יער הקדושים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יער הקדושים (2008)
אנדרטת מגילת האש ביער הקדושים
מערת בני ברית

יער הקדושים הוא יער נטוע על ידי הקק"ל בהרי ירושלים, שניטע על שתי גדותיו של נחל כסלון, בין השפלה במערב ומושב שואבה במזרח.
בניגוד ליערות קק"ל אחרים, יער הקדושים ניטע לא רק למטרות ייעור, אלא להנצחתם של 6 מיליון יהודי אירופה שנספו במהלך השואה ("הקדושים"). ביער נטועים כ-6 מיליון עצים לזכר הקרבנות, ובפינות שונות ביער ניצבים מצבות ולוחות שיש הנושאים את שמות הקהילות היהודיות שנמחו. בנוסף, האנדרטאות ביער גם מציינות את חסידי אומות העולם ואת התורמים שאפשרו את הקמת פרויקט זה.
באתר נערכים מדי שנה טקסי זיכרון ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.

שלושת האתרים המרכזיים ביער הם:

  • אנדרטת מגילת האשפסל ברונזה בגובה 8 מטר בראש פסגה רמה, המעוצב בצורת שני גלילים – "שואה" ו"תקומה", ומהווה אנדרטה לנספים בשואה. הפסל, מעשה ידי נתן רפופורט, נחנך ב-1972.
  • מערת בני בריתמערה באפיק נחל כסלון, שנבנתה כאתר הנצחה. לאורך כל אפיק הנחל מוזכרים שמות הקהילות השונות וזה האתר המרכזי. המקום משמש גם כחניון ונקודת מוצא לטיולים ביער.
  • יד אנה פרנק – אתר ליד מערת בני ברית ובו עמודי הנצחה ובהם קטעים מיומנה של אנה פרנק. בקצה האתר יש פסל של האמן פיט כהן המדמה חדר ובו כיסא שעליו יכול לשבת אדם ככלוא בתוך תא ולהתבונן בעץ הערמון הצומח בחוץ כפי שתיארה פרנק ביומנה. האתר נחנך ביום השואה ב-2 במאי 2011.

בנוסף, היער נמצא בלב גן לאומי הרי יהודה, ועוברים בו שבילי אופניים ומסלולי טיול רבים (בהם "שביל ישראל").

רעיון נטיעת "יער הקדושים" נולד לאחר המלחמה, וכבר במחצית השנייה של שנות ה-40 הוחל בגיוס תרומות למען המפעל.
נטיעת היער החלה בטקס ב-7 במרץ 1951, ונמשכה לאורך שנות ה-50. בנטיעות לקחו חלק חברי התאחדויות העולים מכל מדינה, נציגי הקהילות היהודיות מן המדינות השונות, מאות מארגוני הקהילות היהודיות (הלאנדסמאנשאפטן[1]) בארץ, אנשי ציבור ישראלים ודיפלומטים מהמדינות השונות. ביער הוקצו חלקות לקהילות יהודיות ממדינות שונות ("יער קדושי פולין",‏[2] "יער קדושי ליטא", "יער קדושי צ'כוסלובקיה",‏[3] "יער קדושי רוסיה", "יער קדושי הונגריה", "יער קדושי יוגוסלביה", "יער קדושי לטביה ואסטוניה", "יער קדושי בלגיה והולנד",‏[4] "יער קדושי איטליה"‏[5] ועוד). מספר העצים בכל "יער" כזה נועד להיות כמספר הנספים מאותה מדינה. במסגרת כל חלקה כזו הוקצו חלקות לכל עיר ועיירה שהוכחדו.
בנוסף לאלה ניטעו יערות מיוחדים: יער לוחמי הגטאות, שיזמה מועצת הנוער למען הקרן הקיימת לישראל,‏[6] ויער הילדים הקדושים "מצבתם", שיזמה מועצת המורים למען הקרן הקיימת לישראל, ואשר מומן בין השאר על ידי תרומות ילדי הארץ וניטע על ידיהם.‏[7]

העצרת שקיימה הקק"ל באתר ביום השואה ב-1952 הייתה אחד מהטקסים הראשונים לזכר השואה שהיו בעלי ממד לאומי. ראש הממשלה דוד בן-גוריון שלח איגרת למשתתפיה;‏[8] הייתה זו הפעם היחידה במהלך אותו עשור שעשה מעשה מסוג זה לציון יום הזיכרון לשואה.‏[9] משנת 1954, לאחר ייסוד "יד ושם", נערכה ביער עצרת זיכרון בחסות משותפת של הקק"ל ויד ושם, שנשאה אופי ממלכתי והתקיימה במעמד שרי ממשלה, חברי הכנסת ונציגי מוסדות לאומיים וציבוריים נוספים. בשנת 1956 עבר הטקס המרכזי להר הזיכרון, אך הקק"ל מוסיפה לקיים במקום טקס מדי שנה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דורון בר, '"לאן נפנה ביום השואה?": "יער הקדושים" וההתלבטות בשאלת הנצחת זכר השואה', קתדרה 140 (תשע"א), 103–130.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יער הקדושים, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית).
  2. ^ ניטע יער קדושי פולין, דבר, 13 באפריל 1953; נערכו הנטיעות ב"יער קדושי פולין", חרות, 2 במאי 1954.
  3. ^ ניטע "יער קדושי צ'כוסלובקיה", דבר, 28 בינואר 1953 (מודעה); ניטע "יער קדושי צ'.ס.ר.", על המשמר, 29 בינואר 1953.
  4. ^ ניטע יער "קדושי בלגיה והולנד", חרות, 15 באפריל 1954.
  5. ^ ניטע "יער קדושי איטליה", על המשמר, 11 במאי 1954.
  6. ^ "יער לוחמי הגטאות" לזכר גבורי המרד, על המשמר, 5 בינואר 1953.
  7. ^ יינטע יער לזכר ילדים קדושי השואה, על המשמר, 26 באוקטובר 1952; "יער הילד האלמוני" לזכר קדושי השואה, דבר, 27 באוקטובר 1952; א. ח. אלחנני, "יער מצבתם" – יער הילדים הקדושים, דבר, 4 בפברואר 1953.
  8. ^ ד. בן־גוריון באגרת לכינוס לזכר השואה ב"יער הקדושים": המצבה ההולמת זכרה של יהדות אירופה – מדינת ישראל, דבר, 22 באפריל 1952.
  9. ^ מיכה באלף, קול שלא נאלם: עיצוב זיכרון השואה ודרכי הנצחתה בתנועה הקיבוצית; עריכה: ענת לוין, תל אביב: הקיבוץ המאוחד; יד טבנקין – המרכז הרעיוני המחקרי והתיעודי של התנועה הקיבוצית, תשס"ח 2008, עמ' 295.