקור ההנצחה הוא ביום תפילה לאומי שיזם קופר.

קופר השיג מעט מהמטרות שהציב לעצמו. החריג היחיד היה יצירת יום ראשון של האבוריג'ינים, שנצפה בכנסיות ברחבי אוסטרליה משנת 1940. היום זהו שבוע NAIDOC. רבות מיוזמותיו זכו להכרה לאחר מותו.

השפעתו התרחבה לדור הבא של הפעילים האבוריג'ינים באמצעות אחיינו ובן חסותו דאגלס ניקולס, חבר מייסד של המועצה הפדרלית לקידום האבוריג'ינים ותושבי מיצר טורס, שהשיג שיתוף פעולה לשינוי אלמנטים גזעניים בחוקה האוסטרלית באמצעות משאל. קמפיין זה נחל הצלחה והביא למשאל העם באוסטרליה ב-1967, שבו 90.77% מהאוסטרלים הצביעו בעד הכללת האוסטרלים האבוריג'ינים בספירות מפקד האוכלוסין וכדי לאפשר לממשלה הפדרלית לחוקק חוקים הנוגעים לאבוריג'ינים.^[4]

ניתן לייחס את קיומה של קומרגונג'ה (Cummeragunja) קהילה אבוריג'ינית בפיקוח מועצת קרקע מקומית, לעבודתו של קופר. עצומה של מלוגה שעליה חתם קופר ובה תמך בשנותיו הראשונות הביאה לכך שהממשלה הקצתה 730 הקטאר לשימוש אבוריג'יני. אדמה זו הייתה במעלה הזרם ממלוגה ונודעה בשם קומרגונג'ה.^[5]

הכרה במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורשתו של קופר זכתה להערכה על ידי הקהילה היהודית. בשנת 2002 נחשף שלט במרכז השואה היהודי במלבורן לכבוד "העם האבוריג'יני על מחאתו נגד רדיפת היהודים על ידי ממשלת גרמניה הנאצית ב-1938". סיפור המחאה מוצג במוזיאון מרכז השואה היהודי.^[^{דרוש מקור]}

ב-6 בדצמבר 2008, במלאת 70 שנה להפגנה נגד ליל הבדולח, הוענקה לנכדו של קופר, אלפרד "בוידי" טרנר, תעודה משגריר ישראל לפיה יישתלו 70 עצים אוסטרליים בישראל לכבוד קופר. הטקס נערך בפרלמנט הממלכתי במלבורן עם עשרות חברים משבט יורטה יורטה וראש הממשלה הוויקטוריאני ג'ון ברמבי, השרה הפדרלית לענייני ילידים ג'ני מקלין, מחוקקים, דיפלומטים ומנהיגים יהודים. ב-28 באפריל 2009 ניטעו חמישה עצים ביער הקדושים ליד ירושלים בטקס בהשתתפות טרנר, כ-12 מבני משפחתו המורחבת של קופר ומספר מנהיגים יהודים. באותו יום נערך טקס בליגת הקידום של האבוריג'ינים במלבורן לכבוד "עמידתו האמיצה של קופר נגד דיכוי היהודים".

ב-20 במאי 2010 נקרא הגשר החדש בתחנת הרכבת פוטסקריי (Footscray) על שם קופר.^[6]

ב-5 באוקטובר 2010 נפתח במלבורן מתחם בית משפט בשם מרכז הצדק של ויליאם קופר.

בדצמבר 2010 התקיימו אירועי הנצחה:

נינו של קופר, קווין ראסל, שיחזר את ההליכה מביתו של קופר ונפגש עם נכדו של קופר, דוד בוידי, בכיכר הפדרציה.
קופר זכה לכבוד בישראל בהקמת קתדרה אקדמית לכבודו לתמיכה בהתנגדות ובמחקר של חקר השואה העולמי.

ב-2012 הוביל נכדו של קופר, אלף (בוידי) טרנר, שחזור של הצעדה על ידי קופר וחבריו. הקונסול הכללי הגרמני במלבורן קיבל עותק של מכתב המחאה של קופר. חוברה קנטטה להנצחת "אומץ ליבו של קופר והפוגרום של 1938".

גביע קופר הוא גביע שנתי המוענק לזוכה במשחק פוטבול אוסטרלי בין האולסטארס האבוריג'יני ומשטרת ויקטוריה בוויטן אובל בפוטסקריי.

ביוני 2018 שינתה ועדת הבחירות האוסטרלית את שמה של החטיבה הפדרלית של באטמן - אחד ממחוזות הבחירה באוסטרליה - למחלקת קופר.

בדצמבר 2019 פורסמו תוכניות לבניית מוזיאון השואה בפרת', שיכלול אנדרטה לקופר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Attwood, B. & Markus, A. (2004) Thinking Black: William Cooper and the Australian Aborigines' League, Aboriginal Studies Press: Canberra.
Cato, N. (1993) Mister Maloga, University of Queensland Press, St. Lucia, Queensland.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם קופר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Attwood, Bain Munro. "William Cooper: the Indigenous leader who petitioned the king, demanding a Voice to Parliament in the 1930s". The Conversation (באנגלית). נבדק ב-2021-04-12.
^ Matthews, Daniel (1885). "Tenth Report". Maloga Mission Station: 12.
^ Attwood, Bain (29 במאי 2023). "The evolution of a myth". Inside Story. נבדק ב-9 ביולי 2023. {{cite news}}: (עזרה)
^ Lewis, Wendy; Balderstone, Simon; Bowan, John (2006). Events That Shaped Australia. New Holland Publishers. ISBN 9781741104929.
^ Thinee, Kristee; Bradford, Tracy (1998). Connecting Kin (PDF). New South Wales Department of Community Services. p. 351. ISBN 0-7310-4262-X. Cumeroogunya (also Cumeragunja)
^ "Indigenous studies student helps bridge cultural divide". Victoria University, Australia. 24 במאי 2010. נבדק ב-23 בספטמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)

[1] Attwood, Bain Munro. "William Cooper: the Indigenous leader who petitioned the king, demanding a Voice to Parliament in the 1930s". The Conversation (באנגלית). נבדק ב-2021-04-12.

[2] Matthews, Daniel (1885). "Tenth Report". Maloga Mission Station: 12.

[3] Attwood, Bain (29 במאי 2023). "The evolution of a myth". Inside Story. נבדק ב-9 ביולי 2023. {{cite news}}: (עזרה)

[4] Lewis, Wendy; Balderstone, Simon; Bowan, John (2006). Events That Shaped Australia. New Holland Publishers. ISBN 9781741104929.

[kin-5] Thinee, Kristee; Bradford, Tracy (1998). Connecting Kin (PDF). New South Wales Department of Community Services. p. 351. ISBN 0-7310-4262-X. Cumeroogunya (also Cumeragunja)

[6] "Indigenous studies student helps bridge cultural divide". Victoria University, Australia. 24 במאי 2010. נבדק ב-23 בספטמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]