וילפרד אוון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וילפרד אוון

וילפרד אדוארד סלטר אוון, נכתב גם: אואן, (אנגלית: Wilfred Owen‏; 18 במרץ 1893 - 4 בנובמבר 1918), משורר אנגלי.

אוון נחשב לאחד ממשוררי המלחמה האנגלים המפורסמים ביותר. הוא נולד באוסווטרי בשרופשייר (Oswestry in Shropshire) בן לשושלת אנגלית וולשית. זכה לחינוך טוב, ועבד כמורה פרטי בצרפת לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. ב-1915 גויס לצבא, אך לאחר כמה חוויות טראומטיות אובחן כסובל מהלם קרב ונשלח לבית חולים צבאי באדינבורו לקבל טיפול. שם פגש משורר אחר, זיגפריד ששון, שעודד אותו ועזר לו בבעיות סגנוניות. תוצאת המפגש הייתה ששירתו של אוון מוערכת ומוכרת כיום יותר משל מורו.

כמה אירועים בחייו של אוון מובילים למסקנה כי הוא היה הומוסקסואל חבוי, ושהוא נמשך לששון כגבר ולא רק כמשורר מנוסה יותר. עזיבת ששון את בית החולים הותירה אותו שבור. לאחר שעזב את בית החולים בעצמו, התחבר אוון לחבורת אמנים, שששון הכיר לו, שכללה בין השאר את רוברט רוס ורוברט גרייבס.

ב-1918 חזר אוון לשירות פעיל בצרפת. באירוניה של הגורל, הוא נהרג בזמן שחצה את תעלת סַמְבְּר-וואז, שבוע לפני תום המלחמה. אמו קיבלה את הידיעה על מותו ביום שביתת הנשק.

הבית שבמרתפו כתב אוון את המכתב האחרון אל אמו, בליל ה-3 באוקטובר 1918, בעיירה אורס שבצרפת, יהיה בקרוב למוזיאון ולתיאטרון לזכר המלחמה, שבזמנו האמינו כי היא "המלחמה שתשים קץ לכל המלחמות". הפרויקט ייחנך, לפי התכנון, ב-4 בנובמבר 2008, 90 שנה לאחר מותו של אוון בקרב, ובטקס חנוכתו ינוגנו יצירות מוזיקליות של מלחינים צרפתים וגרמנים, שנכתבו במיוחד לאירוע זה.

בסביבות העיירה אורס נפלו חיילים בקרבות של שלוש מלחמות: מלחמת פרוסיה-צרפת ב-1870, מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה. אוון וחבריו לקרב קבורים בבית הקברות של העיירה.

רק שלושה משיריו פורסמו לפני מותו. ששון יחד עם אדית סיטוול דאגו מאוחר יותר לכך שכל שיריו האחרים יתפרסמו אף הם.

שיריו הנודעים של אוון כוללים את "Anthem for Doomed Youth" -"המנון לנוער אבוד","Dulce Et Decorum Est" ואת "The Parable of the old man and the young". כמה משיריו מוצגים ברקוויאם המלחמה של בנג'מין בריטן.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 2001 ראה אור הספר "קרעי שני" – מבחר ראשון ומייצג בעברית משירתו של אוון בתרגומה של חנה ניר. (הוצאת קשב לשירה)

המנון לנוער אבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מַה קוֹל עִנְבָּל לַמֵּת כַּצֹּאן לַטֶּבַח?
רַק זַעַם מִפְלַצְתִּי שֶׁל תּוֹתָחִים,
קוֹלוֹת גִּמְגּוּם, שִׁקְשׁוּק שֶׁל הָרוֹבִים, כַּךְ
חִישׁ לְמַלְמֵל תְּפִילָה הֵם יְכוֹלִים.
שׁוּם לַעַג עֲבוּרַם, דִּנְדּוּן, תְּפִילָה,
מִלְבַד הַמַּקְהֵלָה אֵין קוֹל מְקוֹנְנִים.
וּפְגָזִים בִּיְבָבָה פְּרוּעָה,
שׁוֹפָר קוֹרֵא לָהֶם מִמְחוֹזוֹת קוֹדְרִים.
וּמַה נֵרוֹת נֹאחַז כְּדֵי לְזַרְזַם?
כִּי לַבָּנִים בְּעֵינֵיהֶם אַךְ זֹאת
יָאִיר לוֹ זִיו קָדוֹשׁ שֶׁל הַפְּרִידוֹת.
חִוְרוֹן פְּנֵי נְעָרוֹת יְהִי רֵעַם.
וְנֶפֶשׁ עֲדִינָה כָּל פֶּרַח זַךְ
וְכָל שְׁקִיעָה הִיא הוֹרַדַת מָסָך.

תרגם מאנגלית רוני רייך

שיר לדוגמה משל אוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

משל הצעיר והזקן
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָם וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, וַיֵּלֵךְ,
וַיִּקַח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת.
וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ אֶל הַמָּקוֹם, שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו,
יִצְחָק, הַבֵּן הַבְּכוֹר, אָמַר, אָבִי,
הַבֵּט אֶל הַמַּעֲרָכָה, הָאֵשׁ וְהַבַּרְזֶל,
וְאַיֵּהוּ הַשֵּׂה לְקָרְבַּן-עֹלָה?
וַיַּעֲקֹד אַבְרָם אֶת הַנַּעַר בְּאֵזוֹר וּשְׂרוֹךְ,
וַיִּבֶן סוֹלְלוֹת לַחֲפִירוֹת בָּאֲתָר,
וַיִּשְׁלַח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ.
וּרְאֵה! וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם
וַיֹּאמֶר, אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר,
אַל תַּעַשׁ לוֹ מְאוּמָה. הַבֵּט וּרְאֵה,
אַיִל נֶאֱחַז בִּסְבַךְ בְּקַרְנָיו;
הַעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בִּנְךָ-יְחִידְךָ.
אַךְ הַזָּקֵן מֵאֵן, וְאֶת בְּנוֹ שָׁחַט,
וַחֲצִי זַרְעָהּ שֶׁל אֵירוֹפָּה, אֶחָד, אֶחָד.
– וילפרד אוון, מאנגלית: גיורא לשם

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]